הסופרת יערה שחורי: "הייתי רוצה לעקם את הזמן"
הסופרת יערה שחורי: "הייתי רוצה לעקם את הזמן"
הסופרת והעורכת יערה שחורי מנסה ללמד את ספרה החדש לצוף בעולם. היא אוהבת מקלחות לוהטות, מסרבת ללמוד להכין קפה, כסף מפחיד אותה, פנטזיות הנדל"ן שלה נעצרות בשדרות ח"ן, היא מעריצה את וירג'ינה וולף על סגנון הכתיבה שלה ואת טום קרוז על סגנון הריצה שלו
יערה שחורי
גיל: 44 • מקום מגורים: תל אביב. שכונת יד אליהו • מצב משפחתי: נשואה לאמן גיא בן נר + 1 • סופרת, משוררת, עורכת ספרות המקור בהוצאת כתר. ספר הפרוזה הרביעי שלה "שעת השקרנים" יצא בחודש שעבר. ספר הביכורים שלה "שנות החלב" זיכה אותה בפרס ראש הממשלה לספרות עברית
איפה אנחנו תופסים אותך?
"במערכת כתר, שנייה לפני פגישה ראשונה להיום עם סופר שלנו. מקשיבה לקולות התרנגולים כי ההוצאה היא במושב בן שמן ורואים מהחלון שדות והכל מאוד פסטורלי".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בבית. בן הזוג שלי מכין לי כל בוקר כי אני מתעקשת לא לדעת איך פועלת מכונת הקפה, אני מתייחסת לזה כקסם שרק שהוא יודע להפעיל. אני שותה הפוך על חלב סויה. קלישאה זו קלישאה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם הסופר ניל גיימן, כי הוא נראה לי מספר סיפורים מעולה ומישהו נחמד ומשעשע בחיים, מסוג האנשים שגורמים לדברים להישמע טוב מכפי שהם".
על מה את עובדת עכשיו?
"בעיקר לגרום לספר החדש שלי 'שעת השקרנים' לצוף בעולם ולפגוש קוראות וקוראים. זה דורש אמונה קצת אנכרוניסטית בכוח של סיפורים, בעיקר כשהם כרוכים בתוך ספר. זה ספר שמתחיל בבית מלון בפריז ונגמר בתחנת דלק בנגב ומספר על אח ואחות בשנות ה־30 שמוצאים את עצמם עם כד האפר של אמא שלהם, סופרת אהובה שאת אפרה הם צריכים ולא מסוגלים לפזר. כל חייה היא כתבה אותם ועכשיו הם לראשונה בעולם בלי המספרת של הסיפור שלהם".
מה השריטה שלך?
"מקלחות רותחות בטמפרטורות לא סבירות בכל עונה ובכל שעה. זה כל כך מרגיע אותי, זה הכי קרוב להשלת עור ולהתחלה מחדש".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“עצה שאני מייחסת למורשת המשפחתית: 'תמיד תנעלו נעליים שאפשר לרוץ בהן'. אני גיליתי שאפשר לרוץ גם על עקבים".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"האופטימלי זה עם חברות, וזה דורש מאמצי תיאום כמעט בלתי אפשריים. אנחנו שותות קפה ואם נזכרות, אז גם קונות יחד פרחים".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"תמיד רציתי להיות במקומות וזמנים שהתקיימו לפני שנולדתי, לחיות עוד חיים, להביט במה שבלתי אפשרי להביט בו, לעקם את הזמן, אבל לטובתנו".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"לספר שלי קוראים 'שעת השקרנים' אז הוא יוצא מנקודת הנחה שכל סופר הוא שקרן, זה שקר שעוזר להגיע לאמת. בחיי היומיום זה כששואלים אותי 'הערתי אותך?', ותמיד אני אומרת לא. תמיד ערה".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"קודם כל גיא בן נר, בן הזוג שלי. עם זאת, יש לי חולשה עמוקה ולא מוסברת לטום קרוז, האיש שלא מתבגר. הוא נהיה פחות ופחות שפוי עם השנים אבל מוחלת לו על הכל כי לא מתווכחים עם אהבת ילדות. הוא גם רץ הכי יפה שיש, בכל הסרטים הוא רץ".
למי את מתגעגעת?
"לאמא שלי כשהייתי ילדה קטנה, וליתר דיוק לאמא שלי שמלטפת לי את השיער. היא נפטרה לפני ארבע שנים בדיוק".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"בא לי לספר על מצפה קטן שאני אופה בו לחם לבד, אבל אני אוהבת ערים גדולות. פנטזיות הנדל"ן שלי נעצרות לרוב בשדרות ח"ן בתל אביב, ואם לא שם, אז בלונדון".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"ספרים, בגדים וטיסות, אבל זה לא קרה הרבה זמן, אני מאלה שנשארו בארץ בקורונה".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"את האימה שלי מכל מה שקשור בכסף. גדלתי בקיבוץ, אז עדיין כסף אצלי זה משהו שאני לא יודעת להתעסק איתו וזה מלחיץ אותי".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על כל דבר בערך. יש שורה של דליה רביקוביץ' 'רגשי אשמה יש לי כמה שתרצה'. אני נלחמת בלהרגיש אשמה על הכל ואני גם רואה שאני מורישה את זה. אני מנסה לא להרגיש אשמה על זה שאני מרגישה אשמה".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"הבת שלי. שאני מגדלת ילדה (בת 11) שיודעת להיות מאושרת".
מה עושה אותך מאושרת?
"המשפחה שלי, חתולים, חנויות ספרים, הימים הראשונים של האביב למרות האלרגיות, גשם, ריבה ושירה".
מה הכי חסר לך בחיים?
"היכולת לחזות את העתיד ולדעת שהכל יהיה בסדר. שיהיה מישהו שרואה שנה קדימה ויגיד לי 'אל תדאגי, יהיה בסדר'. אני לא חושבת שאעשה משהו אחרת אבל אשמח שיהיה קול כזה".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"סוג מסוים של רגישות לעולם, לאנשים, למילים".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
“וירג'יניה וולף היא הסופרת שהשפיעה עליי מאז שהתחלתי לקרוא כמו שצריך וממשיכה להשפיע עליי, לא רק על מה שאני כותבת אלא על איך שאני מסתכלת בדברים. היא היתה מבריקה, פורצת דרך, מלנכולית, חדה ומצחיקה, ונתנה שפה למה שלא היה לו שפה לפניה. התעסקה גם בזוטות ושטויות ובתור סופרת גם ייסדה הוצאה ובית דפוס עם מכבש דפוס שהוקם במטבח, פשוט כי זה הדבר שהיה צריך להיעשות".
אם לא היית סופרת מה היית עושה?
"רסטורטורית של יצירות אמנות. זה משהו שתמיד רציתי. החלום לשחזר דבר יפהפה, להחזיר את הצבעים למצב הראשון שלהם ולחשוב איך האמן יצר אותם. זה גם לעבור על החוק שאסור לגעת ביצירות במוזיאון: את מקבלת רישיון לגעת במה שאסור".
