“גודזילה נגד קונג": המפלצת המבשרת את בוא האביב
“גודזילה נגד קונג": המפלצת המבשרת את בוא האביב
בשנה רגילה היה נתפס “גודזילה נגד קונג" כעוד סרט מפלצות עתיר אדרנלין ונעדר עלילה לחובבי הז'אנר. אך הצלחתו העצומה בבתי הקולנוע בסוף השבוע החולף, עם הכנסות של 50 מיליון דולר רק בארה"ב, מבשרת כנראה את סוף עידן הקורונה בקולנוע ומכתירה את אולפני וורנר כמי שיוצאים המנצחים הגדולים מהמגפה העולמית
בשנה רגילה, ספק אם היה משהו משמעותי או עמוק לכתוב על הסרט ״גודזילה נגד קונג״ שיצא בסוף השבוע בארה”ב, ויופץ בבתי הקולנוע בישראל בשנייה שייפתחו (מתישהו החודש). זה מאותם מוצרי פופ תעשייתיים שמיועדים לקהל יעד מסוים — ומתברר שיש המון ממנו — שמבקש את סרטיו עם מקסימום אדרנלין ומינימום איי.קיו. בשנת שגרה שמו של הסרט היה מופיע רק בדיווחי שוברי הקופות. אבל עם פתיחת הרבעון השני של 2021, זו עדיין לא שנה שגרתית, והוליווד עדיין מנסה להבין איך היא מתפקדת בתוך תנאי המגפה.
לכן, יש סיכוי טוב שבספר שייכתב על הוליווד בימי קורונה, יוקדש פרק לסרט האפקטים הגרנדיוזי, אך הזניח הזה. כי אם מסתכלים על הנתונים שזרמו מהקופות האמריקאיות, עושה רושם ששנת הקורונה הגיעה לסיומה. קינג קונג וגודזילה הם היונים שנשלחו אל מחוץ לתיבת נוח, ונראה שהם מצאו בחוץ אדמה יבשה.
הסרט הופץ בארה”ב ב־3,000 בתי קולנוע — חצי ממה שסרט כזה מופץ בו כשאין מגפה עולמית, אבל פי שניים יותר ממה שכל סרט אחר הופץ בו ב־13 החודשים האחרונים. והפתעה: הקהל הגיע. בתום סוף השבוע הארוך של חג הפסחא, הסרט הכניס בבתי הקולנוע בארה”ב 50 מיליון דולר, יותר מסופ״ש הפתיחה של כל סרט אחר בשנה האחרונה, כולל ״וונדר וומן 1984״. הנתון הזה מפתיע כפליים: לא רק כי הקהל רצה לראות את הסרט, אלא שהוא רצה לראות אותו בבתי הקולנוע (ספק אם היו צופים מעל גיל 60 בהקרנות האלה, שהיו נטולות צופים בקבוצות סיכון).
כפי שהבטיחו בדצמבר, אולפני וורנר הפיצו את הסרט גם בשירות הסטרימינג שלהם, HBOMax, במקביל להפצתו בבתי הקולנוע (נכון לעכשיו, עדיין לא נמסר כמה צופים היו לסרט בסטרימינג). הנתון הזה מצטרף לעובדה שהסרט כבר הכניס 170 מיליון דולר ברחבי העולם — רוב הרווחים מגיעים מסין — בשבועיים שבהם הסרט הופץ בשוק הבינלאומי לפני שהגיע לאמריקה.
עכשיו יתחילו מנתחי הדאטה לבדוק: כמה היה מכניס הסרט בקופות אילולא היה מופץ גם בסטרימינג? והאם הנתון המרשים יגרום לאולפני וורנר לבטל את ההחלטה שלהם להפיץ בארה”ב את כל יבול 2021 במקביל גם בבתי הקולנוע וגם בסטרימינג?
ההימור שלנו: וורנר יבטלו את ההחלטה שלהם להפיץ סרטים גם בבית וגם בבתי הקולנוע בסביבות יוני, רגע לפני ״ספייס ג׳אם״ החדש, ״חולית״ ו״מטריקס 4״.
למעשה, וורנר היו התאגיד ההוליוודי האמיץ ביותר בשנת הקורונה. הם היחידים שעשו ניסויים בהפצה לבדוק מה הקהל מוכן ורוצה לראות בימי המגפה. הם הפיצו את ״טנט״ בקיץ, בעיקר בבתי הקולנוע מחוץ לארה״ב שהיו פתוחים, וזה עלה להם ביוקר: הסרט הפסיד כסף. לפיכך, הם יזמו את ההפצה ההיברידית, בבית בסטרימינג ובקולנוע, עם ״וונדר וומן 1984״, וזכו לתוצאות מעניינות: הסרט עבד לא רע בקופות, בהתחשב בכך שרוב בתי הקולנוע בעולם היו סגורים, והזניק להם כהוגן את שירות הסטרימינג הצעיר שלהם, שהיה זקוק לתוכני פרימיום כדי להתחרות עם נטפליקס ועם ההשקה המוצלחת של דיסני פלוס, שני מתחריו העיקריים. מתוך ההנחה הסבירה ששירות HBOMax (שאמנם נמצא באותה בעלות תאגידית, אבל הוא חברה עצמאית עם תקציב תוכן ושיווק משלו) מימן חלק ניכר מעלויות הסרט כדי להביא אותו לבכורה אצלו, אפשר בוודאי לשער שבוורנר היו מרוצים מכל המספרים שזרמו אליהם, עובדה שהם המשיכו בכך גם עם הפצת ״טום וג׳רי״, שגם הציג נתוני קופה וצפייה מעודדים. כך בעוד כל המתחרים שלהם — כולל דיסני ויוניברסל — החביאו את שוברי הקופות שלהם עד חלוף המגפה, וורנר נותרו היחידים שמתפקדים, והיחידים שמנסים להחזיר את עסקי השעשועים לשגרה, עם דגש על עסקים ושעשועים.
