"אנחנו לא מוזיאון לאמנות, גם החרדים חשובים לנו"
"אנחנו לא מוזיאון לאמנות, גם החרדים חשובים לנו"
אחרי 20 שנה של עיכובים, שלושה אדריכלים שהתחלפו וגילוי בית קברות מוסלמי בשטח המבנה ייפתח בשנה הבאה מוזיאון הסובלנות המונומנטלי בירושלים בהשקעה של 230 מיליון דולר. אך כבר תערוכה ראשונה בו מלווה בשערורייה חדשה עם הסרת צילום של חתן פרס ישראל מיכה בר־עם, ובו נראה חייל בעירום חלקי. "זה ייצר סיטואציה שמרחיקה קהלים, אז ביקשנו לא להציג את התמונה בשלב זה", אומר מנהל המוזיאון
אחרי כמעט 20 שנה של מאבקים משפטיים, חילופי אדריכלים ועיכוביםעתיד מוזיאון הסובלנות בירושלים להיפתח רשמית עד סוף 2024. במבנה הלבן הבולט השוכן בסמוך לגן העצמאות ולשכונת ממילא התקיימו עד היום כמה אירועים, בהם מחווה למוריס קאהן וכנס של ג'רוזלם פוסט, וב־15 במאי תיפתח תערוכת הצילום "מתעדים את ישראל: 75 שנות חזון" — וזו כבר עוררה שערורייה כאשר צילום איקוני של הצלם מיכה בר־עם ממלחמת יום הכיפורים הוסר ממנה בשל הצגה של עירום גברי.
האנשים שעומדים מאחורי המיזם השאפתני הם הרב מרווין האייר, יהודי מלוס אנג'לס שעומד בראש מרכז שמעון ויזנטל (שהוקם בשנות ה־70 על שם צייד הנאצים הידוע) והקים את מוזיאון הסובלנות בלוס אנג'לס. האייר הוא יו"ר משותף עם לארי מייזל, פילנתרופ ואיש עסקים יהודי אמריקאי מקולורדו. מנהל הפעילות הוא יהונתן ריס, מנכ"ל חברת קולרידג' שבבעלות מייזל, שמלווה את הפרויקט כבר 22 שנה. ריס הוא מינוי של הדירקטוריון שאינו מוגבל בזמן (זו עמותה אמריקאית ללא מטרות רווח שרשומה בישראל).
הכל התחיל מביקור של ראש העיר המיתולוגי טדי קולק אצל ידידו הרב האייר במוזיאון בלוס אנג'לס, שם עלה הרעיון להקים מוזיאון כזה גם בירושלים. ב־2004 נחתם הסכם להקצאת הקרקע בין ראש העיר אז אהוד אולמרט להאייר. בהמשך התברר כי מגרש החניה שעמד במקום שימש בעבר חלק מבית הקברות ממילא ובעת החפירות התגלו בו קברים מוסלמיים. התנועה האסלאמית פנתה לבג"ץ להפסיק את עבודות החפירה, מה שעצר את הפרויקט עד להוצאת השלדים בחפירות ארכיאולוגיות, ואז הגיע המשבר הכלכלי של 2008.
2 צפייה בגלריה
מנהל המוזיאון יהונתן ריס: "הבניין הייחודי שלנו הוא בית העם המודרני שבא לשלב בין החלקים השונים של האוכלוסייה. זה מרכז תרבות ושיח שיהיה בו גם מוזיאון"
(צילום: איתן אסרף)
שנים עמד המבנה כפיל לבן במרכז העיר וסיומו עמד בפני אתגרים רבים: האדריכלים התחלפו — הראשון היה האדריכל הנודע פרנק גרי, אך בעקבות תקרית השלדים והסחבת בבית המשפט הוא נטש. במקומו נכנסו האדריכלים המוערכים מיכאל ז"ל וברכה חיוטין שעזבו גם הם בעקבות חילוקי דעות עם היזמים, ולבסוף עבודת התכנון הושלמה על ידי קבוצת Aedas International בשיתוף האדריכל המקומי יגאל לוי. בנוסף, הגיעה דרישה ממוזיאון יד ושם שהמוזיאון לא יעסוק בשואה; ואם זה לא מספיק, הגיע גם משבר הקורונה.
לדברי ריס החזון והייעוד של המוזיאון זהים לאלה שהוכרזו לפני 20 שנה: "להיות מרכז שיח ישראלי וגלובלי: לדון בבעיות של החברה הישראלית, כמו למשל השסע הנוכחי, אבל לא רק. הוא ידון בהתנגשות בין דתות, בין תרבויות ובין דעות שונות. הכוונה לעודד שיח של לקיחת אחריות על קידום זכויות אזרחיות. חזונו של הרב האייר הוא לגזור ערכים של סובלנות מהמסע ההיסטורי של העם היהודי במשך הגלות".
