ליאור שליין: "אין לי אף שריטה, כמעט"
ליאור שליין: "אין לי אף שריטה, כמעט"
ליאור שליין עוסק עכשיו בלחתום לקוראים על ספרו החדש. באמצעות צפייה בטניס הוא מלמד את בנו מהו כוח רצון ומהו מוסר כפול. הוא מגביל את עצמו ל־2 ליטר זירו ביום, חתונות מפחידות אותו, סקרלט ג'והנסון היא אחת מחמש הנשים הסקסיות בעיניו (אבל לא במקום הראשון), הוא חושב שלעשות סאטירה עדיין עדיף על לעבוד וכוח־העל שהוא משתוקק לו זה היכולת להשתזף
ליאור שליין, גיל: 44
• מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: בן זוגה של מרב מיכאלי ואבא של אוּרי (10 חודשים)
• סאטיריקן, סטנדאפיסט ואיש טלוויזיה ("משחק מכור", "תוכנית הלילה", "מצב האומה", "גב האומה"), זוכה 5 פרסי האקדמיה לטלוויזיה לתוכניות הסאטירה, הבידור והאירוח הטובות ביותר. מחבר הספר "מדריך לישראלי המתחיל"
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית. צפיתי עכשיו עם אורי ברבע גמר ווימבלדון: רפאל נדאל, בן 36 ופצוע בכל הגוף, ניצח בחמש מערכות שנמשכו ארבע שעות. ניצלתי את ההזדמנות כדי להסביר לאורי כל מה שהוא צריך לדעת על משמעת ועל כוח רצון, ובגלל הפיצה והגלידה שאכלתי תוך כדי - גם על מוסר כפול".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"לא שותה קפה. לא טעים לי. רק זירו. קראתי שזה לא בריא, אז לאחרונה אני מנסה להגביל את עצמי ל־2 ליטר זירו ביום, ולכן עד 10 בבוקר אני מתנזר מזירו ושותה שוקו, והחל מ־5 אחה"צ - אלכוהול. מרב אומרת שגם זה לא בריא, וצריך לשתות מים. אני בהחלט מתכוון לנסות את זה פעם".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם מוטי קירשנבאום וד"ר אלי לנדאו, שבאמצע המאמצים שלי להפוך לחבר טוב שלהם הלכו לעולמם. חוסר התחשבות מצדם, הפסד גדול מצדי".
על מה אתה עובד עכשיו?
"פותח כל בוקר בחתימות על ספרי החדש, 'מדריך לישראלי המתחיל', עבור קוראים שהזמינו את הספר עם הקדשה. התגובות על הספר כל כך משמחות אותי שהשעה־שעתיים האלה עוברות בכיף. אחר כך מפתח, עם עוד אנשים, את הפרויקט הבא שלי בתחום הטלוויזיה. ובערבים מופיע, מדי פעם, בסטנדאפ".
מה השריטה שלך?
"לי אין אף שריטה. אם אנשים אחרים חושבים שלגרוב גרביים צבעוניים, או לצפות בטלוויזיה כשהווליום לא על מספר עגול, או לגעת ביד בעגלת האשפה הירוקה כדי לזרוק זבל בלי לקטוף עלה מאחד השיחים כדי לפתוח את המכסה בעזרתו, הם דברים לגיטימיים, אז השריטה היא שלהם. חברה אמרה לי פעם שאין לי OCD, אלא CDO - זה כמו OCD, רק כשהאותיות מסודרות בסדר אלפביתי נכון".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"פעם, בתחילת דרכי, ברגע של תסכול, אבי כהן, איש הטלוויזיה החכם והוותיק שערך איתי את 'משחק מכור', אמר לי משפט שסידר לי את הפרספקטיבה עד היום: 'לעשות סאטירה בטלוויזיה זה תובעני, זה קשה, זה מרגיז, זה כפוי טובה, אבל זה יותר טוב מלעבוד'".
