אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לטעום קבב בדואי בדרך לכלניות, לגלות את הכוח שיש לאמנות, לצפות ברמאים בשעשועון, או לקרוא ספר חדש של דבורה דויטש, שמתאר חוויה נשית בכנות ובכישרון
אוכל
לטעום קבב בדואי בדרך לכלניות
במסגרת פסטיבל דרום אדום השנתי המסורתי מציעה העיר הבדואית רהט שבנגב חוויה קולינרית יוצאת דופן. בכל שישי ושבת בחודש פברואר, בין 10:00 ל־20:00, פותחות הקבביות של העיר את שעריהן ומציגות את מרכולתן הלוהטת. הן מציעות דיל זוגי של חצי קילו קבב, חומוס, חמוצים, עגבניות ובצל על הגריל במחיר אחיד של 80 שקל או עסקה משפחתית הכוללת קילו קבב פלוס כל הנ"ל ב־180 שקל. בין הקבביות והאטליזים המשתתפים: אבו חסן, אטליז אל־טורקי, קבב אל־חג'וג', אטליז מקור הבשר ומסעדת בלקון.
מי שירצה להתעמק ולהתענג קצת יותר על המטבח הבדואי המסורתי ברהט, מוזמן להתעניין בסדנת מסח'אן וארוחת שף ב"זעפרן"או בארוחות בדואיות וסדנאות מתוקים אצל נג'אח אבו לטייף. גם הבית של חוסנייה מציע אירוח ביתי ומרכז רקמה ותפירה, בית הבד של בוסיינה אזברגה מציע סלסילות פיקניק ויהיו גם סיורים בשוק העירוני של רהט ועוד סדנאות ואירוחים ביתים כיד המלך.
חיליק גורפינקל
טלוויזיה
להשתעל כל הדרך למיליון
אל רשימת הנוכלים המככבים על מסכי הטלוויזיה מצטרפים צ'ארלס אינגראם, אשתו וגיסו במיני־סדרה המעולה "השעשועון". הדרמה מבוססת על סיפור אמיתי מתחילת שנות ה־2000, כאשר "מי רוצה להיות מיליונר" היה בשיא הצלחתו המטאורית. הסדרה מתארת במקביל את המצאת והצלחת הפורמט, ואת סיפורם של בני משפחת אינגראם שנחשדו כי רימו בו. שלושת בני המשפחה השתתפו בשעשועון, ואילו צ'ארלס זכה בפרס הגדול של מיליון ליש"ט. שמחת הזוכה נקטעת כאשר מתעורר חשד נגדו. ההפקה לא מבינה כיצד מתמודד שלא ידע את התשובות לשאלות הקלות מתקדם במשחק. בנוסף, מה זה כל השיעולים האלה באולפן?
רמאים בשעשועונים הם נושא מרתק לא פחות מהשעשועונים עצמם (ראו את "חידון האשליות" המעולה שביים רוברט רדפורד המבוסס גם הוא על מקרה אמיתי), וכאן היוצר ג'יימס גרהם מציג את הנאשמים במרמה בצורה עגולה. תורמת לסדרה הסוחפת העובדה שאת צ'רלס אינגראם מגלם מתיו מקפיידן, שהתפרסם בתור טום, הבעל של שיב רוי ב"יורשים". גם כאן הוא מגלם גבר המתמודד עם אשה שמפגינה כלפיו אדישות ואולי אף מנצלת אותו, ושוב מציג יכולת משחק סוחפת. עוד שחקנים מעולים הם מייקל שין ("הסקס של מאסטרס"), סיאן קליפורד ("פליבג") ואחרים. "השעשועון" עלתה באנגליה בתחילת מגפת הקורונה וקבעה שם שיאי צפייה, נתונים דומים לאלה של סדרת הקורונה "טייגר קינג", אבל כל אלה לא מתקרבים לרייטינג של עשרות המיליונים שצפו בשעשועון האמיתי בימיו הטובים. מה שבטוח, שיעולים עוררו אז רגש שונה לחלוטין מהיום.
רותה קופפר
ספר
להכיר קול חדש מדויק וכן
הרבה ספרי ביכורים רואים אור בכל שנה בחודשים ינואר־פברואר, אחד מהם הוא "קורות הולכת הרגל" של דבורה דויטש (כנרת־זמורה). זה ספר שכתוב בכנות נוגעת ללב ומספר על אשה, מעין כל־אשה, שחיה את חייה בשקט יחסי, מוגדרת בעיני כל כ"עקרת בית נשואה + 2", ובאמת היא נשואה באושר, יש לה שני בנים, אין יותר מדי כסף אבל גם לא יותר מדי בעיות. התיאור המדויק והפרטני של חיי היומיום במרחב הדומסטי, בין סידור הסלון לשיחה עם מנהלת בית הספר של הילדים, בין ביקור אצל אמא בירושלים ואירוח חברים, ועוד שיחה בטלה עם אחת האמהות בגינה — בכל אלה יש משהו אינטימי ומקרב.
