נמאס מסרטי בורקס? כמה הצעות לסרטים ישראליים שאולי עוד לא ראיתם
נמאס מסרטי בורקס? כמה הצעות לסרטים ישראליים שאולי עוד לא ראיתם
בכל שנה ביום העצמאות משדרים שוב ושוב את "גבעת חלפון אינה עונה", "הלהקה" ו"חגיגה בסנוקר". מי שרוצה לשדרג את התפריט הקבוע הזה, יוכל לצפות ב"סיפור גדול", "העולם מצחיק", "אפס ביחסי אנוש" ועוד מגוון סרטים נוספים מבית היוצר של תעשיית הקולנוע הישראלית
לאמריקאים יש את "אלו חיים נפלאים" של פרנק קפרה כריטואל קולנועי שחוזר על עצמו בכל שנה בחג המולד. ולישראלים יש את "גבעת חלפון אינה עונה" ואת "הלהקה", "חגיגה בסנוקר", "צ׳רלי וחצי" בכל יום עצמאות. בסלקום TV ינסו השנה להוסיף למקבץ הזה גם את ״מכתוב״, בקשת 12 יוסיפו אליו את ״זוהי סדום״, ובערוץ הקולנוע הישראלי יחגגו עם הוספת ״לשחרר את שולי״ - הלהיט הקולנועי הכי גדול של השנה החולפת (יותר מ״ספיידרמן״).
למה דווקא הסרטים האלה נהפכו לקאנון הקבוע של יום העצמאות? קודם כל, כי כולם להיטי ענק שהביאו לקופות יותר מחצי מיליון צופים. סיבה שנייה: כולם קומדיות. כי ביום העצמאות, אם לצטט את שיר הנושא של ״זוהי סדום״, באנו לעשות שמח. סיבה שלישית: רובם סרטי שנות השבעים, תור הזהב של הרומן בין הקולנוע הישראלי והקהל המקומי, לפני שהסרטים נהיו פוליטיים מדי והקהל מפולג מדי, ולכן הם גם מקור לנוסטלגיה.
מצד שני, בכל שנה אותם סרטים? לא הגיע הזמן להתחדש ולרענן? למצוא להיטים אחרים שהם לא פחות שמחים ולא פחות קונצנזוס? הנה כמה הצעות שלנו לשדרוג התפריט הקבוע.
כל עדשה מיקרוסקופ: במקום ״חגיגה בסנוקר״ (בועז דוידזון) ״סיפור גדול״ (שרון מימון וארז תדמור)
״חגיגה בסנוקר״ הוא להיט בזכות הבדיחות של זאב רווח ויהודה בארקן, העובדה שיש שם תחרות (סנוקר) ועניין שלם סביב תחפושות. גם הצילום של דוד גורפינקל הפך את הסרט למעניין. אפשר לעדכן בלהיט חדש יותר: ״סיפור גדול״ שגם צילם גורפינקל, עוסק גם בטעויות בזיהוי ובתחרות. כאן אלה ארבעה גברים שמחליטים לוותר על דיאטה ולהפוך לאלופי סומו. זה מצחיק, מקסים ועם מסר מוצלח על קבלת האחר.
זאב רווח כולו שלנו: במקום ״צ׳רלי וחצי״ (בועז דוידזון) ״העולם מצחיק״ (שמי זרחין)
מעולם לא הבנתי למה ואיך הפך ״צ׳רלי וחצי״ ללהיט. מה זה הסרט הזה בכלל? קומדיה? מלודרמה? זה ברצינות? זה בצחוק? אם גם לכם קצת נמאס מהסרט הזה, שמעולם לא החליט מה הוא, הנה אלטרנטיבה אפויה היטב, עד כדי פריכות מושלמת: גם ״העולם מצחיק״ מציג את זאב רווח בתפקיד ראשי, וגם הוא מערבב בין הומור ובין דרמה, ובעיקר מפענח יפה את יסודות ההומור הישראלי כפי שנוסח על ידי הגשש החיוור, שהסרט הזה הוא מחווה אוהבת להם ולטבריה.
הי דרומה: במקום ״סוף העולם שמאלה״ (אבי נשר) ״כל ממזר מלך״ (אורי זהר)
אם כבר ראיתם, ומן הסתם יותר מפעם אחת, את הפקת הענק המדברית של אבי נשר מ־2004, שמתרחשת ב־1968, הגיע הזמן לעשות קאמבק להפקת ענק אחרת, שהקאנון הישראלי קצת שכח: ״כל ממזר מלך״ מ־1968 הוא סרטו של אורי זהר שמספר את סיפורה של מלחמת ששת הימים.
וויליאם ברגר מגלם עיתונאי אמריקאי שמגיע לישראל ערב המלחמה בניסיון לפצח מה הסוד של המדינה הזאת. הוא פוגש בוהמיין, דמות שנוצרה בהשראת אייבי נתן (בגילומו של עודד קוטלר, שיקבל מחר את פרס ישראל), שטס לנסות לארגן הסכם שלום פרטי עם המצרים, ונהג פלרטטן (יהורם גאון), שעם פרוץ המלחמה הופך לגיבור באחד מקרבות השריון בסיני.
