המשוררת עדי קיסר: "הייתי רוצה מנגנון הדחקה משוכלל יותר"
המשוררת עדי קיסר: "הייתי רוצה מנגנון הדחקה משוכלל יותר"
המשוררת עדי קיסר מתכוננת להשקה של ספרה החדש "כחול". יש לה משיכה למספרים אי־זוגיים, היא מתגעגעת לחיים בלילה, היא היתה רוצה לדעת את כל השפות בעולם, יש לה חולשה למתוקים ובצקים, מלים הן הנכס היקר ביותר שלה, אנשים שיש להם תשוקה למה שהם עושים מדליקים אותה, והיא עוד תממש את מזימתה לקרוא שירה מסוכת המציל
איפה אנחנו תופסים אותך?
"אני כרגע בבית, מתארגנת לקראת היום, מסיימת לכתוב כמה דברים שעבדתי עליהם השבוע ומאוחר יותר יש לי פגישות עבודה".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בבית אני שותה קפה שחור. כשאני בחוץ אני שותה אמריקנו, אני אוהבת את אווירת ההתפזרות הלא מחייבת של ה'פוקקפה' וגם את הוייב השכונתי של 'קפה אמירה' ביד אליהו, השכונה שאני גרה בה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"מיקיילה קול, היוצרת של הסדרה 'להרוס אותך'. היא יוצרת מרתקת בעיני שהצליחה להביא משהו חדש לטלוויזיה ולשיח התרבותי. למדתי תסריטאות ומשהו בי רוצה לחזור לכתיבה הזו אז הייתי רוצה לדבר איתה על תסריטים, על נשים בשדה התרבות ועל החיים".
על מה את עובדת עכשיו?
"אני בעבודה על השקה ירושלמית לספר השירה החדש שלי 'כחול'. חשוב לי שבאירועים סביב הספר ובכלל באירועי שירה תהיה חוויה מעניינת שקשורה בקול ובקצב הפנימי שיש לשירים. הוצאתי בעקבות הספר גם קטעים מוזיקליים, והחיבור של המילה הכתובה עם הצליל, גם במהלך הכתיבה וגם כשהשיר מודפס, מניע אותי".
מה השריטה שלך?
"אני אוהבת מספרים אי זוגיים ואני מוצאת עניין במספרי רחובות, בתאריכים וגם הצצה בשעון יכולה לעורר בי סקרנות. לפעמים אני חושבת שזה נחמד שאני מייחסת להם כל מיני כוונות ולפעמים זה נראה לי קצת מוזר, אפילו שתרבותית אני לא היחידה שטוענת מספרים במשמעויות".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"מאמא שלי: אם את עומדת מול משהו מורכב ומסובך, תפרקי אותו לשלבים ותעברי עליהם אחד אחרי השני. לגשת אל העניין באופן שינטרל את הגודל המאיים הראשוני שלו".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"לפעמים אני נפגשת עם חברות, לפעמים עולה לירושלים לבקר את המשפחה ולפעמים זה הזמן הפנוי שלי לעשות סדר בבית".
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
"לדעת את כל השפות בעולם. שפה זה עניין שמרתק אותי וככה הייתי יכולה גם לקרוא את כל הספרים בשפת המקור שלהם".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"נראה לי שבכל פעם שאנחנו אומרים 'יהיה בסדר' אנחנו קצת מעקמים את האמת, כי אנחנו לא יודעים מה יהיה, וכנראה שמה שלא יהיה אנחנו אלה שנצטרך להיות בסדר עם זה. אבל האמונה והכוונה שמתחת למלים חשובות בעיני, גם אם הן לא בדיוק האמת".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"אם אני צריכה לבחור בכיוון של דמויות ציבוריות אז פארל וויליאמס ומארק רונסון. במובן יותר אישי, נראה לי שיש משהו מדליק באנשים שיש להם תשוקה למה שהם עושים, הומור ואיזו זווית משלהם על החיים".
למה את מתגעגעת?
