הקצפת נכנסה לשוק: קונדיטוריה של עוגות בסמטת העופות
הקצפת נכנסה לשוק: קונדיטוריה של עוגות בסמטת העופות
באמצע סמטת העופות של שוק הכרמל נפתחה "נורי", קונדיטוריה של עוגות מעוצבות וטעימות. לדברי הקונדיטורית לירון שמיע, היא פתחה שם את המקום כדי שתוכל לעשות "באמת את מה שאני רוצה ואוהבת"
באמצע שוק הכרמל אני נתקל בפטה מורגנה: ויטרינה קטנה מלאה בעוגות מעוצבות, משהו שאתה לגמרי לא רגיל לראות שם, בטח לא ברחוב מלא חלקי עופות.
אמנם אטליזי העופות הולכים ונעלמים משם לטובת מסעדות וברים, ועדיין, ממש בצמוד לאחרונת חנויות העוף של הסמטה, בחבשוש 42, ניצבת לה עכשיו “נורי” (nori), קונדיטוריה, סליחה, פטיסרי, קטנה, חמודה, מצוחצחת, מגרה ובעיקר, מאוד מפתיעה.
על נורי אחראית הקונדיטורית לירון שמיע (31). יחד עם בעלי "מרלוזה", מסעדת הדגים ממול, דור אבן ומור חזן, זוג בחיים ובעבודה. שמיע הקימה את נורי על חורבות מזללת סושי ומכאן השם, השאוב מהאצה המפורסמת העוטפת את הדגים.
שמיע מציעה שם שלל טארטלטים מעוצבים וטעימים מאוד. דגמתי טארט פטל מצוין ולא מתוק מדי וטארט פיסטוק ודובדבני אמרנה לא פחות מוצלח. הביתה לקחתי גם טירמיסו ועוגת גזר בצנצנות פלסטיק קשיחות. הם היו לא פחות טובים. באותו בוקר הציצו מולי בוויטרינה גם בראוניז טבעוניים, עוגת גבינה ושוקולד לבן, פחזניות אגוזי לוז, פחזניות לימון ופטל, טארט סניקרס ועוד כמה. לדאבון הלב, או לא, לא מגישים כאן קפה כדי שזה לא יהפוך לבית קפה. הסתפקתי איפה בבקבוקון "קולד ברו", חליטת קפה קרה, המילה האחרונה בתל אביב.
לא פחדת מהחולדות שמסתובבות בשוק? אני תוקף מיד בחוסר נימוס בוטה. "אני עוד לא ראיתי כאן חולדה", משיבה שמיע. "טיפוסים צבעוניים קצת, כן. אבל חולדות לא".
שמיע מספרת שעבדה עם דור אבן כשהוא היה השף ומור היתה המנהלת במסעדת "פלורנטין האוס", "וכשהם הציעו לי לפתוח מקום בשוק, לא היססתי. לפני כן עבדתי גם בקונדיטוריית 'קרוסל' ב'קפה איטליה', ואז כמה שנים ב'סוויט בוקס', המאפייה האמריקאית בשוק לוינסקי, וב'מגזינו'". את ההכשרה שלה קיבלה בבית הספר "בישולים", "ועשיתי קורס קצר בצרפת בבית הספר של השף אלאן דוקאס. אבל בעיקר למדתי מהחיים".
על הכוונות שלה בנורי היא אומרת: "פה אני עושה את מה שאני באמת רוצה ואוהבת. כיף פה. יש אווירה, יש אנשים. בהתחלה הייתי בשוק מהשוק. עכשיו אני נהנית מאוד".
היא מחייכת בצניעות. בכלל עושה רושם שמדובר בקונדיטורית צנועה ועניינית עם שתי רגליים על הקרקע. אני מחמיא לה על המתיקות המאופקת והמעודנת של יצירותיה והיא מנידה בראשה: "אני לא אוהבת מתוק מדי".
כשאני תוהה אם עוגות, קרמים וקצפות יעבדו ברחוב של עוף, חזן משיבה ש"זה כבר הולך, טפו־טפו. ועוד מעט, כשנכניס את וולט לתמונה, אני מקווה שאפילו יותר. הלקוחות של מסעדת הדגים שלנו מוזמנים לחצות את הסמטה ולבחור לעצמם עוגה לקינוח. והם עושים את זה בשמחה".
