כשמארוול קונה גיבורי־על: "דדפול וולברין" הוא מערכון אחד ארוך, אבל חביב
כשמארוול קונה גיבורי־על: "דדפול וולברין" הוא מערכון אחד ארוך, אבל חביב
"דדפול וולברין" הוא ניסיון יומרני של דיסני ומארוול לשבור את תקרת הזכוכית של שוברי הקופות למבוגרים, בפארודיה מהנה שעובדת אך עד גבול מסוים; בסוף השבוע הראשון להקרנתו הכניס הסרט 205 מיליון דולר בקופות בארה"ב, הסכום הגבוה ביותר השנה
רעש חריקת הצמיגים הצורמני שאתם שומעים כעת מכיוון הוליווד זה אולפני מארוול דופקים רגל על דוושת הבלמים לבלימת חירום ומנסים לעשות סיבוב פרסה, כשעשן מהחיכוך עם הכביש עולה מהגלגלים.
חמש שנים עברו מאז שמארוול הביאו לסיומה את סדרת גיבורי־העל המוצלחת שלהם, שהפכה למושג בתרבות הפופ ולהצלחה מסחרית פנומנלית. חמש שנים מאז יצא "הנוקמים: סוף המשחק", שהוא מאז הסרט הקופתי בכל הזמנים, ואולפני מארוול לא הצליחו להתאושש ולהמציא את עצמם מחדש. אפילו להפך: ההצלחה של סרטי הנוקמים עלתה למארוול לראש, ועם ההשקה של שירות הסטרימינג דיסני פלוס ב־2020 מארוול ניסתה לייצר תכנים לטלוויזיה ולקולנוע שיתכתבו זה עם זה ויחייבו את המעריצים לצפות בכל כדי לעקוב אחרי כל הדמויות והעלילות.
מודה, זה מעניין לרגע, ואם בודקים ברשימת שוברי הקופות, הרי שגיבורי־על כמו ספיידרמן, שומרי הגלקסיה ופנתר שחור המשיכו לשגשג, אבל בשלב מסוים זה הפסיק לעבוד, וקצב הפקת הסרטים ירד באופן משמעותי. ארבעה סרטים של אולפני מארוול יצאו ב־2021. ב־2024? אחד. והנה הוא לפנינו: "דדפול וולברין". הכניסה הראשונה של שני גיבורי־העל מהיקום הקולנועי של X־מן, שעד 2019 היו בבעלות אולפני פוקס המאה ה־20, שנקנו על ידי דיסני ועכשיו שולבו לתוך היקום הקולנועי של מארוול.
ואת הדיווח הזה אתם לא צריכים לקרוא בכלכליסט, זה מונולוג הפתיחה של דדפול בסרט. כן, האזכור שדיסני קנתה את פוקס הוא חלק מהטקסט של הסרט החדש של מארוול. "ומתברר", אומר דדפול, "שהם קנו את פוקס כי הם רצו אותי!". זו בדיחה חביבה לפתיחת הסרט אבל היא לא שגויה. בחיפוש אחר מותגים שיעשירו את ספריית הדמויות, המרצ'נדייזינג והאטרקציות בדיסנילנד, דמויות X-מן בהחלט היו חלק משיקולי העלות־תועלת של דיסני בקניית פוקס, ואולי ההבנה שמלאי הדמויות הנוכחי של מארוול מיצה את עצמו.
מי שחשש שבידיים של דיסני הדמות החצופה, מנבלת הפה, וההיפר־אולטרה־אלימה של פוקס תהפוך לגרסה נוחה לילדים ומשפחות בידיים של דיסני־מארוול, התבדה. זה הסרט הראשון של מארוול עם סיווג למבוגרים, ועם קהל היעד המצומצם הזה מארוול מבקשת לשבור קופות. קחו בחשבון שעד לרגע זה הסרט היחיד שחצה את קו מיליארד הדולר בקופות לשנת 2024 הוא "הקול בראש 2".
זו שנה חלשה בקופות ובעלי בתי הקולנוע התפללו ש"דדפול וולברין" יהיה להיט הקיץ הגדול שהם מחכים לו, זאת אף שעד כה רק סרט אחד עם סיווג למבוגרים הגיע למיליארד דולר: "ג'וקר". שני סרטי "דדפול" הקודמים נעצרו ב־800 מיליון דולר הכנסות עולמיות. אלא שהפעם דדפול הביא תגבורת: את וולברין. האם שניהם יחד יצליחו לא רק להביס את אויבי־העל שלהם, אלא גם לשבור את תקרת הזכוכית של שוברי הקופות למבוגרים? בינתיים זה מתקדם יפה: הסרט החדש שובר שיאים בקופות.
