דוקו: לידתה של בובת הברבי השחורה
דוקו: לידתה של בובת הברבי השחורה
סרט תיעודי חדש ומעניין בנטפליקס, העוקב אחרי לידתה של הבובה, מלמד עד כמה צעצועי ילדות משפיעים על תפיסות של ייצוג וגזע
"ברבי השחורה" הוא סרט תיעודי על יצירת הגרסה האפרו־אמריקאית לבובה האיקונית ארוכת השיער הבלונדיני, ארוכת הרגליים וזקופת החזה ובאופן די מפתיע אין שום דיון בסרט על דימוי הגוף השלילי שתמיד מייחסים לה.
הוא יצא לראשונה בשנה שעברה כאשר שובר הקופות "ברבי" של גרטה גרוויג פרץ. פרט זה לבדו מלמד על יחסי הכוחות בין הייצוגים הלא פרופורציונליים של הבובה הלבנה והבובה השחורה ועל כמה שתמורות חברתיות יכולות להיות מוגבלות.
באחרונה הגיע הסרט לנטפליקס והוא מציע בחינה אישית, חברתית, פסיכולוגית וכמו תמיד יפה למראה - בכל זאת, מדובר בבובת ברבי עם כל התלבושות והתסרוקות שלה. את הסרט עשתה לקרייה דייוויס, שדודה שלה, ביולה מיי מיטשל, עבדה בחברת מאטל המייצרת את בובת ברבי כמעט יובל שנים, והיא שהביאה ליצירת בובת הברבי השחורה הראשונה. גם הקשר של ביולה מיי מיטשל עם ממציאת הבובה המיתולוגית רות הנדלר לבדה מעניינת: הנדלר נהגה להסתובב בין הנשים שעבדו בפס הייצור ולבקש את חוות דעתן על מה יש ומה חסר בבובה. כך ב־1968 נוצרו פרנסי וכריסטי, בובות שחורות, שנחשבו לחברות הכי טובות של ברבי הלבנה, ורק ב־1980 הפיצה חברת מאטל בובת ברבי שחורה.
את הסרט הפיקה שונדה ריימס, יוצרת סדרות הטלוויזיה רבות־ההישגים ("האנטומיה של גריי", "סקנדל"), והיא גם משתתפת בו כמרואיינת, כמו גם נשות קונגרס אפרו־אמריקאיות, אמניות, שחקניות והפרימה בלרינה הראשונה שהיא אפרו־אמריקאית, מיסטי קופלנד (שיש בובת ברבי בדמותה). בסרט גם משתתפת המעצבת הראשונה של הבובה השחורה בחברת מאטל, קיטי בלאק, שדאגה שתהיה לה תסרוקת אפרו (עניין השיער הוא נושא מאוד מרכזי בנוגע לבובה ולייצוג שלה), שיהיו לה תכשיטים גדולים ושמלה אדומה נוכחת, בשונה מהבגדים של ברבי הבלונדינית.
הסרט שאפתני, מנסה לכלול הרבה מאוד קולות ולכן לפעמים מתארך יתר על המידה. משתתפים בו סוציולוגים, פסיכולוגים, מעצבות אופנה, מעצבות בובות והיסטוריונים. אלה מספרים, למשל, על חברת "שינדנה", חברת הצעצועים הגדולה ביותר לקהל אפרו־אמריקאי בשנות השבעים, שלא רק יצרה בובות אופנה שחורות עם בגדים ועם סיפור רקע המגולל בספרון על כל אחת מהבובות, אלא גם העסיקה אוכלוסייה שחורה, שרובה גרה בסביבת המפעל, ונהנתה מתנאי עבודה הוגנים.
המומחים גם מתעכבים על החשיבות בנראות ובנוכחות של ייצוגים שחורים יפים ונחשקים. אחת ההוכחות לכך, המובאות בסרט, היא בניסוי שעשו זוג הפסיכולוגים האמריקאים ממי וקנת קלארק, כבר בשנות ה־40, שהוכיחו באמצעות היחס השלילי של ילדים שחורים לבובות שחורות והחיובי לבובות לבנות, דבר מה משמעותי על הדימוי העצמי הירוד שלהם. הם הציגו בפני הילדים בובת תינוק לבנה ושחורה. שאלו את הילדים השחורים עם מי היו רוצים לשחק. אלה השיבו, כמו הילדים הלבנים, שעם הלבנה. מיהי הבובה הטובה, החכמה או היפה? נשאלו, והשיבו כמעט כולם כי הלבנה היא העונה על כל התכונות האלה. ולמי אתם דומים? שאלו הפסיכולוגים האפרו־אמריקאים את הילדים, ואלה הודו שהם דומים לבובה השחורה, זו עם כל התכונות השליליות.
תוצאות המחקר לימדו אילו ערכים עוברים בלימודים בחברה מופרדת ואיזו השפעה גרועה יש לה על דימוי עצמי של ילדים שחורים והיתה להן השפעה רבה על ההיסטוריה של ארה"ב. למעשה היה לניסוי הזה השפעה מכרעת על פסיקת בית המשפט העליון בארה”ב ב־1954 שהביא לאיסור על הפרדה גזעית בבתי ספר. כלומר בובות הן לא רק משחק ילדים.
