"לובשים מחאה" - כשהגוף הופך לשלט חוצות
"לובשים מחאה" - כשהגוף הופך לשלט חוצות
חולצות הטי היו לאורך ההיסטוריה חלק בלתי נפרד ממחאות חברתיות ופוליטיות ותנועות נגד. "לובשים מחאה", יוזמה חדשה של המסעדנים אסף ויותם דוקטור והמעצב ניל כהן, בשיתוף עם אמנים, אנשי אקדמיה ומעצבים בולטים, לוקחת את האבולוציה של המחאה על החולצה צעד אחד קדימה
"הכיוון שאליו הולכת המדינה שלנו בחצי השנה האחרונה מדיר שינה מעינינו בלילה ומעסיק אותנו ביום", נכתב לפני כמה ימים באינסטגרם של מסעדת "האחים". "כמו הרבה אחרים אנחנו יוצאים לרחוב להרים קול ברור ורם נגד הדיקטטורה ובעד הדמוקרטיה". בחצי השנה האחרונה פועלים האחים אסף ויותם דוקטור, הבעלים של המסעדות התל־אביביות "דוק", "האחים" ו"אייבי", ביתר שאת בתמיכה במחאה וערכיה. בחזית המסעדה שלהם בבית ציוני אמריקה תלוי שלט גדול ועליו פסקה ממגילת העצמאות, והם מעידים כי יצאו עם עובדיהם להפגין לא פעם.
ב־10-8 באוגוסט החל ב־18:00 יתקיים במסעדת האחים באבן גבירול 26 בתל אביב אירוע "לובשים מחאה" — יוזמה משותפת שלהם עם המעצב הגרפי והאמן ניל כהן מהמותג קון. לקראת האירוע יצא קול קורא למעצבים ואמנים שיעצבו חולצה בתגובה למציאות הפוליטית בישראל של 2023.
לאורך ההיסטוריה אופנה ומחאה הלכו יד ביד: סטודנטים, אזרחים ומעצבים עשו ועושים שימוש בבגדים כדי להילחם בשינויים רדיקליים, אם במסרים פוליטיים וחברתיים שנכתבו על חולצות טי ואם במרד באמצעות סגנונות לבוש. "הרבה שנים היה צריך למחות בצורה סמויה", אומרת יערה קידר, היסטוריונית ואוצרת אופנה, "למשל, הסופרג'יסטיות (שפעלו למען זכות בחירה לנשים בסוף המאה ה־19 — ע"מ). זאת היתה תקופה שהיה מסוכן להביע בה מחאה גלויה, והן השתמשו בסיכות ותכשיטים בצבעי סגול ירוק ולבן לסמן זו לזו שהן יחד בתנועה. מאז, ודרך מהפכות הסטודנטים של שנות ה־60, נהפך הגוף לחלק בלתי נפרד מהמחאה. ככל שהטי שירט נהפכה לחלק מהאופנה, היא גם הפכה לקנבס להבעת מסרים. הגזרה שלה פשוטה ובסיסית, כך שקל להפוך אותה לשלט חוצות".
5 צפייה בגלריה
הסופרת שהם סמיט ובתה נור כץ: החולצה היא תגובה ספונטנית לאחים לנשק. קריצה סקסית, שמגלמת את הפער בין האתוס של החיים על הנשק וקידוש המלחמות לבין קידוש החיים"
(צילום: תומר אפלבאום)
עוד בשנות ה־40 צבא ארה"ב עשה שימוש בחולצות טי גרפיות כדי להפיץ אידיאלים לאומניים; ב־1969 סטודנטים ארגנו שביתה נגד אוניברסיטת הארוורד בתגובה לתמיכתה במלחמת וייטנאם ולבשו חולצת טי לבנה ועליה אגרוף אדום (המזכיר את הלוגו של המחאה הנוכחית אצלנו); בשנות ה־70 הפכו חולצות הטי לחלק מהמרד של תרבות הנגד כלפי נורמות חברתיות. למשל, המעצבת הבריטית ויויאן ווסטווד שיצרה את חולצת הטי האיקונית עם הכיתוב God save the Queen שהופיעה על עטיפת האלבום של הסקס פיסטולס ב־1977, וסימלה את ההתנגדות של הפאנק למונרכיה באנגליה.
