חגית ביליה: "אני החיילת של ליזה פאנלים"
חגית ביליה: "אני החיילת של ליזה פאנלים"
ביליה, האשה מאחורי בלוג האוכל המצליח וספרי הבישול הפופולריים של לייזה פאנלים, היא גם יוצרת טלוויזיה עסוקה. בסדרה החדשה שלה "זאת שלי" היא מספרת על ילדה סטנדאפיסטית שמצילה את אבא שלה מפשיטת רגל. "בהמון סדרות לילדים ההורים מוצגים כמוקצים, רצינו להראות אהבה וחמלה"
כאשר יצרה חגית ביליה את שלי, גיבורת הסדרה החדשה "זאת שלי", ראתה בעיניה "מין עדי אשכנזי קטנה שנורא רוצה לעשות סטנדאפ". כי גיבורה שהיא ילדה מצחיקה עם חוש עסקי היא אולי לא שכיחה בעולם סדרות הילדים, אבל אלה הילדים שביליה מכירה. "ילדים היום הם כל כך מרובי כישורים. לא נראה לי מוגזם שהיא יכולה להיות גם סטרטאפיסטית וגם סטנדאפיסטית. ילדים יודעים היום הכל, יש להם המורה הכי טוב: ד"ר יוטיוב".
שלי היא לא הדמות הראשונה שביליה בראה. מפורסמת ממנה היא "לייזה פאנלים", בלוגרית האוכל ומחברת ספרי הבישול המצליחה, שנדמית כאלטר־אגו של חגית ("אני עובדת אצלה", מתקנת ביליה). במשך שנים עוברת ביליה בין המטבח לחדר הטלוויזיה, מאזנת בין בישול לבלוג לבין כתיבה לטלוויזיה וספרים. שמה של לייזה פאנלים מייצג בעצמו את החיבור בין שני דברים שלא בהכרח משתלבים: לייזה מלייזה מינילי ועולמות הזוהר, ופאנלים ממי שבסוף "עושה פאנלים" ומעמידה סירים. "סיר ביום זה לא כזה סיפור", אומרת הבלוגרית ומסבירה. "בגלל שבצבא הייתי חיילת בודדה למדתי לבשל. זה נוסך ביטחון שיש סיר בבית. בשבילי זה כמו לצחצח שיניים".
1 צפייה בגלריה
חגית ביליה, האשה מאחורי בלוג האוכל המצליח וספרי הבישול הפופולריים של לייזה פאנלים פנאי
(צילום: גיא בהר)
לצד ההצלחה של הבלוג הצליחה גם סדרת הילדים הקודמת שלה מ־2017 "בית הכלבים" (בערוץ ניקולודיון), סיטקום לילדים עם אבי גרייניק ועידן אלתרמן, שנמכרה לפורטוגל, דנמרק ומדינות נוספות. כעת היא מעלה את "זאת שלי", בטין ניק yes - שכבר יוצרת עניין בעולם. הסדרה היא על ילדה שחיה עם אמה בארצות הברית ומגיעה לביקור של שבועיים אצל אביה בישראל. היא רוצה להופיע כסטנדאפיסטית במועדון של אבא שלה, אלא שהוא נאלץ לסגור את המועדון. "שלי היא דור שלישי לסטנדאפ", אומרת ביליה. "וילוז'ני מגלם את סבא שלה, משה אשכנזי הוא האבא, הלא כל כך מצליח שלה והיא מציעה לו לפתוח במקום מועדון הסטנדאפ מועדון לילדים, וכך מצילה לו את התחת".
לביליה ארבעה ילדים . לשאלה אם ביססה את שלי על בתה הקטנה בת ה־12 היא משיבה בשלילה. "לשותף שלי לכתיבה של הסדרות, ליאור כפיר רפאל, יש שלוש בנות ולי יש אחת, וביחד יש לנו שמונה ילדים. לקחנו מהם המון משפטים והתנהגויות אבל בעיקר עסקנו ביחסים החמים בינם לבין הוריהם. בהמון סדרות לילדים ההורים מוצגים כמוקצים. אנחנו רצינו להראות אהבה וחמלה".
ביליה עבדה במשך 17 שנה בחברת ההפקות נגה תקשורת מהן 12 שנה כמנהלת הקריאטיב של החברה. העבודה בעולמות הטלוויזיה במקביל לתחזוק הבלוג, צילומו, כתיבתו והכנת התבשילים, לצד כתיבת ספרי הבישול היא אינטנסיבית. למה היה לה חשוב לעבוד במקביל על שניהם?
"כי רציתי להתפרנס", היא אומרת בפשטות. "היום, אחרי עשר שנים של עבודה מאוד קשה על לייזה פאנלים, אפשר להגיד שהצלחתי בן לילה".
על החיבור בין שני העולמות היא שמחה. "היתרון של לבוא מעולם הטלוויזיה לעולם של בלוג אוכל הוא שבמשך שנות העבודה בנגה למדתי מה זה מוצר ואיך למתג אותו, כך בחרתי את לייזה פאנלים ואת הסמל שלה. אני מתנהלת שם כמו ערוץ טלוויזיה קטן, ואני יודעת איך מנהלים ערוץ, אני יודעת מה זה ליינאפ, מה זה פרומו, איזו תמונה צריך לשים, מה לכתוב לידה ואיך להגיש את זה לא מיהרתי להפוך את הבלוג למסחרי. העדפתי להתפרנס מלערוך תוכניות ולעבוד בדברים אחרים. חיכיתי להצעה שהיא שכר הוגן לעמלי. רק עכשיו התחלתי לקבל הצעות הגונות. לא אתעשר מזה, אבל אחיה בכבוד".
בינתיים היא רוצה להתפתח בשני הכיוונים. "אני נמלה חרוצה ועמלנית, חיילת של לייזה. בואי נראה כמה זמן היא תעסיק אותי. שם אני להקה של אשה אחת: עובדת לבד, וגיא בן הזוג שלי הרבה פעמים מצלם לי. מעניין עד מתי אעשה את זה. בינתיים יש לי ילדים בבית ויש פיות להאכיל. יש דינמיקה של מטבח. אבל מה יהיה כשהילדים יגדלו".
חוץ מזה, היא אומרת שמה שחשוב לה בחיים הוא להתפתח. "יש משהו בסדרות לילדים, בניגוד לסדרות למבוגרים, שמשפיע עליהם בהמשך חייהם. יש בזרע הזה שאת טומנת בסדרה שהם גדלים עליה, פוטנציאל; במיוחד בסדרות שיש להן קצת מעבר: עם מסר של ואהבת לרעך, אבל לא בצורה דידקטית. כמו בחינוך לבישול כך גם בספרי ילדים ("ספר מצחיק וטעים", ספרה השני שיצא ממש באחרונה — ר.ק). אילו יכולתי הייתי מוציאה משהו לילדים בכל שנה. סדרות טלוויזיה לילדים זה יותר קשה כי אני צריכה את הצוות. ליאור כפיר נותן לי את האיזון המושלם: את לא רק עם עצמך ועם השדים שלך. אם את נופלת כולם נופלים, וכשעולים ביחד זה כאילו אתם משיטים ספינה אל איזה אי. והאי יפה ופורה ומקסים".
