"בנט מייצר אווירה מפייסת, אבל לא אתן לו הנחות"
"בנט מייצר אווירה מפייסת, אבל לא אתן לו הנחות"
הספוקן־וורד המושחז והבועט של השחקן והיוצר יוסי צברי כבר כבש את הרשתות החברתיות. עכשיו הוא מרשה לעצמו להעלות את סיפור סינדרלה במופע משותף עם להקת פלמנקו, אבל מבטיח להמשיך להיות פוליטי
האמנות של יוסי צברי לא עוצרת לדפוק חשבון. השחקן ואמן הספוקן־וורד מדבר ושר על כל העוולות שמטרידות אותו בחריפות, גם כשהמחיר הוא תגובות כמו "לך תזדיין עם ערבים בעזה". לכן, כשלהקת פלמנקו נטורל, בניהולה האמנותי של שרון שגיא, הציעה לו ליצור מופע המבוסס על סינדרלה, הוא היסס.
"אני מחפש אמירה פוליטית־חברתית, וסינדרלה זה הסיפור הכי שחוק", אומר צברי. "אבל חשבתי שזה אחלה אתגר, לפצח את הדבר הזה". התוצאה היא המופע "סניסיינטה", מפגש בין פלמנקו וקומדיה גרוטסקית, תיאטרון ומחול ("רציתי שזה יהיה מצחיק ואפילו יצחק על הז'אנר עצמו", מחייך צברי), שיעלה ב־16-15 ביולי במרכז "הפרסה" בירושלים, ובהמשך בגני תקווה ותל אביב.
צברי (49) חי בתל אביב עם בן זוגו ובנם התינוק נורי. הוא בוגר בית צבי שהחל את דרכו בתיאטרון, למד בברודוויי דאנס סנטר, ובטלוויזיה שיחק ב"משפחת עזאני", "מסודרים" ו"הקיבוצניקים". כבר 15 שנה שהוא מעלה מופעי יחיד. בימים אלה הוא רץ עם מופע אינטימי בשם "מופע פרגולה", ובמקביל עם "יפה נפש", חפלת ספוקן־וורד עם להקה. הסרטונים שהוא מעלה לפייסבוק זוכים לאלפי צפיות ולייקים.
"אני לא מאכיל בכפית, אלא משתמש בהומור כדי להראות איזה מצב עקום יש פה", הוא אומר. "התוכן שלי תמיד פוליטי. זו המשמעות של להיות אמן". זו גם הסיבה שהוא מעדכן את ההופעות בהתאם לרוח התקופה. "יש למופע חלקים קבועים ויש כאלה שמשתנים, הכל דינמי. למשל, כתבתי על הסיפוח, אבל היום זה לא על הפרק, אז הוצאתי. בחודש הגאווה דיברתי על אימוץ ילדים ופונדקאות לגייז, וסיפרתי את סיפור הפונדקאות של נורי, שהוא מצחיק ונוגע ללב וגם פוליטי".
הצורך לדבר בוער בך גם אחרי שנתניהו הודח?
"אני חש שמחה גדולה על כך שהאיש המושחת הזה ירד מהשלטון, אבל להיות אמן זה להיות אופוזיציונר נצחי. זה שהתחלפה ממשלה לא אומר שאני יכול לנוח ולא לבקר.
"אני לא שמח שאיילת שקד היא שרת הפנים, וגם בנט לא היה הבחירה הראשונה שלי, אבל אני מזהה רוחות של שינוי: פתאום יש ראש ממשלה שרואה אותי, ולא רק מצמיד לי את התואר 'בוגד'. יש אווירה יותר מפייסת ומכילה. יש עוד דרך ארוכה — מה שקורה בשייח ג'ראח או במאחז אביתר, למשל, זה נורא — אבל יש תנועה, ואני שמח שיש לשמאל מקום ליד שולחן מקבלי ההחלטות. מצד שני אני לא מתכוון לעשות הנחות. כשמשהו בוער בי, אני חייב לכתוב".
חלק מהטקסטים שלו, לרבות הספוקן־וורד "תמיד רציתי להיות אשכנזי" (bit.ly/YossiTamid), נלמדים בבתי ספר. "זה נותן לי אופציה להיפגש עם בני נוער", הוא קורן. "לאחרונה הייתי בקיבוץ סאסא, והשיח שם שונה מזה שבעירוני א'. אני רוצה לדבר לא רק למילייה השמאלני, אלא להגיע לעוד אנשים ולייצר איתם דיאלוג, ועם צעירים זה קורה".
התיאטרון לא פינק אותך בתפקידים.
"התיאטרון הוא מרחב גזעני למדי. לא מעניין אותי לשרת את הסטריאוטיפ ולשחק את שרעבי וצנעני. כשיש תפקידים טובים אני שמח לעשות: לפני שנתיים עשיתי באופרה את פוק ב'חלום ליל קיץ'. כשאין, אני מייצר לעצמי חומרים. אני לא יכול רק לדקלם טקסטים של אחרים, זה משעמם. התחלתי לעבוד עם צוותא על ערב של יוסי בנאי וחשבתי איך אני יכול לשלב טקסטים שלי. אז זה ישלב חומרים שלי, יחד עם תזמורת הג'אז הישראלית".