זה אחד מסרטי המלחמה הגדולים שנעשו - לא רק בארץ, בעולם. והוא טבול כולו באופוריה של הימים שאחרי ששת הימים. בערוץ הקולנוע הישראלי שיבצו אותו דווקא ליום הזיכרון, אבל הסרט הזה מתאים בול ליום העצמאות, כי הוא עוסק בניצחון ולא בשכול.
וגם: ״מבצע יונתן״ ו״קזבלן״
האמת, זה די מדהים ששני הסרטים האלה, שביים מנחם גולן, הם לא חלק מהתפריט הקבוע של ימי העצמאות, ובכנות זה מחדל של ממש. ״קזבלן״ הוא המיוזיקל הישראלי הכי טוב, הכי מקפיץ והכי מושקע, עם הגרוב של ״שיגעון המוזיקה״, אבל חמש שנים לפניו, בסרט שמכר בזמן אמת למעלה ממיליון כרטיסים.
״מבצע יונתן״ הוא תמצית ההירואיות והפטריוטיות הישראלית בכמוסת קולנוע אנרגטית שהכי קרובה להוליווד מקומי - עם הצילום הנפלא של אדם גרינברג ועם הפסקול המושלם של דובי זלצר, שעושה כאן אניו מוריקונה ישראלי נפלא. ושניהם בכיכובו של יהורם גאון, בשני תפקידים הפוכים עד כדי וירטואוזיות. איזשהו סכסוך עתיק יומין הקשור בזכויות של כל ספריית סרטיו של מנחם גולן גורם לכך שהסרטים האלה לא רק נעדרים מתפריט יום העצמאות, אלא לא קיימים בכלל בספריות ה-VOD המקומיות. זה חייב להיפתר מיד.
איזה צבא ייקח אותם? במקום ״גבעת חלפון אינה עונה״ (אסי דיין) ״אפס ביחס אנוש״ (טליה לביא)
הז׳אנר הישראלי הכי מצליח הוא הקומדיה הצבאית. נדמה שמעולם לא נוצרה בארץ קומדיה צבאית שלא שברה קופות. אפילו הפטריוטים הכי גדולים אוהבים לצחוק על השירות שלהם והפולקלור שלו. לכן את סיפור המילואימניקים הבטלנים מסיני מסרטו של אסי דיין אפשר לעדכן עם סיפורן המצחיק של הג׳ובניקיות מהנגב בסרט של טליה לביא. במקום בדיחות תורנות מטבח והכנת קפה למצרים, בדיחות על משחקי שולה מוקשים והחבאת שדכן סיכות.
מוזיקה היא הדבק: במקום ״הלהקה״ (אבי נשר) ״ביקור התזמורת״ (ערן קולירין)
סרטו של אבי נשר מספר על התככים, הסכסוכים והחברויות שמתרחשים מאחורי הקלעים של להקה צבאית ב־1969. הסרט יצא רגע לפני יום העצמאות 1978, ואירועי יום העצמאות בנויים בילט־אין קומפלט לתוך העלילה. שירי הלהקות הצבאיות שהלחין יאיר רוזנבלום (שעיבד אותם מחדש עבור הסרט) הפכו את ״הלהקה״ גם לסרט הסינג־אלונג הכי אהוב בקולנוע הישראלי, במה שהוא לפעמים יותר ערב שירה בציבור מערב בקולנוע.
6 צפייה בגלריה
מתוך הסרט "ביקור התזמורת". הומור עדין ואנושיות מרגשת
(צילום: באדיבות פסטיבל הקולנוע בירושלים)
אבל לשם הגיוון, נסו להכניס למחזור השנתי סרט לא פחות מוזיקלי: ״ביקור התזמורת״, שזכה להצלחה מקומית ועולמית ב־2007, מספר על החברויות, התככים והסכסוכים שמתרחשים מאחורי הקלעים של תזמורת המשטרה המצרית, שהולכת לאיבוד למשך יממה אחת בדרום ישראל, רגע לפני שהיא אמורה להופיע בפתח תקווה, אבל מגיעה למקום הלא נכון. גם כאן המוזיקה מהווה את הדבק הרגשי שמחבר את חברי להקה המצרים עם התושבים הישראלים שמתחילים את הקשר בחשדנות, בסרט שכולו הומור עדין ואנושיות מרגשת.
(ומי שרוצה להוסיף לתפריט סרט נוסף שבו המוזיקה מדביקה בין אנשים שונים בדרך אל תחרות בינלאומית, חפשו ב־VOD את ״בננות״ של איתן פוקס, המספר על משלחת ישראלית לאירוויזיון, כי כשמגיע יום העצמאות, יודעים שגם האירוויזיון עוד רגע בפתח).
