בול כמו החריימה של סבתא
בול כמו החריימה של סבתא
מוזיאון "אנו" משיק את אתר פודיש לשימור מורשת האוכל היהודי עם שלל אירועים, כולל מסיבת קיגעל
פעם, לפני הרבה שנים, הייתי אספן כפייתי של מתכונים. לא רק ספרי בישול, אלא אפילו כתבות ופתקים שעליהם רשמתי מתכונים מתוכניות טלוויזיה בערוץ האוכל (לדעתי, הם קבורים עד היום באיזה ארגז מתפורר מתחת למיטה).
איכשהו, במשך השנים, למזלי, נרגעתי קצת. למדתי שעקרת בית טובה (זה מה שאני עדיין משתדל להיות), די לה שתשלוט ברפרטואר מצומצם שתמיד מצליח אצל בני ביתה וזהו.
ועדיין, יש לי פינה חמה בלב לספרי בישול ואני עדיין מחפש את ספר הבישול הטריפוליטאי האולטימטיבי. אולי יום אחד אכתוב אותו בעצמי. אבל מי יקנה ספר עם מתכונים לקוסקוס, חריימה ועסבנה של מישהו בשם גורפינקל?
עכשיו מתברר שגם מישהו עם שם כמו שלי יכול לכתוב את המתכון המשפחתי שלו באתר החדש של בית התפוצות, זה הקרוי עכשיו "אנו". בתנאי שברוח ימי הריאליטי שאנו חיים בהם, יוסיף לו גם סיפור משפחתי.
בעצם זה לא באמת ריאליטי בנוסח “מאסטר שף”. כי אחרי הכל בזה עוסק בית התפוצות מאז ומעולם: הסיפורים המשפחתיים של העם היהודי. רק שעכשיו, ושוב, אולי ברוח הימים הללו, הוא בוחר לעשות זאת דרך הקיבה. הרי בסוף, כולנו פודיז. או כפי שאנחנו מכונים כאן בהתאם למוצאנו, פודיש: הֶלְחֵם של המילים פודיז וג'ואיש.
כך מצאתי באתר החדש (www.foodish.network) לא רק את הלפיושקה, מאפה הגבינות של משפחת חייט־שפירו ממוסקבה (נשמע מעולה), אלא גם דברים הרבה יותר קרובים לפולני־יווני שאני. כמו, למשל, הגפילטע פיש של משפחת וייס מווינה שהיה עובר כנראה את סבתא פלה זכרה לברכה, ואת קציצות הפראסה (כרישה) של משפחת תומר מ... סינגפור. אני אפילו כבר יודע לבצע את המתכון של סבתא אסתר הסלוניקאית, גם היא כמובן כבר זכרה לברכה די מזמן, ומאשר אותו וחותם עליו בשתי ידיים.
האתר אמנם נמצא כרגע בשלבי הרצה אבל דף הפייסבוק כבר שוקק חיים ומלא כתבות ומתכונים, אירועים ורעיונות. הדף והאתר יקרמו עור וגידים גם בעולם האמיתי ובית התפוצות יארח שלל אירועי אוכל מרתקים. כמו למשל אירוע הפתיחה שבו אירח רועי ירושלמי, עמיתי מ"גלובס", את אבי ביטון לשיחה וטעימות של אוכל טורקי. ויהיו גם מסיבת חריימה, ערב קיגעל ועוד.
בהמשך יעלו ויבואו אסף גרניט (היושב גם בבורד של המיזם) ועוד לא מעט כוכבי אוכל מקומיים. מירב אורן, מנכ"לית הפרויקט, מספרת שבעתיד יתארחו אנשיו גם במסעדות כמו קלארו ומנטה ריי, וכבר עכשיו מתקיימים אירועים כמו זה שבו התארחה מיכל בוטון, הקונדיטורית הכוכבת ממאפיית עמיתה היפואית, אצל גיל פנטו, אספן הממורביליה המקומי, ושחזרה מתכונים מתוך ספרה המיתולגי של מולי בר דוד "אוכל פולקלורי".
היא מספרת גם שבאתר יהיו בהמשך עוד אגפים, כמו למשל זה שבו ישוחזרו מתכונים נכחדים כמעט, אם בחומרי הגלם שלהם או באפשרות לפגוש אותם, או זה שבו סבים וסבתות ישחזרו מתכונים של הסבים והסבתות שלהם עצמם עם נכדיהם. "אנחנו בעצם מוסיפים את הנדבך הקולינרי לעיסוק המתמשך של המוזיאון בזהות היהודית", היא מגדירה את מטרת המיזם.
לא פחות מ־2.5 מיליון שקל הושקעו בו וסכום נוסף דומה יושקע בו בהמשך. במועצת המנהלים יושבים פיגורות מקומיות ועולמיות כמו עופר ורדי מהוצאת לאנצ' בוקס הנהדרת ואפילו ג'ואן נייתן, הכוהנת הגדולה של האוכל היהודי מניו יורק, שבשיחה טרנס־אטלנטית איתי הסבירה שאוכל יהודי מעולם לא פסק להיות כוכב בניו יורק ועכשיו מצטרף אליו גם האוכל הישראלי.
ורק הלב עוד מתגעגע קצת לסבתא אסתר וקציצות הפראסה שלה. אבל טוב שיש מי שמשמר את זכרם של האוצרות הללו, בעידן הריאליטי ושלל המנות המפונפנות והמצויצות שאיש אינו מבין בדיוק לשם מה באו לעולם. יישר כוח. או בעצם "שכוייח", כמו שאומר דבל’ה גליקמן ב”שטיסל”.
