למרות ההתנצלות: וויל סמית' יצא מופסד מטקס האוסקר
למרות ההתנצלות: וויל סמית' יצא מופסד מטקס האוסקר
הסטירה שהעיף וויל סמית' לכריס רוק בשידור חי היתה סצנה קיצונית ועתירת רייטינג שהזכירה לכולם שטקס האוסקר הוא בראש וראשונה אירוע טלוויזיוני. אף שסמית' זכה שם באוסקר הראשון שלו, הוא כנראה ייצא מופסד מהטקס ששני המנצחים הגדולים שלו הם הסרטים "חולית" ו"CODA"
פרסי האוסקר מוענקים לתעשייה ההוליוודית על עשייה והישגים קולנועיים. אבל הטקס עצמו הוא אירוע טלוויזיוני, תוכנית טלוויזיה עם מאות מיליוני צופים בעולם המשודרת בשידור חי. וכך, באמצע הטקס שהתקיים אתמול קרה אירוע טלוויזיוני לא מתוכנן, שהפך בבת אחת לכותרת חדשותית שמאפילה על כל מה שקרה מסביב. סמית' פרסם הבוקר (ג') בעמוד האינסטגרם שלו פוסט שבו ביקש בין היתר את סליחתו של הקומיקאי.
זה קרה כשכריס רוק עלה להגיש את פרס הסרט התיעודי. לפני הכרזת המועמדויות הוא עשה, כהרגלו, מונולוג סטנד־אפ קצר שכוון לעבר הזוגות הנשואים בין המועמדים. הוא התחיל עם חאווייר בארדם שמפחד מה יקרה אם הוא יזכה הערב ואשתו, פנלופה קרוז, תפסיד. ואז עבר לוויל סמית' וזוגתו, ג׳יידה פינקט. למראה התספורת המגולחת קצוץ של פינקט הוא אמר ״ג׳יידה, אני מחכה כבר לראות אותך ב׳ג׳י.איי ג׳יין 2׳״ — כרמז לשיער הקצוץ המעטר את ראשה של דמי מור בסרט המקורי. ואז וויל סמית' עלה לבמה והוריד לרוק סטירה. בצפייה בשידור חי זה נראה לי כמו בדיחה. ועוד בדיחה מתוכננת ומבוימת היטב. אבל רק כשהמצלמה המשיכה לעקוב אחרי סמית' שחזר למושבו בעיניים דומעות ופנים זועמות כשהוא צועק לעבר רוק ״לעולם את תוציא את שמה של אשתי מהפאקינג פה שלך״, התברר שההתפרצות אמיתית.
הסיבה להתפרצות - אבל לא ההצדקה לה - היא שהתספורת הקצוצה של פינקט נובעת מבעיה רפואית שגרמה לה לאיבוד שיער. הבדיחה של רוק, מתברר, היתה סרת טעם. התגובה של סמית' היתה נוראית. וזה לא נגמר: רוק ההמום, עדיין מחייך, אמר למצלמה: וויל סמית' הרגע סטר לי. והיתה שם פאוזה של שבריר שנייה שבה רואים את רוק מחשב בראש מה לעשות הלאה, והוא, כמו אלוף, פשוט המשיך עם הטקסט שלו. מאותו רגע, זה מה ששלט בכל המשך הטקס. כששון קומבס (פאפ דדי) עלה אחר כך להציג את אחד השירים המועמדים, הוא ביקש מסמית' ורוק ליישב את ההדורים ביניהם ״כמו במשפחה, באהבה״. ואיימי שומר, אחת משלוש המנחות, הפכה את המקרה לרצף בדיחות.
אלא שאז סמית' גם זכה באוסקר כשחקן ראשי על תפקידו ב״משפחה מנצחת״, סרט שהוא גם הפיק, והתנצל בפני האקדמיה, אבל לא בפני רוק, עם משפטים בעייתיים כמו ״אהבה גורמת לך לעשות דברים משוגעים״ (תירוץ גרוע) ו״לרגע הפכתי להיות הדמות שגילמתי בסרט״ (אה, ריצ׳רד וויליאמס היה גם אלים? משונה, זה לא הוזכר בסרט, אז אתה מפליל אותו עכשיו או מוציא את דיבתו?).
