פותח שולחן: כי מציון תצא איקרה
פותח שולחן: כי מציון תצא איקרה
שרימפס בזעפרן, קרקר שומשום בטמפורה ואיקרה בלתי נשכחת: גוז' ודניאל שבמושב בני ציון מציעה שילוב מוצלח בין אוכל פשוט לגורמה — מנות טעימות ומשביעות שאינן מתוחכמות מדי, אך גם לא פשוטות מדי. רק חבל שכולן יקרות רצח
"אנשי בראשית", ספר הילדים הקלאסי של אליעזר שמאלי, מספר את סיפורו של אלכסנדר זייד, השומר העברי האגדי. זהו גם שמו של הרחוב הראשי ביישוב בני ציון, ודומה שאין דיסוננס גדול יותר בין שם הרחוב לבין מסעדת גוז' ודניאל ששוכנת כבר שנים מתחת מגדל המים הישן שם, וכבר שנים היא הסיבה המרכזית שבגללה מפורסם היישוב.
שלל רכבי הפאר הממלאים את החניה בצהרי יום חול מעיד כאלף עדים על החתך הסוציו־אקונומי של בני היישוב, שהוא אחד העשירים בישראל, ואורחיהם. רק בקושי אתה משיג כאן שני מקומות על הבר באמצע היום בלי הזמנה מראש. על הערב וסוף השבוע אין מה לדבר. גם הפאר וההדר והמחירים במסעדה המבוקשת הזו הם בהתאם לעומק כיסי אורחיה. אז ישבנו על הבר, אני ובני הצעיר, וניסינו להשתלב בתקווה שאיש לא ינעץ מבט בנעליי המרופטות.
סלסילת הלחמים לפתיחה כללה פוקצ'ה ולחם שיפון וסיידר מצוינים ולוותה בחמאה מוקצפת עם פלפל שחור, מלפפון חמוץ תוצרת בית, מטבל עגבניות ושמן זית ולאבנה כבשים עם פלפל חריף כבוש.
לראשונות לקחנו סלט קיסר, איקרה וקרודו (פרוסות נאות) של דג אינטיאס. סלט הקיסר היה סטנדרטי וטוב, אבל התמחור שלו היה מופרך: 64 שקל עבור קצת חסה ופרמזן, בלי פירור של עוף.
איקרה תוצרת בית מביצי הרינג כבושות היה מענגת מאוד. לו הייתי מוסיף קצת סודה ליין הלבן ששתיתי ועושה ממנו שפריץ, הייתי יכול לחשוב לרגע שאני אצל חיים בגריל הרומני בדיזנגוף־ז'בוטינסקי כמו פעם — הכי הפוך מבני ציון.
הקרודו בשמן חלפיניו ולואיזה לווה בקרקרים תוצרת בית, מעין עלי שומשום מטוגנים בטמפורה. זו התגלתה כפצצה של מנה — עדינה, מורכבת, יצירתית, מודרנית ובעיקר טעימה מאוד.
למנה העיקרית הנער הלך על שניצל סינטה עם פירה וסלט מלפפונים: שניצל עגל ענקי, שאישית אני הייתי מכין משייטל, כי בעיניי הוא נתח מתאים יותר למטרה, אבל מי אני שאתווכח עם שניר אנג־סלע, השף המוכשר. הפירה היה "רובושון־סטייל", כלומר רך־רך, מושחת־מושחת וטעים־טעים. אבל את ההצגה גנב סלט המלפפונים שתובל ביד בוטחת בשום ושמיר ולווה בשמנת חמוצה.
אני הלכתי על פתיתים עם שרימפס קריסטל וקוקי סן ז'אק. המנה תובלה בעדינות בצ'ילי וזעפרן והבריקה במנת צד של תפוחי אדמה שרופים סטייל קרטושקעס. מנה עשירה, כבדה, מענגת, וכמו כל שאר האוכל — יקרה רצח (136 שקל).
קינחנו בסניקרס טבעוני, שהיה הפתעה גדולה. הקצפת שלידו הוכנה ממי חומוס. שמעתי כבר על הטריק הזה, אבל מעולם לא יצא לי לטעום. התוצאה טעימה להפליא ומשתלבת היטב עם טעמי חמאת הבוטנים והשוקולד.
הקינוח השני, טארט משמשים עם קרם וויסקי פקאן ושמנת חמוצה, היה לא פחות מיצירת מופת קטנה. רוצו לטעום כי עונת המשמשים כבר נגמרת.
גוז' ודניאל עשתה דרך ארוכה מאז נפתחה ב־2011. השילוב בין אוכל פשוט יחסית כמו שניצל או המבורגר לבין מנות הגורמה של אנג־סלע מוכיח את עצמו לא רק כאיזון מצוין בין משביע ליצירתי. שום מנה כאן אינה מתוחכמת מדי, אך גם לא פשוטה מדי. בקיצור, כל מה שבורגני תל־אביבי — סליחה, בנציוני — רוצה.
ביציאה מהמסעדה אל תוותרו בשום אופן על סיבוב קצר בבוסתן הצמוד שבבעלותה. זה כל כך יפה שאתה כמעט סולח על מחירי השחיטה (שאינם שונים בצהריים מאלו של הערב, כלומר אין עסקיות). ככה זה, כיף להיות עשיר או לפחות לשחק בלהיות כזה לשעה וחצי.
גוז' ודניאל, אנשי בראשית, בני ציון, צמוד למגדל המים
לפני הטיפ
סלט קיסר • 64
קרודו אינטיאס • 72
איקרה • 42
שניצל סינטה • 98
פתיתים עם פירות ים • 136
טארט משמש • 42
סניקרס טבעוני • 48
כוס יין לבן יווני • 51
