בין הרי געש רדומים: כך נראה מרוץ מפרך ומתגמל בשטחי אש ברמת הגולן
בין הרי געש רדומים: כך נראה מרוץ מפרך ומתגמל בשטחי אש ברמת הגולן
הטמפרטורה נושקת לאפס, העליות רצחניות, הרגליים צורבות ממגע עם שברי קרח, בוץ טובעני ומים קפואים. מרוץ הרי הגעש בשטחי האש של רמת הגולן הוא מאתגר מאוד אבל אין יפה ומיוחד ממנו
בערך בקילומטר ה־15, מעט יותר משעה אחרי שהוזנקנו, הרגליים חבטו בקרקע בקצב קבוע ומונוטוני על שביל עפר משובש וכהה. מאחור התנשא תל בזלת עצום ומאיים, משני הצדדים נפרשו שטחי אש רחבי ידיים שהכניסה אליהם בכל יום אחר עשויה הייתה להיות עבירה על החוק, שלא לדבר על סכנת חיים ממשית. הדרך מלפנים, על אף המרבדים הירוקים המהפנטים ושלל פרחים בכל צבע, נראתה באותם רגעים ארוכה ואינסופית. מאחורי כל גבעה המתינה גבעה תלולה נוספת שאותה היה צריך לעלות ולרדת.
אבל באותן דקות מונוטוניות ומהולות בכאב ואי־נוחות התרחשו כמה רגעי קסם שהיו שווים כל טיפת זיעה. לפתע הבחנתי בעוד כמה דברים נעים בתזזית במרחב. אולי אני מדמיין? אבל הנה, הדמויות החמקמקות שדוהרות במהירות מסחרחרת במעמקי העשב העמוק, מקפצות באושר ובחופשיות ממש בלב שטחי האש והשלוליות הן חברות בלהקת צבאים ארץ־ישראלית שהחליטה בספונטניות ללוות את משתתפי מרוץ הרי הגעש בגולן, להוסיף לאחד מאירועי הריצה המיוחדים בארץ עוד רגע בלתי נשכח.
לפני שאני מספיק לעכל את שעיניי רואות מלפנים, חבורה קופצנית נוספת של צבאים מגיחה בהפתעה לשביל שעליו אני רץ, חוצה אותו לרוחבו בדילוגים, במרחק של מטרים בודדים ממני. עופר צעיר ומעט מפוחד מגניב לעברי מבט לפני שהוא נבלע באחו ירוק שנדמה כי מסתיים עשרות קילומטרים דרומה משם, ממש מעל הכנרת שהופיעה לפתע משמאלנו. ואם זה לא מספיק כדי לרומם את הגוף ואת הנפש, באותם רגעים משכרים רכס החרמון מתנשא מימין, בולט מעל עשרות הרי געש ירוקים ורדומים הפזורים על הרמה. לשונות לבנות של שלג עוד זולגות ממנו מטה.
שעות ספורות לפני כן, דברים מסביב עדיין נראו פחות מלבבים. בשעה 5:15, השעה שבה הגענו למנחת המטוסים הקלים הסמוך לקיבוץ מרום גולן, נקודת הזינוק למרוץ, שררה עלטה מוחלטת. מד הטמפרטורה במכונית הראה 3 מעלות, נורת ההתרעה מפני כפור על הכביש פעלה במלוא המרץ. סדרנים שרק השכימו החזיקו כוסות תה וכיוונו את ראשוני המגיעים שנתקלו בפרצי רוח קפואים על המנחת החשוף. "כשנזנק כבר יהיה חם", מתבדח איתי אחד ממשתתפי המרוץ בעוד אנחנו עושים את דרכנו לאסוף את מספר המתחרה, "לפחות 4 מעלות".
