"כל בית זקוק לאדם": השיר שכתב סרן יהל גזית, שנפל בעזה
"כל בית זקוק לאדם": השיר שכתב סרן יהל גזית, שנפל בעזה
רק אחרי שהקצין נהרג בסג'עייה בדצמבר, מצאו הוריו 100 שירים שחיבר. את אחד מהם הלחין ומבצע עכשיו דני רובס בפרויקט "שריונאים זוכרים": "השיר, שמדבר על צורך בבית, תפס אותי במיוחד כשכה רבים בדרום ובצפון נותרו ללא קורת גג"
"כשם שכל אדם זקוק לבית, כל בית זקוק הוא לאדם". את המשפט הזה כתב סרן יהל גזית ז"ל, סגן מפקד פלוגה בגדוד 53 בשריון, שנפל ב־4 בדצמבר 2023 בקרב בסג'עייה בגיל 24. המשפט לקוח מתוך שירו "כל אדם זקוק לבית" שהלחין ושר דני רובס במסגרת "שריונאים זוכרים" של עמותת "יד לשריון" (בעזרת המפיק ואיש הסאונד ארז כספי). "העבירו אליי טקסטים יפהפיים, בוגרים וחכמים של יהל. והטקסט הזה תפס אותי בגלל התמה המרכזית: 'כל אדם זקוק לבית וכל בית לאדם', וזאת בשעה שעומדים עכשיו כל כך הרבה בתים, בדרום ובצפון, בלי אף אדם בתוכם, מה שבלתי נסבל בעיניי".
יהל, יהלי בפי קרוביו, הקים לפני שנה וחצי עם חברי הילדות עמרי שליסל וים גולדשטיין את להקת "רעש לבן". לפני המלחמה סיימו להקליט אלבום ראשון שיופץ בקרוב, וממנו יצאו הסינגלים "עשרים" ו"נפילתי", שיר על יציאה ממשבר שגם מילותיו קיבלו משמעות מצמררת לאחר מותו. "יהלי היה איש של יצירה ואמנות וכותב בחסד", מספר שליסל. "הוא היה החבר שהייתי חולם איתו מגיל אפס וכלהקה הגשמנו את החלום המשותף שהיה לנו ואנחנו מאמינים שהמילים שהוא כתב צריכות להגיע לכל אוזן. המוזיקה זה הדבר הכי חי שנשאר ממנו וזה גם מחיה אותנו. בשנת שירות יהלי היה שין־שין נערץ; ואחר כך בצבא הוא היה המפקד שחיילים הולכים אחריו לקרב בלי היסוס, אבל היה בו גם צד רגיש והוא עסק כל החיים בעשייה חברתית ויצירה". "יהל, כשמו כן הוא, היה ילד מלא אור, עיניים גדולות ובורקות וחיוך גדול", מספרת אמו מיה גזית. "הוא היה ילד מאוד יצירתי בכל דבר שעשה, מלא תאוות חיים ועם דמיון מפותח. בגיל 6 הוא הכתיב לי את השיר הראשון שלו, שהיה שיר אהבה. לאורך השנים הוא כתב ולא על הכל ידענו, אבל לפני שבועיים גילינו יותר מ־100 שירים שחיבר, כולם עם ראייה מאוד מיוחדת ומורכבת של העולם. ידעתי שהיתה לו נפש של אמן ולא ידעתי עד כמה הוא היה מוכשר. הוא השאיר לנו משהו יקר ערך שמדגיש את ההחמצה של מה שעוד היה יכול להיות. אני מקווה שנוציא ספר עם השירים שלו - כי זה אוצר".
לאחר מותו יזמה מיה גזית, פסיכולוגית, את פרויקט ההנצחה "אור כי יהל", המציע טיפול נפשי חינם לחיילי שריון למשך שנה. "זאת הדרך שלי למצוא משמעות בתוך הגורל האכזר הזה. מחיילים שהגיעו לשבעה וממה שראיתי אצל יהלי אחרי שהיה בעוטף ב־7 באוקטובר, ידעתי שהם זקוקים לעזרה. בשבעה גילינו שיהלי בעצמו היה סוג של פסיכולוג, מאוד קשוב ואכפתי לחיילים שלו, ונתן להם תקווה גם במלחמה, אז הפרויקט ממשיך ברוחו, לחברים שלו. 300 מטפלים התנדבו לתת שנה טיפול חינם ו־70 חיילים כבר פנו אלינו, ובהמשך נפתח את הפרויקט גם לאמהות לחיילים. אנחנו מגייסים בימים אלה תרומות" (דרך בנק אוצר החייל סניף 365 חשבון 233838 עבור "אור כי יהל").
לאחר שרובס סיים לעבוד על השיר, הוא נפגש עם מיה גזית. "הפרויקט המקסים והאנושי שהיא יזמה הוא חלק מהאנומליה המטורפת שבה אנשים טובים מחזיקים את המדינה בזמן שקבוצה אחרת של אנשים הורסת אותה", אומר רובס שלא מהסס למתוח ביקורת על ההנהגה הנוכחית. "אני פעיל מאוד בנושא החטופים והנעדרים ואומר בכל מקום שצריך להחזיר אותם כמה שיותר מהר. זו חובתה של המדינה שאחראית על האזרחים שלה וזה הדבר הכי דחוף עכשיו. אני רוצה עתיד טוב לילדים שלי ולמדינה. אני מאמין בדמוקרטיה, ליברליות, שוויון, ועוד דברים שעכשיו אני צריך להיאבק עליהם. המוזיקה היא דרך אדירה להיות פעיל, לי יש 'מיקרופון ענק' - אז בכל מקום ובכל הופעה אני אומר במילים מפורשות איך אני חושב שהמדינה שלנו צריכה להיראות ומה אנחנו צריכים לעשות. גם השירים שלי מדברים על העולם הליברלי אוהב האדם ושוחר השלום שאני חושב שאנחנו צריכים להיות שייכים אליו. חשבתי שכולם חושבים ככה וכנראה שלא".
בימים אלה משתתף רובס בסרטון של משרד הביטחון המזמין את הציבור להדליק נר וירטואלי לזכר הנופלים. רובס שר את "פנים ושמות" וצולם כשהוא עושה דרכו מכבישי העוטף אל היכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל. הוא עצמו חלק ממשפחת השכול. אחיו יואב נפטר מסרטן ב־1984 בזמן שהיה לוחם בספינת חיל הים. באולפן יש תמונה שלו ובעבר סיפר שיואב מולו בכל שיר שהוא מנגן. אחרי מותו כתב לזכרו את השירים "מכתב קטן" ו"מחר הוא יחזור".
כמה יום הזיכרון שונה עבורך השנה?
"זו שנה כל כך טעונה ויום הזיכרון היום הוא אולי הכי עצוב בתולדות המדינה, אף שאנשים שאיבדו יקרים להם חיים ביום זיכרון תמידי. הסתובבתי בהיכל ההנצחה וראיתי שלכל חייל שנפל יש לבנה בקיר שעליה רשום שמו. הדבר שהכי קרע את לבי זה שיש שם שורות ארוכות של לבנים ריקות, ובתור ישראלי ותיק אני יודע שהן יתמלאו מתישהו. זה בלתי נסבל".
