פותח שולחןנונשלנט מודע לעצמו: על המסעדה "שחקי שחקי"
פותח שולחן
נונשלנט מודע לעצמו: על המסעדה "שחקי שחקי"
הכל ב"שחקי שחקי" אופנתי מדי, מחומרי הגלם דרך הטיפול בהם ועד לבחירת השמות למנות, ועדיין הבישול המושלם הופך אותה למסעדה מצוינת
אני שונא מסעדות אופנתיות. זו לא הצהרה משונה: בהיותי יצור בלתי אופנתי בעליל, מסעדות אופנתיות נוטות להדגיש את קווי המתאר והאופי הארכאיים שלי. כשיהודי מקשיש בגילי נכנס למסעדה כזו, מיד זורחים באור יקרות מכנסיו המיושנים, חולצתו המוכתמת ובחודשים האחרונים, עד לפני כמה ימים, גם הקביים שהוא צולע עליהם אחרי ששבר את הרגל.
יתרה מכך, אופנה היא דבר חולף ומשתנה: גפילטע פיש, חריימה, שווארמה וחומוס, אלו כולם מוסדות תרבות מקומיים ונצחיים. מנת סביצ'ה היא היום עם מנגו, מחר עם פומלה ומחרתיים לא כאן.
בכל זאת, אני מבין שיותר ממה שאני מעיד על המסעדות הללו, הן מעידות עליי. אני פשוט אדם נרגן ששונא להודות שהוא כבר פשוט לא זוכר איך נהנים בכלל. ובכל זאת, לפעמים, כשדוחפים לי את זה לפרצוף, אפילו אני מבין.
מסעדת “שחקי שחקי” ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב (עשו בעצמכם את הקישור בין השם המתחכם לבין שם הרחוב) היא אכן מסעדה אופנתית. אך גם שנתיים אחרי פתיחתה, היא עדיין אחד הלוקיישנים המבוקשים ולוהטים בעיר. את מקומה של יהלומה לוי שהלכה לרעות בשדות קפה לנדוור כשפית האחראית, תפס השף אדר לוטן. הוא צעיר להחריד, רק בן 24. השמועות התעקשו שהוא עילוי, וסקפטיים כנדרש התייצבנו לבדוק.
3 צפייה בגלריה
טרטר שפיץ שייטל מצוין ב"שחקי שחקי". למטה המסעדה. השף צעיר להחריד ומוכשר
(צילום: באדיבות המסעדה)
שחקי שחקי אכן נראית כמו מסעדה אופנתית, עם בר ארוך, קירות חשופים, סידורי פרחים אלגנטיים וטונות של סטייל, אדיש לכאורה אבל מודע לעצמו לגמרי.
אשתי ואני הזמנו כוס יין לבן מסנטוריני וכוס רוזה מפורטוגל (גם אנחנו יכולים להיות אופנתיים כשאנחנו מתאמצים, אפילו בבחירות היין שלנו) והצצנו בתפריט. התחלה טובה מאוד: התפריט קצר. כפי שהבנתם, אני שונא המון דברים ובהם תפריטים ארוכים. כשאני נתקל באחד כזה, אני מיד חושב על השף שהוא לא באמת יודע להכין את כל זה, ועל עצמי שלעולם לא אצליח להכיל את כל זה.
המנות קטנות וכאילו זולות, עד שמחשבים את היחס שבין המחיר לכמות. שטויות. הכל כבר מזמן נורא יקר כאן, למה להיטפל דווקא לאוכל? סשימי אינטיאס (אחד הדגים הכי טובים שיש לנו) עם “מי עגבניות אוכמניות מותססות, טרגון ושמן בזיל” (מה רע בשם המלא? בזיליקום) התגלה כאחד הביצועים הכי מבריקים שנתקלתי בהם לאחת המנות הכי שחוקות שיש. הרוטב המתוחכם הזה היה פשוט המיץ של הסלט, גם אם לא לזה התכוונו. הדג היה טרי והתוצאה לא פחות מגאונית. שאפו.
סלט הירוקים, או בשמו כאן “ירוקי אביב”, כלל שעועית ירוקה, אפונה טרייה, שקדים ירוקים ותותים. כולם בוויניגרט דבש מותסס (הכל מותסס כרגע בתל אביב) והמון גבינת פטה מעל. לא בטוח שהתחברתי לתותים שבסלט אבל מעבר לכך זו היתה, שוב, יופי של מנה.
טרטר שפיץ שייטל (נתח מתאים במיוחד לקיצוץ והגשה נא) הוגש מעורבב עם צלפים ברוטב כשמעליו ערימת תפוצ'יפס ארטישוק ירושלמי. עזבו רגע את הטרטר המצוין, הייתי חותם על אספקה שוטפת מהתפוצ'יפס הזה, לו רק היתה אפשרית.
קונפי פלמידה לבנה הוגש גם הוא עם ארטישוק ירושלמי, הפעם מעושן במיסו חומוס ודואה, תערובת התבלינים המצרית. זה היה מפתיע, מוזר ומבריק. עוד מנת פלמידה לבנה, גם הוא מהמצטיינים שבדגי ארצנו אז למה לא, היתה קוביות צלויות ברוטב יין אדום עם טרין מפרוסות דקיקות של שורש סלרי, עוד ירק שנהפך לאופנתי לאחרונה ודווקא טוב שכך. זו מנה כבדה אבל בשל גודלה לא מכבידה ושוב, אני יודע שזה מתחיל לשעמם, נהדרת.
קינחנו בפנקוטה של יוגורט וקמומיל בסירופ הדרים וגרנולה. עדין, לא מתוק מדי (כמעט לא מתוק בכלל) וטעים רצח. בדרך עוד הספקנו לטעום ג'ין טוניק מקושט בפרוסת אשכולית אדומה מיובשת וענפי טימין שרופים שהיה מפתיע ומקסים וסידר לנו את הראש.
שחקי שחקי, גם בקדנציה של אדר לוטן, היא עדיין מסעדה מאוד אופנתית. ואתם יודעים מה, זה אפילו נחמד. יופי של אוכל אם לא למעלה מזה, ביופי של מקום, כנ"ל. ברכות והצדעות.
שחקי שחקי, טשרניחובסקי 4, ת"א. 03-7744511, שני עד שבת 24:00-18:00