כך יצא שהמפסיד הגדול הוא: וויל סמית'. זה אירוע שיש לו פוטנציאל להחריב את הקריירה שלו, בראש וראשונה בקרב עמיתיו השחורים. קהילת הקולנוע השחורה כל כך מחפשת את ההכרה של הוליווד והאוסקרים, שאירוע אלימות כזה עשוי לגרום לה מיד להפנות את הגב לסמית'. מצד שני, כולנו יודעים שכל השנה הקרובה נשמע על זה בלי סוף. האם כריס רוק יתבע את סמית'? יגיש נגדו תלונה? (יש להניח שהאקדמיה ורשת ABC ינסו לשכנע אותו, בתוספת הרבה כסף מזומן, להשתיק את כל הסיפור). ואפשר להתחיל להתערב על זה שבאוסקרים בשנה הבאה סמית' ורוק יגישו יחד את פרס השחקנית הטובה ביותר, יתבדחו על האירוע ויערכו פיוס פומבי בשידור חי. כי זו הוליווד, מה שקורה באופן ספונטני בשנה אחת, זוכה לרימייק, חיקוי, ניצול ושיווק בשנה שאחרי. וזו גם הסיבה שהאוסקרים ימשיכו להיות משודרים בשידור חי בפריים טיים. זה היה רגע שפל מגעיל לוויל סמית', אבל ABC קיבלה את הלהיט שלה, עליו כולם דיברו בלילה שאחרי ובבוקר שלמחרת.
עדיין, למרות האירוע הנדיר והקיצוני, קרו בטקס עוד כמה דברים שממש קשורים לקולנוע. הזוכה הגדול הוא: ״חולית״. אף שלא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, ״חולית״ — אחד משוברי הקופות היחידים של השנה האחרונה, וסרט מצוין בפני עצמו — יצא מהאוסקרים כשהוא אוחז בשישה פסלונים: על העיצוב, האפקטים, העריכה, הצילום, הסאונד והמוזיקה. זה, מכריזה הוליווד, הסרט שהיה עשוי הכי טוב השנה.
אבל פרס הסרט הלך לבסוף ל"CODA", הפקה עצמאית, על נערה מתבגרת שומעת בת להורים חירשים, שגרפה את כל הפרסים הגדולים בפסטיבל סאנדאנס לפני קצת יותר משנה, ונקנתה על ידי אפל טי.וי בסכום אסטרונומי של 25 מיליון דולר. ומי שבאולפני אפל זיהו את הפוטנציאל והימרו עליו צריכים לקבל קידום והעלאה. זה גם לקח חשוב: כשמתחיל באז מוקדם סביב סרט, כפי שהיה לפני שנתיים גם עם ״ארץ נוודים״, אסור להתעלם ממנו. ולמרות שנראה לנו ש"CODA" הצטרף מאוחר למירוץ האוסקר, שהיה אמור להיות בשליטתו הגמורה של ״כוחו של הכלב״, מתברר כעת שהקמפיין שלו התחיל מזמן. וצריך גם לדבר על קולנוע: ״כוחו של הכלב״ מבוים טוב יותר, חכם, חשוב, אינטליגנטי. אבל "CODA" הוא סרט שכולו רגש. כל מי שראה את שניהם, ״CODA״ יהיה הסרט שהוא ירצה לראות ברגע זה שוב, ״כוחו של הכלב״? פחות.
וכך ״כוחו של הכלב״, המועמד המוביל בתחילת העונה עם 12 מועמדויות היסטוריות, ועם מבט נשי ורוויזיוניסטי על סיפורי המערב הפרוע, נותר בסוף המפסיד, עם זכייה אחת בלבד. זכייה חשובה ומרכזית, אמנם: פרס הבימוי, שהוענק לג׳יין קמפיון. היא זכתה כבר באוסקר על התסריט שכתבה לסרטה ״הפסנתר״, ובאותה שנה היתה מועמדת לאוסקר והפסידה לסטיבן ספילברג שזכה על ״להציל את טוראי ריאן״. השנה קמפיון וספילברג התחרו זו בזה שוב, והפעם היא זכתה. זכייה מוצדקת.
זו היתה שנה לא מאוד משמעותית לתולדות הקולנוע, שנה פצועה שעדיין היתה מושפעת ממשבר הקורונה והיעדרותם של הצופים מבתי הקולנוע, מיעוט שוברי הקופות וכמות מצומצמת של סרטים שהפכו לאירועים תרבותיים משמעותיים. טקס האוסקר — שגם השנה שובץ בסוף מרץ ויצר עונת פרסים מפרכת באורכה — ניסה להעמיד פנים שהכל חזר לשגרה, והעלה טקס כמו פעם באולם דולבי בהוליווד עם שלוש מנחות, קטעי סטנדאפ, מוזיקה ותפוסת כסאות כמעט מלאה.
בסופו של דבר, זה הטקס שבו הוליווד נכנעה סופית לסטרימינג: ״CODA״ זמין לצפייה באפל טי.וי, ולא בבתי הקולנוע. ונטפליקס, ששיגרה את ״כוחו של הכלב״, שוב הפסידה. לכן, זו השנה שבה התברר גם שהוליווד מעולם לא שנאה סטרימינג, היא פשוט שונאת את נטפליקס.