דרך אחת להסביר את ההצלחה של ״גודזילה נגד קונג״ היא לראות את הסרט מנקודת המבט של מעריצי ז׳אנר סרטי המפלצות: הם יודעים שזה סרט שצריך לראות אך ורק במסך איימקס, או כל מסך ענק אחר. זו סיבת הקיום היחידה שלו. זה סרט שנועד להיות גדול, ולכן צפייה בו במסך ביתי היא בלתי מתקבלת על הדעת. באולם קולנוע עם מסך גדול וסאונד עוצמתי, הסרט הזה יכול להיראות כמו אטרקציית לונה פארק או מופע היאבקות מיתולוגי. לעומת זאת, מי שיראה את שתי מפלצות הענק בגודל גורד שחקים מרביצות זו לזו במסך הביתי, מיד יבחין עד כמה הסרט הזה מגוחך ושום דבר לא הגיוני בו, גם בתוך ההיגיון שמאפשר לשתי המפלצות האלה להתקיים בכלל, ועוד להתקיים זו לצד זו.
ב־2014 אולפני וורנר הקימו לתחייה את סרטי המפלצות שלהם עם בכורת ״גודזילה״, הניסיון ההוליוודי השני לגעת במיתולוגיה של היצור הזה, והראשון שהיה לא רע בכלל. המפלצת הזאת נולדה בקולנוע היפני — וורנר משתפים פעולה עם אולפני טוהו היפניים, בעלי הזכויות על הדמות — כתגובה לטראומה מתופעות הלוואי הרדיואקטיביות של פצצות האטום.
כ־30 סרטי גודזילה הופקו ביפן, לפני שהאמריקאים התחילו לנסות לנכס את המותג הזה. ב־2017 הצטרף ״קינג קונג״ ובוורנר הכריזו שהם בוראים עולם קולנועי שבו כל המפלצות האלה חיות במקביל, וכך בסופו של דבר הן גם ייפגשו ויתגוששו זו עם זו. והנה זה קורה. וגם כאן, לא בפעם הראשונה: גודזילה ניסתה לחסל את קינג קונג בקולנוע כבר ב־1963.
2 צפייה בגלריה
מתוך “גודזילה נגד קונג“. דרך אחת להסביר את הצלחת הסרט היא מנקודת המבט של מעריצי הז’אנר: הם יודעים שסרטי מפלצות צריך לראות אך ורק על מסך ענק. זו סיבת הקיום היחידה שלו
(צילום: Warner Bros TM _credit © Toho C)
לוורנר היתה אג׳נדה ברורה: לתת לבמאים שהתמחו בסרטי אימה זולים את הקנבס הענק, ואולי גם כדי לזכות בנקודות אמינות מצד חובבי סרטי אימה, שרואים את גיבורי הז׳אנר זוכים לקידום.
הקסם של סרטי גודזילה המקוריים היה המיזוג בין דלות ההפקה ודלות המחשבה. ברגע שסרט כזה נהפך להפקת ענק, היעדר התסריט פוגם בו
כך הגיע אדם ווינגארד, במאי אימה בעל מעמד פולחני וטאץ׳ ויזואלי (חפשו כמה מסרטיו בנטפליקס), וקיבל את המסך הגדול בחייו, עם תקציב הפקה של 165 מיליון דולר. ווינגארד למעשה תפקד בסרט יותר כמעצב אמנותי מאשר כבמאי, כי אין כאן סיפור הגיוני, אלא רק רצף מרהיב של תמונות, כמעט תמיד מול השמש בשקיעה ושמים כתומים, ובתוכם אנחנו צריכים להבין למה שגודזילה תרצה לחסל את קינג קונג.
אבל הנה הבאג במערכת: הקסם של סרטי גודזילה המקוריים (למי שמצאו בהם קסם) היה המיזוג בין דלות ההפקה ודלות המחשבה. אלה סרטי מפלצות זולים ומהירים, שלא הושקעה בהם מחשבה עלילתית רבה מעבר למבנה הקבוע של גודזילה שמגיעה אחת לתקופה להחריב עיר, ובני האדם שצריכים לברוח, לשרוד ולהילחם בה, עד שתברח בחזרה למחבואה (שם תמתין לסרט הבא). ברגע שהסרט נהפך להפקת ענק, עם כוכבי קולנוע ותקציב אפקטים של עשרות מיליונים — העובדה שאף אחד לא הקדיש מיליון וחצי דולר מסכום העתק הזה כדי להביא לשולחן הכתיבה תסריטאי עם היגיון בריא וחוש הומור משובח, הופכת את ״גודזילה נגד קונג״ לסערת קצוות: נהדר לצפות בו, בלתי נסבל להקשיב לו.
