האם הסרט החדש של דובר קוסאשווילי מבשר על קאמבק?
האם הסרט החדש של דובר קוסאשווילי מבשר על קאמבק?
ב"הענקים של אי הפסחא" חוזר דובר קוסאשווילי לסיפור ילדותו במשפחה גיאורגית. זה כוחו של הסרט, הבעיה רק שהוא ארוך מדי
סטודנט לקולנוע בשם דובר קוסאשווילי יצר ב־1998 את אחד מסרטי הגמר הישראליים הטובים בכל הזמנים: "עם חוקים", שצולם בבית הוריו באור יהודה ומספר על שנות ילדותו. בהשראת עצה מאברהם הפנר, אחד ממוריו בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, קוסאשווילי החליט להשאיר את רוב הדיאלוגים בסרט בגיאורגית ולא בעברית. אלון אבוטבול, שגויס לגלם את אביו הקפדן של הבמאי, למד את השפה עבור הסרט הקצר. זבולון מושיאשווילי (שנפטר לאחרונה) ניצל את הפרסום שלו זכה מהסדרה "שמש" והיה אחד המשקיעים בסרט, וגם מי שגילם את הדוד החייכן, ההפך הגמור לאחיו, האבא חמור הסבר. "עם חוקים" זכה בפרס השני בסינפודנסיאון, תחרות סרטי הסטודנטים של פסטיבל קאן, והתחרה בפסטיבלים בארץ ובחו"ל.
הסרט ההוא סיפר על ילד בשם זאזא שבשנות ה־70 גונב מארון המצעים של אמו כמה לירות כדי לקנות קלף נדיר באלבום "העולם המופלא". כשאביו מגלה את הגניבה, וכדי לגרום לבן הבכור להתוודות על פשעו ולקבל את עונשו, הוא מחליט על אסטרטגיית ענישה חמורה: הוא מעניש דווקא את הבן הקטן, דוד, ובשבת בבוקר, כשכולם בדרך לבית הכנסת, הוא לוקח מכונת תספורת חשמלית ומגלח את ראשו של הבן, בתקווה שזאזא יעצור אותו בזמן ויתוודה. ב־2001 ביים קוסאשווילי את "חתונה מאוחרת", שחוזר לאותה דמות בשם זאזא, האלטר־אגו של הבמאי עצמו, הפעם כשהיא כבר בשנות ה־30 לחייה.
כיום, 25 שנה אחרי סרט הסטודנטים ההוא, וכשהקריירה הקולנועית של קוסאשווילי, שהתחילה באופן מטאורי, פנומנלי ובינלאומי, נמצאת במצב של חיפוש עצמי אחרי קול, סגנון ותוכן, הוא עושה את מה שהוא היה צריך לעשות כבר מזמן: הוא מביים רימייק ל"עם חוקים", הפעם כסרט באורך מלא.
השם הקצר והקולע התחלף בשם ארוך ומגושם: "הענקים של אי הפסחא" (על שם הקלף החסר מאלבום "העולם המופלא"). מקום ההתרחשות הוא עדיין אור יהודה. הזמן: אמצע שנות ה־70. משפחת עולים חדשים מגיאורגיה, שילדיה נופלים בסדק בין הרצון להפוך לישראלים גמורים ובין מנהגי הבית שעדיין משמרים את ערכי המשפחה מהמולדת הישנה. הפעם קוסאשווילי מגיע לסיפור הזה בוגר וחד יותר, נטול נוסטלגיה, ועם נקודת מבט מורכבת: זה הסיפור שלו כילד, אבל עכשיו הוא כבר בגיל של האבא, ואולי מבין את הסיטואציה החינוכית הזאת מעט אחרת.
באמצעות צוות שחקנים שרובו יוצא גיאורגיה — חוץ מגברי בנאי, שגונב את ההצגה בתור הסבא — ובסרט שרוב צילומי הפנים שלו בוצעו באולפן בטביליסי, עם תפאורה מסמאת עיניים בצבעוניותה, 40 הדקות הראשונות של "הענקים של אי הפסחא" הן תענוג. ביצוע מושלם לסרט שכבר היה מצוין בגרסתו הראשונית והבוסרית. אבל 40 דקות אינן מספיקות לסרט באורך מלא, לכן אחרי שסיפור התספורת והעונש מגיע לסיומו מתחיל סיפור אחר, והוא, למרבה הצער, פחות טוב.
ובכל זאת, עד כמה שזה כולא את קוסאשווילי באיזו נישה שהוא בכל כוחו מנסה לברוח ממנה, הפילמוגרפיה שלו מעידה שהוא בשיא אונו כיוצר כשהוא עוסק בילדותו ובזיכרונותיו. אולי הסרט הזה הוא הקאמבק הגדול של קוסאשווילי, אם הוא לא יברח שוב מאור יהודה.
