"פגע וברח": סדרת נטפליקס הישראלית הראשונה
"פגע וברח": סדרת נטפליקס הישראלית הראשונה
הסדרה החדשה של יוצרי “פאודה" פונה לקהל יעד שאינו מכיר את ישראל. בשל כך, חבל שוויתרה על מקוריות וייחוד
כאשר ישראלים במאה ה־21 שרים “הבה נגילה” בסדרת טלוויזיה, גם אם זה עם תיירים, ברור כי הפנייה של הסדרה היא לקהל יעד שאינו מכיר את ישראל. זהו דימוי שיש להם על המקום ואין טעם להתחיל לדייק ולהסביר אותו.
מחפשים איפיון קל לישראל? קבלו. “פגע וברח”, הסדרה החדשה של ליאור רז ואבי יששכרוף, רוצה להעביר מסרים מהירים וקלים. זאת סדרת אקשן, מרובת תקציב, המתרחשת בחלקה בישראל, ומשוחקת על ידי קבוצה גדולה של שחקנים ישראליים, אבל היא בעיקרה סדרה נטפליקיסית. למעשה היא מוגדרת כסדרת נטפליקס הישראלית הראשונה. היא נוצרה אחרי ההצלחה הגדולה של “פאודה”, של אותם יוצרים, ששיגשגה מאוד בשירות הסטרימינג הזה, והמטרה שלה היא לרוץ קדימה, בלי להתעכב מדי על מה אותנטי ומה לא.
גיבור הסדרה החדשה הוא שגב אזולאי (ליאור רז), מדריך טיולים בתל אביב, אב לילדה (נטע אורבך), ונשוי לדניאל (השחקנית הקנדית קיילין אום), רקדנית אמריקאית שהיא חלק מלהקת בת שבע. כולם מציגים בה חיים הלקוחים מתוך חוברת הדרכה של משרד התיירות הישראלי (שניים רק לאלה הנראים בסרט הקולנוע “סבלט”) - עד תאונת הפגע וברח שבה נהרגת דניאל, שהיתה בדרכה לשדה התעופה בניו יורק. עד מהרה מבין שגב, בעל העבר הביטחוני החשאי, שזאת לא היתה תאונה, אלא יד מכוונת, ושהאשה שאיתה הוא חי, אינה כל מה שחשב שהיא. הוא נוסע לארצות הברית ללוויה ולשבעה, אבל שם גם ממשיך לחקור יחד עם חברתו לשעבר נעמי (סאנה לאתן), עיתונאית אמריקאית, את המקרה.
בתשעת פרקי העונה הראשונה שלה, הבטיח רז במסיבת עיתונאים וירטואלית בשבוע שעבר, כי כל מה שהצופים חושבים שיקרה יתברר כהפוך ומפתיע. אמירה לא מפליאה בהתחשב ברזומה של הכותבים הישראלים שחברו למפיקות והכותבות של “דה קילינג” האמריקאית המצוינת, דון פרסטוויץ’ וניקול יורקין. לפעמים קשה לצופים מקומיים לראות את היצירה המקורית שלהם על במה בינלאומית. זה מעורר גאווה, אין ספק, ונעים לשמוע עברית, לראות בתי קפה שיושבים בהם ושחקנים מקומיים כגל תורן, ליאור אשכנזי, מורן רונזבלט ועשרות אחרים. אבל כל סטייה מהמציאות המהבילה, אפילו הקלה שבקלות, צורמת. כל אמריקניזציה נראית מלאכותית, במיוחד כשזה בא מיוצרים שהייחוד שלהם הוא אותנטיות בכל מחיר - גם כשמדובר ביחידת מסתערבים ישראלים הדוברים ערבית.
מהרגע ש”פאודה” נהנתה מהתקציב של נטפליקס, היא פנתה בעונות הבאות שלה יותר לכיוון האקשן ופחות לסיפורים המקומיים המורכבים והעמוקים יותר. בסדרה החדשה של היוצרים הישראליים הלכו עוד צעד לכיוון הזה. אמנם מדברים עברית והסדרה מתרחשת בחלקה בישראל, אבל היא חיה ונושמת הוליווד. התבנית הקולנועית האמריקאית - גיבור קשוח, אב לילדה, שיעשה הכל בשבילה, שחווה אובדן קשה של הריגת אשתו היפה, ויוצא למסע רב מהפכים עד גילוי האמת ופיתרון החידה - היא מוצר מיובא, גלובלי שכיף להישאב אליו, אבל חסרה בו עוד קומה. מה שהיה מרשים כל כך ב”פאודה” או ב”שטיסל” ושאר יצירות ישראליות מצליחות, שדווקא המקוריות והייחוד שלה היא שהיתה מעניינת, ולא הדימיון שלה לכל מה שמוכר כבר על המסך, גם אם מדובר בסדרה שייעודה הוא אקשן.
נכון, ב”פגע וברח” אין באמת יומרה לספר משהו על ישראל, היא בעיקר משמשת איפיון לסדרה אמריקאית, שבעצם חיה ומתקיימת בעולם הבידיון של דימויי אקשן קולנועיים. כאשר “כבודו” הישראלית, עוד סדרה המתחילה בתאונת פגע וברח, עובדה בשנה שעברה לגרסה אמריקאית, היא לא נזקקה לשינויים רבים מדי. היא תאמה את המודל המוכר, והתפתחה באופן טבעי משם. אבל הסדרה של רז ויששכרוף מצולמת בישראל, מדברת עברית בחלקה, והיא פרי יצירתם של יוצרים בעלי תעוזה, שרצוי היה לקבל פריזמה מבפנים על המקום הזה, ולא מבט חיצוני עליו. כך או כך, הקיץ הזה חסר סדרת אקשן קצבית, ורוב הסדרה מצולמת בארצות הברית, שם קל יהיה יותר להאמין למעלליו של מי שהוגדר במסיבת העיתונאים הווירטואלית כברוס ויליס הישראלי.
