"צריך לדבר על המחיר הכבד שמשלם מי שרוצה להגיע לניצחון מוחלט בעזרת כוח"
"צריך לדבר על המחיר הכבד שמשלם מי שרוצה להגיע לניצחון מוחלט בעזרת כוח"
המחזאי המצליח רועי חן מעלה הצגה חדשה בתיאטרון גשר המבוססת על ספרו של ז'בוטינסקי "שמשון". מבחינתו הגיבור התנ”כי הוא דמות טראגית מורכבת, "אדם לא טיפש שלמרות הכוח הפיזי הסתבך וסיבך את העם שלו". וסיפורו רלבנטי מאין כמוהו לתקופה הנוכחית שגם בה הארץ בוערת ואיש הישר בעיניו יעשה
עם תחילת המלחמה חזר רועי חן, מחזאי הבית של תיאטרון גשר, לרומן "שמשון" שכתב זאב ז'בוטינסקי בשנות ה־20. "יש משהו במיתולוגיה של המקום הזה, כפי שהיא מצטיירת בספר, שהופכת את הסיפור שלנו למשהו מרגש". עלילתו מתרחשת לפני 3,000 שנה. בני ישראל היו מחולקים לשבטים וכל שבט התבצר בנחלתו, ו"אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה". על הרקע הזה צומח מנהיג חדש ושמו שמשון — לוחם, שופט, נזיר. בארץ פלשת הוא פוגש את דלילה וקושר את גורלו בגורלה. ז'בוטינסקי השווה בספרו בין תקופת השופטים לימי המנדט הבריטי, אבל הספר מתגלה כרלבנטי לימינו. בהתבסס עליו כתב חן את ההצגה "שמשון" שתעלה ב־25 בספטמבר בתיאטרון גשר בבימוי נועם שמואל ובהשתתפות שלומי ברטונוב, יובל שרף, רוני עינב, קארין סרויה, יובל ינאי ועוד.
שאהיד או חמום מוח
מה משך אותך לכתוב את שמשון?
"ראשית, המורכבות של הדמות. הכוח של התנ"ך הוא שהגיבורים בו מורכבים ושמשון הוא דמות מאוד מורכבת. ז'בוטינסקי פירט על הנשים בחייו ונתן להן ביוגרפיה, ואני קידמתי אותן עוד שלב למאה ה־21 והפכתי אותן עם עמדות מאוד ברורות. הן כולן יותר חכמות ויותר חזקות משמשון, היית רוצה שהן ינהלו את האירוע. קצת משאלת לב לגבי היום. ז'בוטינסקי מציע סצנה מהפכנית שבה אביו של שמשון פלישתי. זאת אומרת שהוא לא סתם נמשך לפלשת והולך עם דלילה. הבנתי שיש פה דמות של מישהו שקרוע בזהות והולך בין עזה לשבט דן, זה מדהים. אבל אז ז'בוטינסקי נבהל מהרעיון וחוזר בו ואני החלטתי שאני הולך עם זה, אני רוצה לראות מה קורה לגיבור החצוי, לסוכן הכפול הזה. בכנען הוא אסוף, נזיר אלוהים, לא גוזר את השיער ולא שותה יין, ובפלשת הוא שותה ומבלה עם בחורות לא כנעניות".
איך הכל התחבר לך להיום?
"אנחנו מאוד מתקשים כרגע לספר את הסיפור שלנו גם לעצמנו וגם לעולם. הבנתי שצריך לדבר על המחיר הכבד של מי שמחליט להגיע לניצחון מוחלט בעזרת כוח. לדבר על השכנים שלנו, ולהציג אדם שחלק יקראו לו גיבור, חלק חמום מוח, חלק שליח אדוני ויש שיקראו לו שאהיד, שנכנס למקדש בעזה ומוטט אותו על אלפי אנשים. הכל נכתב דרך נקודת מבט של אדם שחי פה היום. יש מלחמה כבר שנה ואני קורא בתנ"ך שלפני 3,000 שנה בעזה ישבו פלשתים, בני ישראל מפולגים ומחולקים לשבטים ו'איש הישר בעיניו יעשה'. יש משפט שיותר מתאר אותנו מהיום? ויש את שמשון שעובר מסע התבגרות דרך נשים ועם נשים. שמשון מצית מלחמה כשהוא קושר לפידים לזנבות של שועלים ושולח אותם לשרוף את פלשת וגם בני כנען שונאים אותו. יש אלימות ומריבות פנימיות כמו שגם אנחנו מאשימים את עצמנו ואת השלטון שלנו. הארץ הזו בערה גם אז ואני לא יכול לדבר על הפלשתים ולא לחשוב על פלסטינים".
