לרחף מעל הכרמל: נסיעת הרצה ברכבלית החדשה בחיפה
לרחף מעל הכרמל: נסיעת הרצה ברכבלית החדשה בחיפה
נסיעת הרצה ברכבלית החדשה בחיפה מספקת תצפית מעוררת התפעלות על נופים אורבניים וטבע מרהיב, וגם מאפשרת להגיע מהמפרץ למרומי הכרמל ב־20 דקות בלבד
בשבועות האחרונים כל היוצאים מפתחן של מנהרות הכרמל באזור מפרץ חיפה יכלו להבחין בקלות כי משהו בנוף שמולם אינו כתמול שלשום. מלבד עבודות התשתית הבלתי נגמרות במרחבי הצ'ק פוסט, קרוניות הרכבל הכחולות, אשר במשך חודשים ארוכים עמדו קפואות ושוממות, החלו לנוע במעלה ובמורד ההר, ולתפוס את תשומת לבם של הנהגים. "נרגשים להזמינכם לנסיעה ברכבל התחבורה הציבורית הראשון בישראל", הכריזו כמה שלטים כחלחלים שנתלו לאחרונה בסביבה.
הרכבלית החיפאית, אחד הפרויקטים התחבורתיים המעניינים והשאפתניים שנראו בישראל בשנים האחרונות, המריא בראשית החודש לתקופת הרצה בקול תרועה (cableexpress.co). הקמתו, שהחלה אי שם בשנת 2018 לאחר שנים ארוכות של לבטים ותכנונים, הגיעה לקיצה. עלות הפרויקט, כך דווח, 330 מיליון שקל. קברניטי הרכבלית מבטיחים טיפוס מגובה פני הים ועד לבניין האוניברסיטה החיפאית, השוכן בגובה 460 מטר במעלה הכרמל, בתוך 19 דקות בלבד. זוהי חוויה ייחודית ומרתקת מעל נופיו הירוקים של הכרמל, אך גם תקווה לבשורה תחבורתית מרעישה עבור מי שיחפוץ להגיע בזריזות לטכניון או לאוניברסיטה מבלי לכלות את זמנו בפקקים.
קר למעלה, נעים בפנים
"בינתיים עדיין לא מגיעים הרבה סטודנטים", אומר טוני, איש האבטחה החייכן, בכניסה החדישה והממורקת לתחנה 1, בתחנה מרכזית המפרץ. “יש יחסית הרבה נוסעים מהמגזר הדתי", הוא מעיד, בעת שהוא בודק קבוצה קטנה ונרגשת של חברים, שהגיעה במיוחד ממרכז הארץ כדי לראות מה לרכבלית החיפאית יש להציע. "אפשר להישאר לטייל קצת למעלה ביערות הכרמל אחרי שנעלה", מציע אחד הגברים, בעוד חבריו פוסלים זאת מיד בגלל גל הקור שהקפיא בשבוע שעבר מקומות גבוהים רבים בארץ. על מעיין עין סעדיה הקסום, ששוכן ממש מחוץ לתחנה 2, בצומת הצ'ק פוסט החמים והנעים, החבורה התל־אביבית כנראה טרם שמעה. בינתיים הסדרנית דוחקת בהם באדיבות להיכנס לקרונית הכחולה שמתקרבת במהירות מעבר לפינה.
אנחנו מיועדים לזו שבאה אחריהם — קרונית 51 מתוך 150 קרוניות פעילות. כניסתן ויציאתן של הקרוניות מהתחנות מלוות בתנופה מלהיבה ומהירה. "זה הכי כיף", צוהל הזאטוט בן ה־7.5 שנלווה לכותב שורות אלו, ברגע שהקרונית גולשת מתחנת הצ'ק פוסט ומתחילה לטפס במעלה הכרמל. טוני, שנותר בעמדתו בתחנה מרכזית המפרץ, היה מוכן להישבע שהוא פחות התחבר לגלישה המהירה של הקרונית אל תוך ומחוץ לתחנות. "אותי זה קצת הפחיד בהתחלה", סיפר.
