מופע שהוא גורנישט אחד גדול
מופע שהוא גורנישט אחד גדול
את ההשראה למופע החדש שלו קיבל הכוריאוגרף הבינלאומי רועי אסף משפת הג'יבריש של בתו. "זה על ההנאה שבחוסר ידיעה"
לפני שלוש שנים יצר הכוריאוגרף רועי אסף את העבודה "Nothing" עם להקת המחול TanzMainz. השבוע תעלה בסוזן דלל (4 ו־5 בפברואר) היצירה "גורנישט" שמקורותיה בעבודה ההיא, שעבורה נסע אסף לגרמניה לשמונה שבועות עם משפחתו, אשתו וארבעת ילדיו, שאחת מהם היא שסיפקה השראה למופע.
"הבת שלי היתה אז בת 6 והיתה מהלכת בבית ומג'ברשת באופן תמידי", מספר אסף. "אף אחד לא הבין מה היא אומרת — ולקחתי את זה לסטודיו, על הבמה בנינו חוקיות מסוימת של שפה. כשמגיעים לעבוד בחו"ל, צריך לתת שנתיים מראש את שם המופע. לא ידעתי מה לבחור אז אמרתי 'Nothing', בעיבוד הנוכחי היא קיבלה את השם הזה ביידיש: 'גורנישט'".
אסף (39) החל דרכו בעולם המחול בגיל 16 במתנ"ס של קריית גת. עם שחרורו כלוחם בצבא פגש את עמנואל גת ושיתף איתו פעולה בארץ ובצרפת. ב־2005 יצר את עבודתו הראשונה "באנו בגלל הכנפיים, נשארנו כי לא יכולנו לעוף" שזכתה בפרס "גוונים במחול". ב־2010 התמנה לאמן עמית בלהקת המחול ההולנדית NND, ובהמשך יצר בארץ ובעולם, בין השאר ערב עם אוהד נהרין ללהקת בת שבע עם יצירתו "אדם" ו"Girls & Boys" עבור אנסמבל בת שבע. כשהזמין אותו ליצור עבור הלהקה, אמר עליו אוהד נהרין : "כשצפיתי לראשונה בעבודתו של רועי, הבחנתי ביכולת נדירה ליצוק תוכן לצורה. למעט מאוד כוריאוגרפים שפגשתי יש יכולות כאלה: העידון, המוזיקליות, ההומור, החיבור למצפון האנושי, זיקוק הרגש, הארגון בחלל ועוד".
העבודה החדשה שלו מתקיימת במרחב שבין הברור והמובן מאליו ובין כל מה שעובר עלינו כשההבנה מתערערת ומוטלת בספק. האם אפשר להתמלא בדמיון כשהמילים לא מספקות היגיון? "’גורנישט’ נולדה כתשובה לשאלה 'על מה היצירה?', שמופנית אליי בכל פעם שאני מעלה עבודה חדשה", מספר אסף. "היא מעין חיבור אישי לשלל האפשרויות הקיימות בלא לדעת, בללכת לאיבוד ובהנאה הגלומה בניחושים, בנונסנס ובלתת פרשנויות למחוות, לתנועות ולמילים לא מוכרות".
מה ההבדל בינה לבין “Nothing”?
"השלד נשאר וכך גם רוב הצעדים, אבל הדבר החשוב הוא האנשים שמבצעים אותה שהשתנו ומביאים את כל החיים שלהם לבמה, ולכן היא משתנה. אז זה דומה ושונה למה שעשינו ב־2018".
גם העולם השתנה מאז.
"נכון, אבל יש משהו מאוד שמח וילדי ב’גורנישט’ והשארנו את זה. לא ניסינו להכניס את המציאות שמתקיימת כאן ועכשיו לעבודה. זה משהו שאני דווקא כן אוהב לעשות ועשינו למשל עם עבודה אחרת 'צורה מס' 16' שעלתה לפני חודש ומאוד מחוברת לתקופה שאנחנו עוברים".
איך עוברת עליך תקופת הקורונה?
"העצירה הראשונה בשני הגלים הראשונים היתה נהדרת, זה עשה לי ממש טוב שלא הייתי צריך לקבל החלטות אם לקחת עבודות בחו"ל ולנסוע, פשוט קבעו לי שאין כלום. הייתי שמונה חודשים עם הילדים בבית בלי לחשוב על לייצר אלא לחיות, ובזמן הזה למדתי ערבית. עכשיו זה מתחיל להיות קצת מטריד, אבל אני מנסה לראות בזה עוד משהו שישחרר אותי, פעולה שהוציאה אותי מהשגרה ואני כל הזמן צריך לאתחל את עצמי מחדש ביחס אליה. זו הפקה גדולה וכל יומיים רקדן אחר אומר שהוא חיובי. תמיד יש אי־ודאות, אבל עכשיו זה ברמה של אם נגיע בכלל למופע. אבל אני במצב רוח טוב וההתרגשות מאוד גדולה. זו הפקה ראשונה שיש לנו תפאורה על הבמה ואנחנו מאוד גאים בזה".
מה התוכניות להמשך?
"שבוע אחרי הבכורה אני מתחיל בהולנד יצירה חדשה עם להקת NDT1 ובקיץ אהיה בגרמניה לעוד יצירה חדשה".