את החזון הם מתכוונים ליישם באמצעות תערוכות אינטראקטיביות וקבוצות דיון ולימוד: במרכז יש אגף מוזיאלי הכולל מוזיאון לילדים ומוזיאון למבוגרים, יש "מעבדה חברתית" שדנה בנושאים כמו יחסים בין חרדים לחילונים, בין יהודים, מוסלמים ונוצרים, גזענות, אנטישמיות וסובלנות כלפי הסביבה.
"כל התערוכות המתוכננות יוצגו ויומחשו באמצעים דיגיטליים אינטראקטיביים מתקדמים. המבקרים יעברו חוויה של דיאלוג. זה לא מקום שיוצגו בו פרטי אמנות אלא מוצגים חווייתיים, ובניגוד למוזיאונים אחרים יתקיימו בו קבוצות לימוד ודיון”, אומר ריס. "המוזיאון בנוי מחללים רבים שיכולים להכיל כ־3,000 איש, בהם אמפיתיאטרון של 1,000 מקומות, ואולם תיאטרון עם 400 מקומות, כיתות לימוד, מסעדות עם מטבח בשרי וחלב. המטרה היא לקדם סובלנות דרך תצוגות מתחלפות, אמנויות הבמה וממד מוזיאלי. המקום תוכנן כאוהל אברהם המחבר בין מזרח ומערב".
מה זה אומר "לקדם סובלנות"?
"לדוגמה, הערבות ההדדית בין אנשי הרפואה הערבים והיהודים בזמן הקורונה. יש רופאים ואחיות ערבים במערכת הבריאות שהתרומה שלהם לחברה מהותית ומכאן הצורך בדיון לגבי זכויות אזרחיות בצורה שווה. או התגייסות של החברה לעזרה לזולת כמו במקרה של מקס שטיינברג, חייל בודד שנהרג בצוק איתן וכל עם ישראל הגיע להלוויה שלו. אנחנו מבקשים להעצים את המקום הזה ולתת ביטוי לסוגיות חברתיות בעשייה המוזיאלית".
עד היום הושקעו במוזיאון הסובלנות כ־230 מיליון דולר, הודות למייזל עצמו ותורמים יהודים אמריקאים נוספים, בהם סילבן אדמס ומייקל שטיינברג. הקשיים והמהמורות בדרך ייקרו את הפרויקט. "קיבלנו את זה באהבה כי זה חלק מתנאי הקרקע. ללא הבעיות, הצווים והחפירות הארכיאולוגיות, זה כמובן היה נגמר מהר יותר".
היה שלב בדרך שכמעט הרמתם ידיים?
"בכלל לא. אנחנו באים מקבוצה שמאמינה בסיפור הזה. הוקצה מגרש על ידי המינהל והבעיות התחילו אחרי ההקצאה. עצם העובדה שפסקי הדין היו לטובתנו מראה שלא אנחנו בחרנו להיכנס לבעיה הזו. פתרנו אותה והתקדמנו משם. הבניין הייחודי שלנו הוא בית העם המודרני שבא לשלב בין החלקים השונים של האוכלוסייה. זה מרכז תרבות ושיח שיהיה בו גם מוזיאון, אבל יהיו בו גם פעילויות תרבות יום א' של הצבא, פעילויות של משרד התרבות והחינוך, של תנועות להעצמה נשית. כל מה שקשור לשיח אזרחי וקידום סובלנות דרך תרבות. למשל, פרויקט מתועד של נשים מבשלות שיגיעו ממקומות זרועי מחלוקת או מחנה קיץ שעובדים עליו לאוכלוסיות מעוטות יכולת בירושלים. אנחנו פונים לכל המגזרים בארץ ובחו"ל. המטרה הסופית היא קידום שיח אזרחי בקונטקסט עולמי".
כל הדיבורים הללו על קידום סובלנות מעט נסדקים לאור מה שאירע במוזיאון בשבוע שעבר כאשר תצלום של חתן פרס ישראל מיכה בר־עם מהתערוכה "75 שנות חזון" שבו מוצג חייל ישראלי שוטף עצמו עם ג'ריקן במלחמת יום כיפור כשהוא עירום ואיבר מינו חשוף — הוסר כדי לא לפגוע במבקרים דתיים (כפי שנחשף לראשונה ב"הארץ"), בהשקת התערוכה בנוכחות נשיא המדינה ומושל פלורידה רון דיסנטיס.
"העניין יצא מפרופורציות. אנחנו לא מוזיאון לאמנות, אלא באים לקדם חיבור חברתי, ואנחנו רוצים לגרום לכך שאנשים שונים מהחברה הישראלית ידברו ביניהם. כמו כל אחד אחר, גם החרדים והדתיים חשובים לנו וביקשנו לא להציג את התמונה בשלב זה. ילדים עומדים לבקר בתערוכה וזה ייצר סיטואציה שמרחיקה קהלים. התצוגה הזו זמנית לשישה חודשים, קשורה לחגיגות 75 למדינה, ולא באה לקדם אמנות כזו או אחרת. זו הזדמנות שהקהל הירושלמי יוכל לבקר והם מחכים לזה הרבה זמן. זו תערוכת מתנה לעיר והעניין הזה לא לגמרי נסגר עד הסוף. לצערנו זה התגלגל ככה".