אבל הצחוק הזה מתגלה כאמת מדויקת. על קו הזינוק למקצה ה־32 ק"מ, מקצה הדגל של מרוץ הרי הגעש, נעמדו ב־6:45 מאות חובבי ריצה שמוכנים להתמודד עם מה שאמא טבע תזרוק לעברם. הקור, בלתי נסבל ככל שיהיה באותו בוקר, לא יצליח להרתיע אותם. לרגעים נדמה שמשבי הרוח הקפואה ששוטפת את הרמה, רק מדליקים אותם יותר, מעצימים עבורם את האתגר והחוויה. כולם כבר מחכים ליריית הפתיחה ולמה שמגיע מיד אחריה: טיפוס קשוח ומייגע על התלים הוולקניים המפורסמים ברמה, בנטל ואביטל, הצמודים ובהמשך אח פחות מוכר אבל לא פחות מאתגר - תל יוסיפון.
בדרך התלולה במעלה האביטל, שפסגתו שוכנת בגובה של 1,204 מטרים, בין שטחי עשב משופעים לשלוליות בוץ ושדות, כמעט כל צעד רומס את מה שתחילה נראה כאינספור שברי זכוכיות. לאחר כמה דקות מחלחלת ההבנה שבכלל מדובר בפיסות אדמה רטובה שחלקה העליון קפא והתנפץ לרסיסים בלילה.
העלייה, למרבה השמחה, מזריקה חמימות נעימה וראשונית לגוף, מאפשרת לראות את השמש שזורחת במלוא תפארתה מעל הגולן. מעט מעלינו המוצב הצה"לי המוכר ששולט על מרום התל, למטה מתעורר מחוז קונייטרה שנמצא מעבר לגבול הסורי. "זה נופים של חו"ל", מכריז אחד מצלמי המרוץ שמנציח בסבלנות כל אחד ממאות הרצים שחולפים על פניו באותו הבוקר.
אחרי ירידה מנערת ומטלטלת במורד האביטל, המרדף לכיבוש הרי הגעש הרדומים של הגולן נמשך במלוא העוז. היעד הבא בדרכם של הרצים הקשוחים, שכעת רצים בטור ארוך במרחבי הרמה לכיוון תל יוסיפון ששוכן לא הרחק מעין זיוון. אף שהדרך לתל מישורית וזורמת למדי, עיסות בוץ טובעניות אורבות לרגלי הרצים כל כמה מאות מטרים, מאיימות לבלוע את נעליהם. עכשיו היוסיפון ממתין בסבלנות לדבוקה ששועטת לעברו. למרות שמו החנוני למדי, "אנשים שהיו לידי עברו שם להליכה וכנראה נשברו", מספר לי אחד הרצים, "הוא היה הרבה יותר תלול ממה שחשבתי".
בפסגת היוסיפון הרוח נושבת קרירה (מאוד) ועל קיסם ומדורה אפשר הפעם רק לפנטז. למרות הנוף מעורר ההשתאות מרומו של ההר הגעשי עם נוף שמשתרע מהחרמון בצפון ועד הכנרת בדרום, רצוי לברוח מטה בריצה ועדיף כמה שיותר מהר. לחזור ולהתחמם במעלה הדרך הארוכה והמתישה חזרה אל הבנטל שמאיים ממרחק.
אל העלייה האחרונה במרוץ הרי הגעש הקסום, אחרי מעבר מצנן עד הברכיים בנחל שמימיו קפואים, היה כדאי לשמור מעט כוח. היא מגיעה לקראת סופו של המסלול ומזכירה היטב כי אנחנו בארץ הצפון התלולה. הריאות מרוקנות, הרגליים דואבות וחבוטות אחרי קרוב ל־30 ק"מ ואפילו הראש מתחיל לגלות סימני בגידה. הדרך הטובה ביותר להתמודד כעת היא להרים את העיניים, להטביען שוב בירוק מסביב ולשכוח מהכל. זה בעצם קסמו של מרוץ הרי הגעש. אין יפה ומיוחד ממנו.
מרוץ הרי הגעש מופק מזה 8 שנים על ידי חברת מרתון ישראל.
