מנשה נוי: "אני תמיד חייב להיות נאמן לתשוקות שלי"
מנשה נוי: "אני תמיד חייב להיות נאמן לתשוקות שלי"
השחקן מנשה נוי מחבר בין משוררי הביט למוזיקת ג'אז. הוא היה רוצה לסגור עוד כמה דברים עם אביו המנוח, להיות טיפה פחות עצלן ולגור בפריז, שהיא המאהבת שיצאה מהארון. הוא מפחד משלילת חופש, שורף את הכסף שלו באמזון, נוהג לקנות פרחים לקרן מור וחושב שהאשה הכי סקסית היא זו שזה נודף ממנה מבעד לרעלה
מנשה נוי
גיל: 63 • מקום מגורים: תל אביב • מצב משפחתי: נשוי לשחקנית קרן מור + 2 • שחקן ובמאי ("החמישייה הקאמרית", "הבורגנים", "מפריח היונים", "טהרן", "חומוס FULL טריילר"). ישתתף במופע "על הביט" שיתקיים ב־29 ביוני במסגרת פסטיבל הג'אז הבינלאומי בירושלים (מוזיאון ישראל) שייפתח היום
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית. בין תמ"י 4 לתמ"א 38".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"כל בוקר במרפסת, אחר הצהריים מול הטלוויזיה, אספרסו כפול שאני מכין במקינטה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“במצב היום, שנורא קשה להפיק סרטים וסדרות טלוויזיה בארץ, הייתי מאוד שמח אם היה בא מישהו, נניח איזה מפיק, והיה יושב איתי על בירה ושואל אותי 'מנשה, מה הדבר הבא שאתה הולך לעשות וכמה כסף אתה צריך בשביל זה?', הייתי עונה לו 'הבירה על חשבוני'".
על מה אתה עובד עכשיו?
"נפגשתי עם אבישי כהן, המנהל האמנותי של פסטיבל הג'אז הבינלאומי בירושלים. הוא הציע לי להשתתף ומאוד שמחתי. אני אקח חלק בהופעת מקור מיוחדת 'על הביט' שתוקדש לשירים ולמשוררים הביטניקים ולחיבור שלהם לעולם הג'אז. עם טקסטים של אלן גינסבורג, ג׳ק קרואק, וויליאם בורוז ועוד. ביחד עם חמישיית ג׳אז בהנהגת עפרי נחמיה נשזור את הטקסטים אל תוך המוזיקה ולהפך. יתארחו גם המשוררים בני זמננו דורית ויסמן וערן הדס".
מה השריטה שלך?
"מדינת ישראל. כמי שמאוד אוהב את הארץ הזאת אבל חי במקום המשוגע הזה, מתוך הזדהות מלאה עם מה שקורה פה, פיתחתי גם סוג של שנאה — ולחיות עם שני הרגשות האלה במקביל כל הזמן זה מפעל חיים".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"להיות נאמן לתשוקה שלי. פעם מישהי אמרה לי למעול בתשוקה ואז ציינתי לעצמי את זה כעצה מעצמי לא למעול בתשוקה, עם כל הקושי והמורכבות שבעניין".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"לאחר שבוע של עמל לקראת כניסת השבת המלכה. קודם כל אני פורק מעליי את מדי הקרב, מתקלח, מתנקה, מסיר מעליי את אבק הדרכים וקונה פרחים לקרן (מור, אשתו — מנ"ש)".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"מעצם השימוש במילים שלא מחוברות למה שאנחנו מרגישים באמת, רובנו משקרים, אז אני חושב שאני משקר רוב הזמן כדי להתחמק מדברים שאני לא אוהב לעשות, וכדי לחמוק משאלות מציקות".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"זו שזה נודף ממנה מבעד לרעלה".
למי אתה מתגעגע?
"לאמא ואבא. אמי אסתר נפטרה ב־2011 אחרי מחלה ממושכת, אבי ויקטור שטיפל בה במסירות אין קץ נפטר ב־2019. אני מתגעגע לשניהם: לחום ולהומור של אמא שלי ולחוכמה ולחריצות של אבא שלי. עדיין נשארו לי שאלות כדי לגשר על המרחק שבשבע השנים האחרונות כמעט הצלחתי לסגור בינינו".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בתקופה האחרונה חייתי שלושה חודשים בפריז. השתתפתי בהצגה 'האוס' בתיאטרון La Colline, שביים עמוס גיתאי. תמיד פריז היתה המאהבת שלי מאחורי גבה של תל אביב, אבל עכשיו החלטתי שאני כבר לא יכול להסתיר את זה. הייתי רוצה לגור בפריז ברובע ה־11".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"קניות באמזון. חבר טוב שלי הכיר לי לפני שנה את חדוות הקניות באמזון, את השיטוט עד בחירת המוצר, את המחקר בלזהות את הטוב ביותר, את הקנייה, את הציפייה לבואו של השליח ואת הריקנות שלאחר מכן עד לקנייה הבאה. מאז אני מקפיד לקנות כל דבר שעולה על דעתי שהוא ממש לא נחוץ, למשל פומית לסיגריה".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני חושב שאני עצלן ויש הרבה חלומות שהשארתי מאחור כי לא היה לי הדרייב להגשים אותם: פרויקטים, נסיעות לחו"ל, דברים כאלה".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על השנים שבהן היו לי רגשות אשם, ראו 'מה השריטה שלך?'".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"נאמנות לעצמי".
מה מפחיד אותך?
"קיבלנו כמובן מאליו גבולות פיזיים, תעודות זהות, פיקוח משטרתי, בדיקות פולשניות, מעקבים וצנזורות, והתייחסנו לזה כדבר נורמלי בחיינו בלי לשים לב שבעצם אנחנו חיים בכלא. שלילת החופש זה הדבר שהכי מפחיד אותי".
מה עושה אותך מאושר?
"ליצור עם אנשים ולהגיע לרגעים שבהם היצירה גדולה מסך חלקיה, זה סוג של נס בעיניי. 'החמישייה הקאמרית' היא אחת היצירות שבהן חוויתי את זה".
מה הכי חסר לך בחיים?
"כסף ליצור".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"חוש הומור".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
"לואיס בונואל, סמואל בקט, מרסל דושאן".
אם לא היית שחקן מה היית עושה?
צייר. עוד מילדות הרגעים שבהם אני מצייר לעצמי הם הרגעים שאני שוכח מהחלל והזמן שבהם אני נמצא, ובעצם מהקיום של עצמי".
