אנושיות בתוך הכאוס: לופיטה ניונגו היא שורדת־על בסרט אימה חדש
אנושיות בתוך הכאוס: לופיטה ניונגו היא שורדת־על בסרט אימה חדש
זוכת האוסקר, לופיטה ניונגו הנהדרת, מגלמת גיבורה חזקה ויוצאת דופן בסרט "מקום שקט: היום הראשון", ועוזרת לו להפוך לאנושי ואפקטיבי
ב־2021 היה "פיג" אחד הסרטים העצמאיים האמריקאיים המדוברים של אותה שנה, והיה אחד הסרטים שעזרו לשקם את הקריירה המעט מקושקשת של ניקולס קייג'. אבל באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אם עשיתם סרט עצמאי שקט, איכותי ואינטימי, זה רק אומר שהצעד הבא שלכם יהיה לקבל הצעה לביים סרט אימה או סרט גיבורי־על. וזה בדיוק מה שקרה למייקל סרנוסקי, הבמאי של "פיג" שעכשיו חתום על "מקום שקט: היום הראשון", הסרט השלישי בסדרת סרטי האימה "מקום שקט", והפריקוול שמספר את הסיפור על היום הראשון לפלישת החייזרים המפלצתיים שהגיעו לכדור הארץ לחסל את האוכלוסייה המקומית. למרבה המזל הם עיוורים, אין להם חוש ריח והם לא יודעים לשחות. אבל השמיעה שלהם מצוינת ולכן כל פיפס קטן יגרום להם לתקוף ולטרוף.
השחקן ג'ון קרסינסקי ("המשרד", "ג'ק ראיין") כתב וביים את שני הסרטים הראשונים בסדרה, והוא עשה לדעתי עבודה מצוינת. קרסינסקי יצר סרטים על משפחה שצריכה להישאר יחד, להתמודד עם תלאות חיי משפחה שמתמודדת עם טראומה, אלא שסביבה יש מתקפת חייזרים קטלניים. כעת קרסינסקי הלך לביים את "חברים דמיוניים" (שגם הוא סרט על התמודדות של משפחה עם אובדן ואבל, אבל הפעם כסרט ילדים ולא כסרט אימה) ובחר בסרנוסקי שיחליף אותו. והאמת היא שלמרות החשש שהסדרה תיתקע בתוך שטנץ, "מקום שקט: היום הראשון" הוא סרט לא רע, ויש בו משהו מהאנושיות והאינטימיות שהפכו את "פיג" לסרט כה מסקרן.
הסיבה ש"היום הראשון" כה אפקטיבי היא העובדה שבתפקיד הראשי לוהקה לופיטה ניונגו, זוכת האוסקר על "12 שנים של עבדות". בסרטי אימה אתם מצפים שהגיבורה בעיקר תצרח ותברח, אבל ניונגו מגלמת דמות חזקה ויוצאת דופן, שהסרט מתמקד בפניה ובנקודת מבטה, והיחס שלה לעובדה שהיא נקלעת למתקפת חייזרים הוא ייחודי. ניונגו מגלמת את סאם, משוררת ניו־יורקית חולת סרטן סופני שמאושפזת בהוספיס, ויש לה לא יותר מכמה ימים ספורים לחיות. אם בסרט אימה שגרתי הגיבורה מנסה לשרוד, הרי שבסרט הזה אנחנו יודעים מראש שהגיבורה עומדת למות. אבל האם היא בכל זאת תמצא סיבה לחיות? הגיבורה, שמתקפת החייזרים תופסת אותה בצ'יינטאון בניו יורק, מחליטה לצאת למסע רגלי, בשקט גמור, לחצות את מנהטן ולהגיע להארלם, לאכול פיצה במקום שבו היא היתה מבלה עם אביה כשהיתה ילדה. והיא עושה את זה ביחד עם חתול בשם פרודו. כן, זה סרט מסע של סאם ופרודו. חובבי "שר הטבעות" יחבבו את המחוות. ואף שיש בסרט לא מעט סצנות אימה נוסחתיות, יש בו כמה רגעים יפים ומרגשים של אנושיות בתוך כאוס.
זה סרט שעושה כבוד לאמנויות הבמה הדוממות: תיאטרון בובות, פנטומימה וקסמי קלפים. ואף ש"פיג" היה סרט מאוד לא הוליוודי, חביב לגלות שגם סרנוסקי, ברגע שהוא מקבל קנווס גדול יותר, עושה לא מעט מחוות לספילברג: "פארק היורה", כמובן, אבל יש כאן גם רעיונות עלילתיים שהושאלו היישר מ"טרמינל" (המסע אחרי מועדון הג'ז של האב) ו"מלחמת העולמות", שכמו "מקום שקט" מספר על גיבור שצריך להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בעיצומה של אפוקליפסה, שאין לו שום השפעה עליה. בזכות המחוות, בזכות המגע העדין ובעיקר בזכות המשחק הפנומנלי של ניונגו, "מקום שקט: היום הראשון" הוא בכלל לא סרט המשך בנאלי, אלא יצירה בוגרת על מוות, ואיך להתגבר על הפחד ממנו.