בסוף השבוע הראשון להקרנתו הכניס הסרט 205 מיליון דולר בקופות בארה"ב, הסכום הגבוה ביותר עד כה השנה והגבוה ביותר עבור סרט המוגדר כמתאים לגילי 17 ומעלה (R-rated). ההכנסות אף היו גבוהות מתחזיות האנליסטים, שציפו למכירות כרטיסים בגובה 160-180 מיליון דולר בסוף השבוע. מחוץ לארה"ב הכניס הסרט 233.3 מיליון דולר, כך שכלל ההכנסות ממכירת כרטיסים עמדו על 438.9 מיליון דולר.
אבל עכשיו השאלה היא: איך הסרט? ובכן, הוא מהנה. ההחלטה לתת לריאן ריינולדס שליטה תוכנית מוחלטת בדמות של דדפול מתגלה כהברקה, הוא שותף לכתיבה ולהפקה והביא לסרט את הבמאי הקבוע שלו, שון לוי. "דדפול וולברין" יצליח, קודם כל כי ריינולדס ולוי הצליחו לשכנע את יו ג'קמן לחזור ולגלם את וולברין, אחרי שנדר שסרטו "לוגאן" (המצוין) יהיה האחרון שלו בתור הדמות. דדפול צוחק על מארוול בכל בדיחה שנייה ובייחוד על עלילות המולטיוורס הסתומות והלא מובנות, אבל בלי המולטיוורס וולברין לא היה יכול להגיח מיקום אלטרנטיבי ולספק את קהל קוראי הקומיקס בכך שהוא לובש לראשונה על המסך את המדים הצהובים שלו, שהיו איקוניים בדפוס ונמחקו מגרסאות הקולנוע עד כה.
זה סרט שהוא פארודיה על הז'אנר בשעה שהוא חלק מתוכו. הוא צוחק על מארוול ונאמן לכל מוסכמותיה בעת ובעונה אחת. הוא הורס ובונה. פארודיות קולנועיות, כמו "אוכפים לוהטים", "טיסה נעימה"ו "מת לצעוק", חיכו שז'אנר מסוים ימצה את עצמו ואז הם מגיעים לצחוק עליו - על המוסכמות והקלישאות שלו. הבעיה עם פארודיות קולנועיות, לרוב, מגיעה במערכה השלישית: יש רגע שבו צריך להפסיק לספר בדיחות ולגשת למלאכת סגירת העלילה, שתהיה מותחת, מפתיעה ולא צפויה. ושם לרוב הפארודיות נכשלות. ריינולדס ושות' צוחקים על המותג שקנה אותם, על האולפן שקנה את המותג, על הדמויות האחרות מהיקום הקולנועי של מארוול, על הרצון הכושל של דדפול להצטרף לצוות הנוקמים, ובאופן כללי הם מקניטים לא מעט את מקום העבודה שלהם.
אבל לזכותו ייאמר שלמרות העובדה שזו קומדיה, הסרט מצליח בכל זאת לתפקד כסרט פעולה עם עלילה ומתח. במילים אחרות: הוא מסדר את המערכה השלישית כך שתתפקד בתוך כללי הז'אנר, אותו ז'אנר שהסרט מתחיל בהלעגתו. הסרט צוחק על אולפני מארוול ומשרת אותם בו בעת.
הדבר הטוב הנוסף בסרט הוא ש"דדפול וולברין" הוא למעשה באדי מובי במסורת של "נשק קטלני" ו"48 שעות": שתי דמויות הפוכות — האחד ליצן, השני רציני כמו קברן — שפועלות יחד מבלי שהן רוצות בכך. וכך, הסרט מכיל שעה וחצי של בדיחות וחצי שעה של מכות. הבעיה העיקרית היא שהבדיחות הן, ובכן, לא יותר מהלצות אקטואליה סביב דיסני, ומה מותר ואסור להגיד באולפן הזה. זה גם נהיה מעיק, כאילו לדדפול יש טורט שהוא לא מצליח לשלוט על פיו ולהגיד "דיסני" כל שנייה, וגם מבטיח שהסרט הזה יתיישן מהר, כי מי יזכור בעוד עשור מה היו הנסיבות העסקיות שהולידו את הסרט הזה, שהרג את דמויותיו ביקום אולפני אחד ולצורך בצע כסף הקים אותן לתחייה ביקום חלופי, בסרט שהוא מערכון אחד ארוך. אבל חביב.