הרלבנטיות של המחזה לימנו חלחלה אל חדר החזרות. "אתה בא בבוקר לחזרות אחרי שראית חדשות, נכנס באמצע היום לטלפון להתעדכן ומגיע הביתה בערב שוב לחדשות, ואז אומר לעצמך 'יכול להיות שלא השתנה כלום? שאנחנו שוב מפורקים ונלחמים?'. שמשון הוא דמות טרגית, הוא לא דמות הרואית. אדם לא טיפש שלמרות הכוח הפיזי הסתבך וסיבך את העם שלו. האם הוא חיסל את הפלשתים? לא! נשארו פלשתים בעולם. האם הוא הציל את בני ישראל? לא. לכן כשהולכים למוטט מקדש, צריך לחשוב מה בדיוק ייחשב כניצחון מוחלט ומה באמת המטרות".
תחושה שהמדינה נחרבת
מדובר בהפקה גדולה ומושקעת, עם מוזיקת לייב מקורית של טל בלכרוביץ'. הבמאי קורא לה "משחקי הכס היהודיים" אך למרות הדרמה והתככים יש בה גם הומור. "אני חושב על חיילים שנכנסים לעזה ואולי יום אחד יבואו לראות את ההצגה ויראו את השמשון הזה שנכנס ויוצא מעזה, וכל אחד ייקח את זה לאן שהוא צריך".
"אני מתראיין וכותב לעיתונות בעולם. אני מגן על ישראל אבל גם מאוד ביקורתי כלפי מה שקורה פה. אתה יכול להיות גם בעד ישראל וגם בעד פלסטין"
חן נמצא באחת התקופות המשגשגות בקריירה. ספריו "נשמות" ו"רעש גדול" מצליחים גם באירופה, ההצגה שיצר עם אילאיל סמל "מי כמוני" עולה בהצלחה במילאנו (ג'יורג'יו ארמאני הגיע לפרמיירה), ויחד עם הבמאית והיוצרת יעלי רונן העלו את "מצב העניינים" בתיאטרון תאליה המפורסם בהמבורג. "אני רק מתחנן שהמצב ישתפר, כי כל זה לא שווה כלום אם אין שקט נפשי ויש תחושה שהמדינה נחרבת ויש חטופים בעזה. אני הולך להפגנות ומרגיש שאני לא מזיז כלום לאף אחד. אני מתראיין וכותב מלא לעיתונות בעולם, מנסה להסביר שיש בתוכנו כל מיני קולות. אתה יכול להיות גם בעד ישראל וגם בעד פלסטין. אתה יכול ללכת להפגנה שאומרת 'Free Palestine' ובו זמנית לא להגיד: 'From the river to the sea'. אפשר לדבר את המורכבות הזאת. אני מגן על ישראל אבל גם מאוד ביקורתי כלפי מה שקורה פה. אנחנו לא מסוגלים לשמוע מה קורה בצד השני. בהתחלה זה ברור כי היינו בשוק. אבל שנה אחרי אתה שואל את עצמך מה זו המטרה הזאת מיטוט חמאס? מתי נרגיש שזה קורה? זה רק סינואר או עד שכולם ימותו ובינתיים שהחטופים יחכו? יעזור לכולנו לפתוח את האוזניים ולשמוע מה אומרים עלינו, לא אלה שמקללים, אלה שמנתחים את המצב לא מתוך מערכת התעמולה המטורפת. אנחנו עושים גם דברים לא טובים וצריכים לשלם את המחיר. אני כל הזמן אומר שהשלט היחיד שהייתי רוצה להחזיק בהפגנה ולצעוק הוא: 'זה מורכב'".
"האם שמשון חיסל את הפלשתים? לא. האם הוא הציל את בני ישראל? לא. לכן כשהולכים למוטט מקדש, צריך לחשוב מה באמת המטרות"
אתה אופטימי?
"אני מת מפחד אבל איכשהו רוצה להאמין בטוב. יש פה הרבה אנשים שעושים טוב, פשוט צריך לשים לב שהטוב הזה לא יהיה על חשבון מישהו אחר. יש אנשים שאומרים שצריך להקריב את החטופים למען עתיד הילדים, זה נורא. אנחנו נמצאים בשבר עצום. אני חושב שההצגה מעלה בפנינו שאלות על מי אנחנו ועל איך נכון לנהוג. ספוילר: לא בטוח שכמו שהגיבור נוהג".
