25 שנה למותה: הנסיכה דיאנה שוב על העדשה
25 שנה למותה: הנסיכה דיאנה שוב על העדשה
שני סרטים חדשים מנסים לפצח את חידת דיאנה נסיכת וויילס. העיסוק התדיר ואולי האובססיבי בדמותה, נובע מהפער בין הדימוי הציבורי החייכני שלה, לחשיפה אודות הסבל שחוותה בארמונות ווינדזור. הסרטים עלולים להעיב על שמחתה של המלכה אליזבת שחוגגת 95, בתקופה שממילא קשה עבורה
נסיכה דיאנה, האשה המצולמת ביותר לזמנה, היא גם אחת הדמויות שנעשו עליהן הכי הרבה סרטים לאחר מותן. במלאת 25 שנה לתאונת הדרכים שבה נהרגה במנוסה מצלמי פפראצי בפריז, עולים שני סרטים נוספים עליה.
לרשימה הארוכה של שמות התואר שהוענקו לה במשך השנים, כמו נסיכת העם, מלכת הלבבות, התמימה, היפה, הגננת (דבר שהתברר כלא נכון), הרחומה (שלחצה יד לחולי איידס), הנבגדת (על ידי בעלה הנסיך צ'ארלס), העצובה, הבודדה, החלשה ואז הכוכבת שעלתה מהריסות גירושיה ובסוף הצעירה שמתה מוות טראגי. כעת מצטרפת הודות לסרט "ספנסר" מילת התואר "שבורה" - זו שהיחס של בית המלוכה אליה מעביר אותה על דעתה.
הסרטים יוצאים בתזמון משמעותי נוסף: כשהמלכה אליזבת השנייה, בת ה־95, מציינת 70 שנה למלכותה. זאת לאחר שנה שבה נכדה הנסיך הארי ואשתו מייגן מרקל חשפו דברים קשים על המשפחה; אנדרו נושל מתאריו בשל מעורבותו בפרשת ג'פרי אפשטיין; ובעלה האהוב פיליפ מת.
"ספנסר", בכיכובה של קריסטן סטיוארט ובבימויו של פבלו לאריין ("ג'קי"), שיעלה מחר, מתאר סוף שבוע של חג המולד בתחילת שנות התשעים בבית סנדרינגהאם של בית המלוכה, כשדיאנה מרגישה בודדה, זנוחה ועל סף קריסה, והמלכה מוצגת בו כקרה וקשה.
"הנסיכה", הוא סרט דוקומנטרי של אד פרקינס, שהוקרן בפסטיבל סנדאנס לפני שבועיים, ועשוי כולו מחומרי חדשות וצילומים של דיאנה מאותן שנים, כאשר ההבדל הגדול הוא המידע שנוסף לנו על האירועים והפרספקטיבה של הזמן. שני הסרטים עוסקים בדיאנה ובדימוי שלה. בתחילת "ספנסר" מופיעה כתובית הבהרה כי זה "משל על טרגדיה אמיתית", כלומר סרט שלקח לעצמו חירות פואטית גדולה, ויש שם דיון שלם על דמותה המצולמת, כשנציגי המשפחה חוזרים ומבקשים ממנה להסיט את וילונות חדר השינה שלה, "כי בחוץ יש צלמים" — ישויות בלתי נראות האורבות במחשכים.
בשלב מסוים אפילו תופרים את הווילונות כך שיהיו סגורים, כמו עצימת עיני נפטר. המלכה (סטלה גונט) אומרת לה שהדימוי החשוב היחיד שלה עצמה הוא זה שמופיע על הכסף. כלומר הרשמי ולעזאזל עם האישי.
הנסיכה דיאנה בסרט הזה שונה מאוד מהדימויים הקודמים שלה. הגילום של קריסטין סטיוארט ("דמדומים") הוא טוטאלי. לא בכדי בחרו דווקא בה - שחקנית אמריקאית, שהתפקיד הזה אולי יזכה אותה בפרס אוסקר. גם סטיוארט ניסתה לחמוק מהמבט החודרני של הפפראצי. היא אפילו יצאה נגדם באופן מתוקשר לפני כמה שנים, וגם דיאנה לא היתה בריטית או מלוכנית טיפוסית, היה בה משהו צעיר ונגיש.
שני הסרטים זוכים לשבחים רבים. "'ספנסר' הוא יותר מדיוקן של אשה במשבר", נכתב ב"ניו יורק טיימס". "אם הוא משל, הרי שזה משל פוליטי, אלגוריה של מה זה להיות חסרת כוח, מרד ושחרור".