5 צפייה בגלריה
חולצה של ליאורה בילסקי ואריאל רובינשטיין, פרופ’ למשפטים וחתן פרס ישראל לכלכלה
(צילום: תומר אפלבאום)
לדברי קידר, "חלק מהכוח שיש לטי שירט במחאה בארץ הוא גם הצבע. מספיק שלובשים חולצה בצבע שמשויך בעין עם תנועה שמזדהים אתה. למשל, האדום של בונות אלטרנטיבה, או אחים לנשק שבחרו בצבע ירוק של המדים. זה מלמד על הכוח של לבוש כשאנחנו מתחברים עם הגוף לערכים שאנחנו רוצים לייצג, למסר שלנו על עצמנו וגם לרצון להשתייך לקבוצה מסוימת ולמצוא את הקהילה שלנו".
“לובשים מחאה” הוליד גם הוא זהויות מחאה שונות וייחודיות: "יהודית ודמוגרפית" כותב המעצב והאקטיביסט יואב עינהר; "צדק" דורש המאייר והמעצב הגרפי איתי רווה; "על גופתי" בעברית, אנגלית וערבית מכריז מעצב האותיות והטיפוגרף ינק יונטף; ואילו ליאורה בילסקי, פרופסור למשפטים ומנהלת מרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב, ואריאל רובינשטיין, פרופסור אמריטוס וחתן פרס ישראל לכלכלה, זועקים ביידיש: "אונדזער שטעטל ברענט" ("העיירה בוערת"). המילים עבר, הווה, עתיד, בעברית ובערבית, מתנוססות על החולצה של להב הלוי, מעצב ואיש תקשורת, מרצה ופעיל פוליטי. "שלוש מילים שמגלמות את החיים עצמם בשתי שפות מקבילות", הוא אומר. "יש לי יחס אמביוולנטי למחאה, לא לצורך בקיומה שהוא ודאי, אלא לאופרציה עצמה שלא הצלחתי לראות את ההיגיון שעומד מאחוריה. בתוך כך יש לי לא מעט ביקורת על הסקטוריאליות של המחאה וגם על עודף היצירתיות במהלכה. אלפי שלטים, סלוגנים התחכמויות מילוליות, חלקן מבריקות משעשעות או נוקבות אך רובן לא עומדות בשום הגדרת מטרה כלשהי, למעט שביעות רצון עצמית של היוצרים. וכנגד כל זה המחיקה של החצי השני שלנו, הפלסטינים, תושבי הארץ והשטחים הכבושים. יש לנו עבר משותף, הווה משותף ועושה רושם שגם עתיד איתם — ואלה מקבילים זה לזה ומוכרחים להיות שווים זה לזה".
5 צפייה בגלריה
המעצב להב הלוי: יש לי יחס אמביוולנטי למחאה. הכיתוב בעברית ובערבית משקף את הרצון לראות את השוויון בישראל ובשטחים שסיפחה"
(צילום: תומר אפלבאום)
הסופרת והמתרגמת שהם סמיט ובתה נור כץ, מעצבת גרפית, עיצבו את חולצת "אחיות לחשק" המשלבת גם רפרנס ל"הריקוד" של הצייר והפסל הצרפתי אנרי מאטיס. לדברי כץ, "החולצה היא תגובה מילולית ספונטנית לאחים לנשק. קריצה סקסית, אבל גם כזאת שמגלמת את הפער בין האתוס של החיים על הנשק ותרבות קידוש המלחמות והשכול הצבאי בישראל לבין קידוש החיים. נשים נושאות ברחמן את החיים, שם כולם שווים, וראוי שכך יהיה גם בצאתנו אל העולם. הכיתוב בעברית ובערבית משקף את הרצון לראות את השוויון בישראל ובשטחים שסיפחה. הכיתוב הוא קריאה לפעול למען קידוש החיים וסיום הכיבוש".
העיצובים הללו ועוד רבים אחרים, יימכרו באירוע בשבוע הבא ועוד לפני כן באתר ייעודי: haachim-protest.shop, במחיר של 89 שקל לחולצה. הרווחים ייתרמו לארגון "בצרה קראת", למען פצועי המחאה, ולחוש"ן, ארגון חינוך לסובלנות על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