אחרי שמתרחקים מעט מנוף הגגות של המרכז המסחרי בנשר, כבר אפשר להסתכל בהתפעלות על הכבישים והמכוניות שמתחת, ולהתרגש ממראה הנמל והים שמתרחקים מאחור.
במעלה ההר הירוק, דחפורים עובדים להם במרץ כדי להכשיר את דרך העפר המחברת בין עשרות עמודי הפלדה העבים, שעליהם נמתחים הכבלים. העצומים מביניהם מתנשאים עד לגובה של 30 מטרים. הנוף והמראות מהקרוניות אינם שגרתיים, אפילו לחיפאים ותיקים. זו זווית הסתכלות אחרת לגמרי על העיר ההררית, אשר מפעילה רכבל נוסף, תיירותי באופיו, בצידה האחר של העיר.
סמוך לתחנה 3, תחנת דרך דורי, שולט נופה העצוב של מחצבת נשר. הפצע בהר אינו מחזה מלבב, אבל בריכה גדולה ומלאת ירוקת במרכזה מפיחה מעט חיים בשממה.
המראות הבאים בדרך מעלה הם בנייניו הדי צפופים של מוסד הטכניון. הפקולטה לרפואה, בניין ההנדסאים, המעונות ועוד שלל גגות עמוסי מזגנים. הנוסעים באוטובוסים למטה מרימים ראשם בפליאה כשהם רואים את הקרוניות המטפסות. כולם עדיין מתרגשים מהפלא החדש שחולף לו במרומי הכרמל ופולט סטודנטים בתחנת הטכניון המרכזית, הרביעית במניין התחנות.
זו גם הנקודה שהנוף האורבני חוטף לרגע נוקאאוט מהטבע. חורש ברושים צפוף וגבוה מלווה את הקרוניות אל עבר התחנה החמישית שממוקמת בקצהו העליון של הטכניון (תחנת טכניון אלונים). "איך אתם?", שואל לשלומנו אחד המתפעלים האדיבים בתחנה בעת שהדלת נפתחת לרגע. בינתיים, אי שם מעלינו, מציץ לו כבר מגדל אשכול הוותיק והגבוה, סימן ההיכר המובהק ביותר של אוניברסיטת חיפה. החלק שבין התחנה החמישית לשישית הוא המרהיב ביותר. הנוף של מפרץ חיפה שמתחבר אל ההר הירוק שמתחתינו, כאילו נלקח מגלויה. הנמל והאוניות, עכו העתיקה, נהריה, הגליל המערבי וראש הנקרה, ביום טוב כמעט ואין גבול למה שהעין מסוגלת לקלוט באופק.
מי בכלל רוצה לרדת
אבל קשה לשבת בשקט. הסקרנות, האם הנוף כלפי מעלה או מטה מוצלח יותר, מעבירה אותנו ללא הרף מהספסל האחורי לקדמי. למזלנו, זו עדיין תקופת הרצה וכמו מרבית הנוסעים באותו היום, אנחנו לגמרי לבד. אדוני הקרונית. פותחים את החלונות כאוות נפשנו ונהנים מהבריזה הקפואה. בקיץ הלוהט, אין ספק שהפתח הקטן כנראה כבר לא יספיק.
ההגעה לתחנה השישית והאחרונה מרגשת למדי. בקושי חלפו להן 20 דקות ואנו כבר במרומי הכרמל, בתחנת האוניברסיטה. מכאן, התוכנית היא לצאת לטיול שטח קטן בשוויצריה הקטנה ולאחר מכן לחזור בדיוק כמו שבאנו.
אני קם כדי לרדת ופתאום מרגיש משיכה חזקה בזרוע. "לא יורדים", בני מכריז בנחרצות, ומחזיר אותי למושב בזמן שהקרונית מחליקה לה אל תוך התחנה. "זה היה כיף. אני רוצה עכשיו גם למטה". לא מצאתי שום טעם לסרב לו. גם אני רציתי להמשיך לרחף מעל הכרמל.