וגם לתוך הסיטואציות הרגילות האלה נכנסות כמה דרמות. למשל, ילד בכור בעל צרכים מיוחדים. למשל, פגישת מחזור שנוחתת על הגיבורה ומאלצת אותה להתעמת עם מי שהיא ומה שהגיעה אליו; היא כמובן רוצה להוריד כמה קילוגרמים עד הפגישה, לאמץ קריירה מצליחה, להתנאות במה שיש לה, ועדיין היא מודעת למגבלותיה. דבורה דויטש נולדה בירושלים, גדלה בבית דתי, למדה תיאטרון וקולנוע ופרסמה סיפורים קצרים. זה ספר קאמרי שמתאר חוויה נשית בכנות ובכישרון.
שירי לב־ארי
סרט
להתפעל מחיזיון אור־קולי מרטיט גם על המסך הקטן
"אגדת חורבן" התגלה כאחת ההפתעות הגדולות של שנת הקולנוע שעברה כשהופץ בקיץ ובניגוד לכל הציפיות זכה להצלחה יחסית בקרב הקהל המגוון שהגיע לצפות בו, ואפילו המיס את חשדנות המבקרים שלא לגמרי ידעו איך לקטלג את היצירה השאפתנית הזאת, שהיא מצוירת אבל לא סרט אנימציה ושהצירוף "חיזיון אור־קולי" כנראה הכי מתאים לה. הסרט הצליח לרתק גם את החשדנים שבצופים - החילונים שחששו מסרט דתי קיבלו דרמה פוליטית עם מוסר השכל רלבנטי, הדתיים שחששו מדרמה פוליטית קיבלו ייצוג מופלא, מרטיט ממש, של חיי הדת והיהודים בימי בית שני, וגם כאן היה מוסר השכל רלבנטי. עכשיו, אחרי שזכה בארבעה פרסי אופיר מוצדקים על עבודת הסאונד, הפסקול והעיצוב, הסרט מגיע לבכורה ביתית סימולטנית אצל שני גורמי השידור שעזרו במימונו — ערוץ HOT8 וערוץ כאן 11, שיציגו במקביל את הסרט ביום ראשון, 20.2. החזון המטורף הזה הוא של גידי דר, שצירף אליו את שולי רנד, שותפו ל"אושפיזין", כתסריטאי ושחקן ואת דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט בצד העיצוב והציור. הסרט מספר על החודשים האחרונים של בית המקדש השני, ועל המלחמות הסקטוריאליות בין היהודים, שהחלישו את עמידתם מול האויב מבחוץ, הרומאים, שניצלו את הפילוג להחריב את ירושלים. הוא מקים לתחייה את ירושלים של המאה הראשונה לספירה ומוכיח שיש קהל לתוכן קולנועי שנובע מההיסטוריה והמסורת היהודית.
יאיר רוה
דוקו
לגלות את הכוח שיש לאמנות
״נייר ודבק״ שיוקרן בסוף השבוע בפסטיבל דוקאביב בסינמטק תל אביב, הוא תזכורת לכך שאמנות הגרפיטי — שהפכה בתרבות העכשווית גם לפתרון קישוטי וזול יחסית של עיריות וחברות פרטיות — החלה את דרכה כאמנות חתרנית, שבסיסה במחאה ורצון לשינוי. הסרט הוא דיוקן של JR, האמן הצרפתי שמשתמש במדיום ככלי לשינוי חברתי. במרכז עבודתו קהילות מושתקות: דרי שכונות עוני בפריז, תושבי פאבלות בברזיל, מקסיקנים החיים בצמוד לחומה האמריקאית ואסירים. והוא עושה זאת בשפה ייחודית: הדבקת דיוקנאות ענק שלהם בשחור־לבן על קירות של בניינים ובמרחבים בולטים, כך שאין אפשרות שלא לראות. בין הפרויקטים היותר מוכרים שלו: “Women Are Heroes” שהוצגה בפאבלה ענייה בריו דה ז’נרו ועסקה במקומן המרכזי של נשים בקהילה; ”Face2Face“ שצולם בישראל וכלל 20 פורטרטים ענקיים של אנשים בעלי מקצועות זהים, יהודים ופלסטינים, שהודבקו משני צידי חומת ההפרדה` והמיצב על גבול מקסיקו־ארה״ב שבו תצלום ענק של ילד קטן מציץ מעבר לגבול.
הסרט זמין גם לצפייה אונליין: docaviv.co.il
דנה גילרמן