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
"היכולת להשתזף".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"אני קורא את המדור, ותמיד מצחיק אותי איך המרואיינים מנסים להתחמק מתשובה ישירה על השאלה הזאת: 'סקסי זה מבפנים', או 'בעיניי סקסיים אנשים שלא מודעים לכך שהם סקסיים'. כן כן, שמענו. תכתבי, הנה הטופ 5 שלי נכון להיום: מרגו רובי, אנני הת'אווי, מרי לואיז פרקר, סקרלט ג'והנסון ומעל כולן, כמובן, מרב מיכאלי".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בדיוק במקום שבו אני גר: תל אביב. אוהב מאוד את העיר הזאת. נולדתי בתל אביב מול חוף מציצים, מאז עברתי דירה רק שלוש פעמים, ואם אצא עכשיו לסיור רגלי בין כל הדירות האלה — אחזור הביתה תוך 20 דקות. אני אוהב מאוד גם את ניו יורק, ביליתי בה הרבה זמן, ובין טרייבקה לרחוב 90, נגיד, אני מתמצא היטב ומרגיש כמו בבית, אבל עם כל הביקורת שיש לי על הדברים המקולקלים במדינה שלנו, המקום הכי טוב ליהודי לגור בו, לדעתי - הוא ישראל".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"צבע עור, גודל אף, אורך רוח".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
שהצלחתי להקים, עם מרב ועם אורי, משפחה שאני אוהב. שהצלחתי, עד היום, למרות כל מה שקורה בתקשורת, להגיד תמיד את דעתי - בלי לשקר ובלי להתחנף. ושהצלחתי, ב'מדריך לישראלי המתחיל', לעשות משהו שרציתי כבר הרבה זמן: לכתוב ספר שהוא לא רק סאטירי אלא גם אישי, לא רק על הפוליטיקה והאקטואליה אלא בכלל על החיים בישראל: על הילדוּת ועל גיל ההתבגרות, על תנועות הנוער והשירות בצה"ל, על יוקר המחיה ועל החבר'ה, על מקום העבודה ועיר המגורים והקמת משפחה והזדקנות וכל שאר הדברים שמיליוני ישראלים חווים יום־יום".
מה מפחיד אותך?
"אני מניח שאת לא מתכוונת, בשאלון הזה, לסיפוח 3 מיליון פלסטינים ואובדן הרוב היהודי בישראל, או להמשך ההידרדרות שלנו לכיוון מדינה דתית, מושחתת ולא־חכמה במקום הווילה בג'ונגל או הסטארט־אפ ניישן שאנחנו רוצים ויכולים להיות? ככה חשבתי. אז התשובה היא שדברים כמו צניחה חופשית, באנג'י או נסיעה לחתונה מחוץ לעיר לא אעשה, אלא אם ממש אהיה חייב".
מה עושה אותך מאושר?
"ניצחון. כל ניצחון - חשוב או שולי, מוצדק או מקרי, בתחום העיסוק שלי או בספורטק או סתם בהתערבות על שאלת טריוויה. ילדותי, אני יודע, אבל זאת האמת".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"חוכמה".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"אין לי 'הכי', אלא רשימה ארוכה: מאפרים קישון, שלמה ניצן ויהונתן גפן - ועד של סילברסטיין, חבורת מונטי פייתון ואהרן סורקין. מגיבורי ילדות שהיתה לי הזכות לעבוד לצדם, ולו לרגע, כמו אנשי 'ניקוי ראש' ו'הגשש החיוור' ו'כוורת' ו'זהו זה' ו'החמישייה הקאמרית' - ועד ג'וני קרסון וג'ון סטיוארט, ג'רי סיינפלד וג'קי מייסון, ויקטור בורגה וסטיבן רייט".
אם לא היית סאטיריקן, מה היית עושה?
"אצלי זה הפוך: אני סאטיריקן כי לא הצלחתי להיות ספורטאי. כל הילדות ניסיתי - קודם כדורגל, אחר כך כדורסל וטניס - ולמרות שנתתי כל מה שהיה לי, אפילו לא הייתי קרוב. בואי, בסופו של דבר ישבתי עכשיו עם הבן שלי לראות משחק של נדאל. לא נראה לי שנדאל ראה אי פעם פרק של 'גב האומה'".