"מאז שיש לי ילדה הלו"ז שלי השתנה: אני מתעוררת בדרך כלל מוקדם בבוקר ופחות חיה בלילות. אז אני מתגעגעת ללילות, יש איזו אווירה שאני אוהבת אחרי שהשמש שוקעת. על הרחובות יורד שקט, הזמן נמתח ויש תחושת מרחב אחרת".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"לחזור לשכונה שגרתי בה, כרם התימנים, בין הים לשוק, קרוב לחומוס שלמה ודורון. הכרם הרגיש לי כמו בית מהרבה סיבות: האנשים שלו, הניגון של הדיבור ברחובות והתפילות בבית הכנסת, האופן שבו הוא מזכיר לי את שכונת נחלאות בירושלים. אבל הכרם השתנה ועם מחירי הדירות באזור היום אין לי סיכוי. אני גם מאוד אוהבת את ניו יורק והקצב שלה".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על נסיעות וטיולים. משהו בתנועה, במקומות חדשים ובשינוי הזווית מפעיל אותי. אני אוהבת לשוטט ברחובות, לפענח שוב את המציאות סביבי, להיזרק לשפה שלא שייכת לי, לבחון ניואנסים חדשים, לקבל קונטקסט אחר. זה נותן לי רעיונות והשראה".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הכל חי בצורה חדה כל הזמן אז לפעמים נראה לי שעדיף מנגנון הדחקה משוכלל יותר. יש משהו טוב ביכולת לשכוח לפעמים, לעמעם את המציאות".
על מה יש לך רגשות אשם?
"שאני יכולה לאכול יותר בריא אבל קשה לי לעמוד בפני מאפים וממתקים".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"השאיפה התמידית להיות חופשית. ההתעקשות על השאלות והבחינה של הנורמות ושל הסדר הקיים. אנחנו חיים בתוך מנגנונים חברתיים־כלכליים־פוליטיים ובתנאים כאלה לא תמיד פשוט לפעול באופן שהיינו רוצים. אני רוצה להתקיים בתוך מחשבה חופשית כמה שאפשר והאוטונומיות הזאת היא לפעמים מהלך של התנגדות. אבל חשוב לי להישאר קרובה לעצמי".
מה מפחיד אותך?
"משבר האקלים והאירועים שקורים ברחבי העולם, העובדה שנראה שאנחנו מתקדמים לעבר מצב בלתי הפיך. וגם אלימות שמצליחה להסוות את עצמה, לפעמים היא מפחידה יותר מזו שברורה לעין".
מה עושה אותך מאושרת?
"כשאני עם הבת שלי סימון, שרות שירים וממציאות להם מילים חדשות, רוקדות ובעיקר צוחקות בבוקר לפני שהיום מתחיל ושואב אותנו. כשאני בים והקיום הופך פיזי ופשוט ויש מים ואור, ואני חסרת משקל, אני מאושרת".
מה הכי חסר לך בחיים?
"לפעמים נראה לי שהחיים שלנו מורכבים מכל כך הרבה בירוקרטיות שהייתי שמחה למודל פשוט שבתוכו החיים יכולים להתנהל בצורה אחרת".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"מילים. וכל מה שאפשר לעשות איתן".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"היכולת לראות אנשים אחרים, הבחירה להתרכז במה שחשוב בחיים והומור, חייבים הומור".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
"יוצרות ויוצרים שנותנים לי השראה הם בעיקר אלה שחוצים גבולות ויוצרים טריטוריות חדשות, שמציעים אפשרות אחרת. אני אוהבת את מאיה אנג'לו, טוני מוריסון, אהובה עוזרי, אלבר קאמי, קנדריק למאר, ורסאן שייר, ברכה סרי, בוב דילן ורונית אלקבץ".
אם לא היית משוררת מה היית עושה?
"אני אוהבת את הים, אני שוחה כמעט כל יום ואולי הייתי מנסה למצוא עבודה שקשורה בים כדי להיות שם כמה שיותר. כבר כמה שנים שאני רוצה להקריא שירה מסוכות מציל אבל הפרויקט הזה עדיין לא יצא לפועל".
עדי קיסר
• גיל: 41
• מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: רווקה + 1
משוררת ומייסדת החבורה הספרותית וערבי השירה של "ערס פואטיקה". ספרה הרביעי "כחול" ראה אור לאחרונה. זוכת פרס ברנשטיין לספרות עבור ספרה הראשון “שחור על גבי שחור". שיריה הולחנו, תורגמו לשפות רבות ופורסמו באנתולוגיות בארץ ובעולם
