מי בכלל צריך שאבלי? שני ברי יין מקסימים עם טאץ’ נשי
מי בכלל צריך שאבלי? שני ברי יין מקסימים עם טאץ’ נשי
שני הברים, "ליטל ויין בר" בכרכור ו"הגפן — חצר יין מקומי" ביפו, מציעים מגוון גדול ומרשים רק של יקבים ישראליים ומוכיחים שיש כאן יין טוב, והמון
"ליטל ויין בר" (רחוב נעורים 41, כרכור) הוא משחק מילים על שמה על בעלת הבית, ליטל אלקויטי, בוגרת לימודי קולינריה גבוהים באוניברסיטת הסלואו פוד בברה שבאיטליה ובכלל, עלמה רבת מעללים. אלקויטי עצמה ועוד טבחית ומלצרית מחכות לנו בצהרי שישי מאחורי הבר ולפניו. חלל גבוה, מודרני, נקי ופשוט המארח מלבד כמה שולחנות ובר יפה, ארון יין קטן ובו, הפתעה, רק יינות ישראליים. היופי גדל עוד יותר כשאתה מגלה שרובם מיקבים קטנים ואפילו קטנים מאוד ולא ממש מוכרים. כך, למשל, לא תמצאו כאן אפילו יינות של יקב קסטל אבל כן של יקב אליגוטה השכן. בעלת הבית כל כך מחבבת אותו עד שהוא אפילו נמזג בכוסות. רשימת הכוסות קצרה למדי אבל מחפה על כך בחוסר בנאליות יוצא דופן: קקון לבן של אליגוטה, רוזה של עגור, עוד לבן של יקב מאיה מבית טוליפ, יין מענבי ביתוני הקדומים של יקב רקנאטי (אחד הנציגים הבודדים של התעשייה), בלאק בירד של יקב חרשים. על המדפים מחכים גם יינות של להט, ויתקין, ננה הדרומי, סוסון ים, גתו, סומק, וורטמן, מרגלית, מיקה, כרם שבו ועוד כמה. לצדם רשימה קצרה עוד יותר אבל מקסימה לא פחות של ורמוטים ותזקיקים מקומיים. האלכוהול של ג'וב מיוליוס, הוורמוטים של אייל דרורי, הערק והג'ין של מזקקת זהרה ואפילו הטוניק החצי סודי של נעמה שטרנליכט. עם כל אלו מכינים כאן קוקטיילים נהדרים ממש שהגתה מור קורל, אשת הערבובים, למשל "זה לא מרטיני" הנפלא עם ורמוט של יוליוס, ג'ין של זוהרה, טוניק הדסים של שטרנליכט ולימון. את המשקאות ליוו כמה מנות קטנות שהן בדיוק מה שאתה מצפה לפגוש בבר יין אמיתי. ושוב, על טהרת המקומיות. צלחת גבינות ממחלבות עין כמונים והמחלבה הקטנה מגבעת חיים השכנה, צלחת נקניקים מעולה של לבקוביץ' עם כרוב כבוש וגרגרי חרדל כבושים של עדי פעמוני. ברוסקטה עם גבינה צלויה מעין כמונים, ריבת פלפלים מתוקה־חריפה ושזיף צלוי היתה לא פחות מוצלחת. יש גם צלחת פטיפורים לקינוח ולחמים נהדרים של האופה עמאר מסאלחה ממאפיית ריף מכפר קרע. לא צריך יותר.
בצהרי שישי "הגפן — חצר יין מקומי" (רחוב נעם 3, יפו, ליד שוק הפשפשים) מלאה בעשרות נשים צעירות, וגם כמה גברים לאיזון. כולם מסבים סביב שולחנות קטנים בחצר מקורה גדולה ויפה להפליא. אפשר לטעום כאן לא פחות מ־120 סוגים שונים של יין שאת כולם, תחזיקו חזק, אפשר לקבל גם בכוסות. לדעתי מדובר במשהו חסר תקדים בארץ, בטח כשהכל הוא מתוצרת מקומית. כך אפשר לפגוש כאן לצד כל הקלאסיקות הגדולות שלנו גם לא מעט יקבים קטנים עד אלמוניים לגמרי, שעל חלקם גם אני לא שמעתי מימיי. שתיתם פעם שרדונה של יקב עברי? אחלה שרדונה. ויש גם יינות של יקב לולו ויקב שדות ים ועוד המון. אנחנו עפנו ממש על היינות של גיא אשל מיקב דלתון הגדול, על השנין בלאן שלו מסדרת אסופה, הסדרה המיוחדת של היקב, וגם על הגרנאש האדום הקליל והנהדר שהוא מייצר תחת שמו ביקב. הברמנית לא התבלבלה וסירבה למזוג לנו את היין עד אשר קיררה קצת את הבקבוק כדי שיהיה הרבה יותר כיף לשתות אותו בחום. מנות האוכל המוגשות כאן קטנות ומוצלחות מאוד ואנחנו התענגנו על “פנצנלה יפואית” שכללה עגבניות שרי צבעוניות, כדורי לבנה וקרעים קלויים של ברוסקטה, ועל טרטר דג ים לבן נא ברוטב ריוויון עם חצאי ענבים (נהדר).
"הגפן" הוא ביקור חובה לכל מי שרוצה להתעדכן בנעשה בסצנת היין המקומית. את התפריט בנו שירה גרנות ולי הופמן אגיב המכונות "פיות היין" ומה שקורה כאן הוא אכן לא פחות מקסם, בדיוק כמו אצל ליטל. עולם יין חדש ואמיץ שמביאות לנו נשים צעירות וידעניות המוכיחות לכל מי שעוד היה לו ספק שיש כאן יין טוב, וכאמור גם המון נשים צעירות ששותות אותו. וגם גברים.