ד"ר עלינא ברנשטיין, חוקרת ומרצה בבית הספר לתקשורת במכללה למינהל, שעשתה את הדוקטורט שלה בבריטניה כאשר הנסיכה דיאנה נהרגה, מסבירה את העיסוק הרב בדמותה. "מצד אחד, היא היתה מאוד ידועה ומוכרת, ומשלב מסוים גם מאוד אהובה, כל הזמן נשאר שם משהו מסתורי. ברגע שיש פער כזה, רוצים למלא אותו, להבין מי היתה באמת. בתמונות מטעם בית המלוכה רואים פנים חייכניות, אבל בצהובונים סיפרו וצילמו סיפור אחר. היא עצמה דיברה על הפרעות האכילה שלה, נודע על הקשיים הנפשיים שלה, על הבדידות שלה."היום משפחת המלוכה הבריטית פתוחה לתקשורת, בין שהיא רוצה בזה ובין שבני משפחה מסוימים גוררים אותה לזה, אבל אז הכל היה הרבה יותר סגור. זה הותיר מקום לסקרנות ולמסתורין, רצון לפתור את האניגמה".
הניסיון לפענח את הפער נעשה עוד קודם לשני הסרטים האלה. המפורסם ביותר כמובן הוא בעונה הרביעית של "הכתר", הסדרה היקרה ביותר של נטפליקס, שבה נראית דיאנה (אמה קורין, שזכתה על תפקידה זה בפרס גלובוס זהב) מחליקה על גלגיליות במסדרונות הארמון, ומקיאה את נשמתה באסלות של המקום (דימוי שחוזר על עצמו רבות גם ב"ספנסר"), כתזכורת לבולימיה שהיא דיברה עליה בריאיון המתוקשר המפורסם עם מרטין באשיר, לאחר פרידתה מצ'ארלס. העונה הזאת עוסקת במחלוקות בין שלוש נשים החזקות של בריטניה: המלכה, ראשת הממשלה מרגרט תאצ'ר והנסיכה דיאנה. "'הכתר' מעוררת הזדהות איתה, אבל בעונות הקודמות כבר בנינו מערכת יחסים גם עם המכלה", אומרת ברנשטיין, "אז יש מורכבות. הסדרה מציגה את דיאנה כמי שהסיטואציה מביאה אותה לקצה. מבינים אותה יותר מאשר את הדמויות האחרות שמתנכלות לה על מקומה והיחס כלפיה אפשר ללמוד מכך שבית המלוכה לא הגיב לסדרה של נטפליקס עד לעונה עם דיאנה", אז ביקש שיצוין כי מופיעים בו קטעים שלא קרו במציאות (בקשה שנטפליקס לא נענתה לה).
ל"הכתר" קדמו "דיאנה: הסיפור האמיתי", מ־1993, לפני מותה. זו אופרת סבון עם סרינה סקוט תומאס בתפקיד דיאנה שרוצה לגרום לצ'ארלס (דיוויד תרלפאל) לאהוב אותה. 20 שנה אחר כך גילמה אותה נעמי ווטס ב"דיאנה" בבימוי של אוליבר הירשביגל, סרט שמלווה אותה בשנתיים האחרונות של חייה כשהיא היתה "האדם המפורסם ביותר בעולם". תקופה זו כוללת את גירושיה מצ'ארלס ואת היחסים שלה עם מנתח הלב האסנאט קאן והקולנוען המיליונר דודי פאייד. גם בסרט זה היא מוצגת כאשה מתוסכלת. "מעולם לא קיבלו אותי", היא אומרת לכירורג, "לא המשפחה שלי ולא זו של בעלי".
עוד יצירות שעוסקות בדיאנה הן "או הלו", הפודקאסט המשעשע של ניק קרול וג'ון מולאני שחוקרים את מותה של הנסיכה ובעצם עושים פארודיה על פודקאסטים תחקיריים, וגם על עצמם; ו"דיאנה" המחזמר, שעלה שוב בסתיו האחרון. גרסה מצולמת שלו עובדה עבור נטפליקס ונקטלה קשות. ב"ניו יורק טיימס" נכתב שאחרי שדיאנה נוצלה מכל עבר, גם המחזמר הזה ניצל את זיכרונה, כולל שירים של הפפראצי המזמרים "אין כמו הציד, אין כמו הריגוש שבלתפוס ציפור ולהרוג אותה".
עתה גם ב"ספנסר" ציפורים הן מטאפורה לנסיכה, בהתחלה כאשר ציפור מתה נדרסת שוב ושוב כרמז מטרים, ועד רגע השיא שבו ציד ציפורים גורם למהלך מחולל של שחרור, גם אם זמני.