"האחרונים מבינינו": דיסטופיה עם לב רגיש
"האחרונים מבינינו": דיסטופיה עם לב רגיש
"האחרונים מבינינו", הסדרה הדיסטופית המבוססת על משחק מחשב, חכמה, מלהיבה ומרגשת. הפרק שעוסק באהבה המתפתחת בין שני גברים עורר אהדה עצומה, מלבד אצל קהילת הגיימרים ששוב נתפסה בהומופביה
"האחרונים מבינינו" (The Last of Us), סדרת הדיסטופיה וסוף העולם החדשה של HBO המתגבשת כהצלחה החדשה והמידבקת של הערוץ הזה, הפתיעה בפרק יוצא דופן שכבר הוכתר בעיתונות האמריקאית כ"אירוע הטלוויזיוני", "פרק הטלוויזיה הטוב של השנה", וזאת כשהוא שודר בינואר, כלומר רק בתחילתה של 2023.
הפרק השלישי של הסדרה (המשודרת אצלנו ב־yes ,HOT וסלקום TV) מספר את סיפור האהבה של ביל (ניק אופרמן, "מחלקת גנים ונוף") — מעין שורד שמאמין בקונספירציות, שחיכה ליום הדין והצטייד היטב לקראתו עוד לפני המגפה — לפרנק (מורי ברטלט, "הלוטוס הלבן"), אדם שהגיע למתחם השמור שלו בחיפוש אחר מקלט. הסיפור מתאר את יחסיהם — שני אנשים לבדם בעולם — בעדינות מכמירת לב.
זה פרק יוצא דופן לז'אנר, במיוחד בהתחשב בזה שהסדרה מבוססת על משחק מחשב מלפני עשר שנים שנושא אותו שם.
כך, בתוך האופל שהסדרה שרויה בו עצרו היוצרים לספר סיפור אהבה ארוך שנים, שהתרחש בזמן המגפה, באזור מבודד ומגודר, שמור היטב, שגיבורי הסדרה הראשיים מופיעים בו רק לרגעים ספורים.
הפרק נקרא "לפני זמן רב מאוד" (Long Long Time), על שם שיר של לינדה רונסטאדט משנות ה־70 (השיר הושמע שלוש פעמים בפרק ושעה אחרי השידור ספוטיפיי דיווח כי הביקוש לו עלה ב־4,900%). הוא נחוץ לסיפור, כי הוא מזכיר למה העולם הזה מצדיק שיילחמו למענו. הפרק היה ארוך באופן יחסי ונמשך 75 דקות, ולדברי היוצר קרייג מייזן גרם לו לבכות "עד כאב", כשיצר אותו. "ממש אמרתי 'אוו' בקול רם בזמן הכתיבה". כמו "הדרך" של קורמאק מקארתי, המתאר אהבת אב לבנו בעולם דיסטופי שחרב גם הוא, כך גם הפרק הזה מלמד שהאהבה תנצח, אולי לא מגפה או זומבים, אבל לפחות באופן רעיוני — את הרוע. כפי שניסח זאת ניל דרוקמן, ממציא משחק המחשב שעליו מבוססת הסדרה, ושותף ליצירתה, "הוא ממחיש מה אנחנו מפסידים ומה אנחנו יכולים להרוויח".
עיתוי עלייתה כעת אינו מפתיע, שהרי היא מספרת על מגפה גדולה שמקורה בפטרייה קטלנית אשר רוקנה את הרחובות מאדם, והמיטה על האנושות כליה. הסדרה, המתאפיינת בעיצוב מרהיב, יוצא דופן בהשקעתו (כל פרק עלה בין 10 ל־15 מיליון דולר), מתארת עולם מוכר אך מוזר בארה"ב או באינדונזיה, אבל הרחובות בו הרוסים או נטושים (ומזכירים מעט את הרחובות שלנו לפני שנתיים־שלוש בעיצומה של מגפת הקורונה). ההווה של הסדרה הוא 20 שנה לאחר שפטרייה מסוכנת מדביקה בני אדם והופכת אותם לזומבים, "נגועים", שצובאים על כל יישוב ועיר בחיפוש אחר בני אדם אחרים להדביק אותם. במצב עניינים מאיים זה העולם מידלדל מיושביו, נהיה מסוכן וכולם חושדים בכולם. הלא נגועים — בני האדם — חיים במובלעות תחת משטר אכזרי של גוף צבאי דיקטטורי. מחתרת הנקראת "הגחליליות" מנסה להילחם בגוף הזה ולמצוא תרופה למגפה.
גיבורי הסדרה הם ג'ואל (פדרו פסקל), שורד קשוח, ואלי (בלה רמזי), נערה בת 14 שמאיזושהי סיבה חסינה מפני המגפה, ואולי יכולה לעזור למחתרת. השניים יוצאים למסע אל מקום הימצאותם של המורדים, בעולם שנחרב. הם תלויים זה בזה, נמלטים מסכנות מצד הזומבים, מהצבא וסתם מבני אדם שהתנאים הקשים הפכו אותם להישרדותיים.
הסדרה נעה בין ההווה לעבר של פרוץ המגפה, וגם למה שקדם לכך, כשאין לדעת מתי יצוץ על המסך איזה זומבי שיבהיל את הצופים.
בפרק הרביעי, למשל, לא היה נגוע אחד. אבל כאמור, התסריט המעניין והמרגש באמת אירע בפרק שקדם לו על פרנק וביל. זה זכה לשבחים מקיר לקיר על ידי מבקרי הטלוויזיה, אבל עורר זעם מצד קהילת הגיימרים הצופים בסדרה בגלל המשחק, שהמכירות שלו זינקו ב־238% מאז עליית הסדרה.
במשחק, הקשר בין ביל ופרנק רק נרמז, אך פרנק לא מופיע על המסך. והתגובות העוינות מקהילת הגיימרים היו שהיוצרים "מקדמים אג'נדה להט"בית", מה שהציף שוב את בעיית ההומופוביה הרווחת בקרב שחקני המחשב, כך נטען על ידי ארגונים לזכויות אזרח, כמו "הליגה נגד השמצה".
למרות ההתנגדות מצד הגיימרים, הפרק הרביעי, זה שבא אחרי הפרק על סיפור האהבה בין שני גברים, המשיך לצבור צופים — 7.5 מיליון בני אדם רק בארצות הברית ועלייה של 17% מהפרק השלישי. בפרק השבוע חזרו להתרכז במסע של ג'ואל ואלי, גבר מחוספס שהשהות שלו במחיצת ילדה בת 14 לפעמים נדמית קשה לו יותר ממתקפת זומבים (ועל דמות הנערה המעצבנת בסדרות טלוויזיה מצליחות נרחיב בפעם אחרת).
