ברבי, אופנהיימר וגולדה: שוברי הקופות של 2023
ברבי, אופנהיימר וגולדה: שוברי הקופות של 2023
בישראל, כמו בכל העולם, תופעת "ברבנהיימר" שברה קופות ב־2023 עם יותר ממיליון כרטיסים. אך לצדם הצליחו גם הסרטים הישראליים "ההילולה", "שבע ברכות" ו"גן קופים" עם מאות אלפי צופים לכל אחד, עוד לפני המלחמה. כלכליסט חושף את נתוני הצפייה בקולנוע בשנה החולפת
השנה מתחילה באמצע ספטמבר, שרה פעם גלי עטרי למילים של אסתר שמיר. ובכן, הפעם השנה הסתיימה ב־7 באוקטובר. עד אז 2023 היתה שנה מעניינת מאוד מבחינת נתוני הקופה. מצד אחד, זו היתה שנה שבה הטיטאניק של הוליווד — אולפני דיסני — התנגשו בקרחון. הם לא טבעו עדיין, אמנם, אבל כל תעשיית הקולנוע מתבוננת לעבר האולפן הכי חזק בעולם כבר עשר שנים ומנסה להבין אם יצליח להשתקם מרצף מסחרר של טעויות בתוכן ושיווק ולחזור לשליטה מלאה בקופות: חוץ מ"שומרי הגלקסיה 3", ששמר על הנתונים של שני הסרטים הקודמים בסדרה, כל שאר הסרטים של דיסני דשדשו. לשם המחשה: ב־2019, שנת השיא של הוליווד בכלל ושל דיסני בפרט — היו לאולפן שבעה סרטים שהכניסו מעל מיליארד דולר בקופות בכל העולם; ב־2023 — אפס סרטים.
השנה הבכורה בקופות עברה לאולפני יוניברסל עם סרטי האנימציה "האחים סופר מריו" ו"טרולים 3", עם סרט האקשן "מהיר ועצבני 10", וכמובן עם "אופנהיימר", שעשוי להביא לאולפן את האוסקר לסרט הטוב ביותר ועשה את הבלתי נתפס: כמעט מיליארד דולר הכנסות לסרט אינטליגנטי בן שלוש שעות על פיזיקאי.
פרס נובל לשיווק
זו היתה השנה של "ברבנהיימר". הגאון של אולפני וורנר שהגה את הרעיון להצמיד את ההפצה של "ברבי" לתאריך ההפצה של "אופנהיימר" צריך לקבל פרס נובל לשיווק. האיש מבין קהל ובני אדם יותר מכל אחד אחר על הכוכב הזה. החיבור נולד, ככל הנראה, מיצר נקמה פשוט: כריסטופר נולן, שהיה במאי הבית של אולפני וורנר, עזב את האולפן בטריקת דלת אחרי שהם פישלו עם הפצת סרטו הקודם "טנט", שיצא בעיצומם של סגרי הקורונה. את סרטו הבא "אופנהיימר" הוא הציע לכל האולפנים בהוליווד ויוניברסל ניצחו במכירה הפומבית.
בוורנר אולי ניסו לחסל את סיכוייו של "אופנהיימר" על ידי שיגורה של "ברבי". אך מה שקרה הוא ששני הסרטים האלה דווקא חיזקו זה את זה ולא ביצעו קניבליזציה הדדית. ספק אם "ברבי" או "אופנהיימר" היו מגיעים למספרים האסטרונומיים שלהם ללא העובדה שהם התחברו באותו יום יציאה ובזכות קמפיין אינטרנטי ויראלי הפכו לתופעה תרבותית משותפת. זו היתה השנה שלהם. שני הסרטים שאין ביניהם שום קשר אמיתי, תוכני או צורני, הכניסו יחד יותר מ־2 מיליארד דולר.
4 צפייה בגלריה
השחקן קיליאן מרפי מתוך הסרט אופנהיימר של הבמאי כריסטופר נולאן
(צילום: Universal Pictures)
רוצים עברית
בישראל שני הסרטים מכרו יחד מעט יותר ממיליון כרטיסים. זו היתה שנה שבה הקולנוע הישראלי ניסה לחזור לחיים ולהפגין נוכחות בריאה בקופות. "ההילולה" מילא את תפקידו כשובר הקופות העממי של השנה עם 660 אלף כרטיסים ועם עלילה, על משפחה מטירת כרמל שנחטפת לעזה על ידי טרוריסטים, שהיום אי אפשר שלא לתהות בתדהמה איך חשבנו בקיץ שזה מצחיק, והאם זה אי פעם יצחיק שוב? "שבע ברכות" הקסים את הקהל, עבד מצוין מפה לאוזן והלך והתחזק משבוע לשבוע, עד שהפך לזוכה פרס אופיר הכי מצליח זה 11 שנים. הסרט יצא בדיוק חודש לפני 7 באוקטובר ומכר 300 אלף כרטיסים. אילולא הטבח, האבל והמלחמה הוא כנראה היה מוכר עוד כרטיסים. אותו דבר עם "גן קופים" של אבי נשר שיצא במועד הכי ביש מזל, שבוע לפני 7 באוקטובר. בזמן הזה הצליח למכור 130 אלף כרטיסים.
ואז הכל נכבה ונסגר: בתי הקולנוע נסגרו וגם כשהם נפתחו מחדש לקהל לקח זמן לחזור. רק בחנוכה, חודשיים אחרי תחילת המלחמה, הסרטים חזרו לעסקים, ולהקרין את סרטי הילדים לחג — "וונקה" ו"טרולים 3" כבר הוקרנו מול אולמות מלאים.
4 צפייה בגלריה
מימין השחקניות תיקי דיין, ריימונד אמסלם ורבקה בכר מתוך הסרט שבע ברכות של הבמאית איילת מנחמי
(צילום: מריה ברודקין, באדיבות סרטי יוניטד קינג)
"ההילולה", "שבע ברכות" ו"גן "קופים" לבדם מכרו יחד מעל מיליון כרטיסים, נתון בריא וחיובי לקולנוע הישראלי, שהיה יכול להגיע גבוה יותר אם המציאות בישראל לא היתה כל כך מקלקלת מצב רוח לאסקפיזם.
עשרת הסרטים הכי קופתיים בישראל ב־2023 די דומים לנתוני הקופות הגלובליים: שבעה מהסרטים הכי מצליחים בעולם הצליחו גם בישראל, לעתים בהתאמה מדויקת. ישראל, כהרגלה, היא מדינה שמעדיפה סרטים מדובבים לילדים, אנימציה או לייב אקשן, ויש שבעה כאלה ברשימת עשרים הסרטים הכי מצליחים בישראל. לצדם עוד שלושת הסרטים הישראליים. ויש גם את "גולדה", הפקה בריטית אמנם, דוברת אנגלית אמנם, אבל של במאי ישראלי, עם שחקנים ישראלים, ועל האסון הקודם, שהסרט הזה נראה כעת כמו קדימון לקטסטרופה שהגיעה חודשיים אחרי צאתו לאקרנים. כך, 11 סרטים מה־20, הם סרטים דוברי עברית או קשורים למקום הזה. זה אומר, שעם כל הכבוד ל"ברבנהיימר", מה שהקהל הישראלי רוצה הכי הרבה בקולנוע — זה את המדינה שלו ואת השפה שלו.
