"אם כל שיר הוא סטארט־אפ, אנחנו קרן ההון סיכון"
"אם כל שיר הוא סטארט־אפ, אנחנו קרן ההון סיכון"
אודי ענתבי, יזם הייטק מנוסה באקזיטים, רוצה לחולל מהפכה בתעשיית המוזיקה השמרנית. האמצעי: חברת ההפקות Session 42, שבה שותפים שלושה מפיקי־על, ומציעה צוות של מומחים שירקחו להיטים, ישווקו אותם ואפילו ימכרו אותם כ־NFT. "אנחנו החברה הראשונה בארץ שהוקמה לעידן הטיקטוק"
"אמרו לי שהייטק ומוזיקה הם העולמות הכי נפרדים שיש, וגיליתי שעסקית זה ממש לא נכון", אומר יזם ההייטק אודי ענתבי. "שיר הוא כמו סטארט־אפ: סיכויי הצלחה נמוכים, אחד ל... מצליח ואתה יכול להחזיק בו אחוזים. זה כמו קרן הון סיכון, רק שזה קורה מהר ובסכומים אחרים, ואפשר למדל את זה באקסל. זה אחלה ביזנס".
את התובנות האלה הביא ענתבי לחברת המוזיקה Session 42, שייסד לפני כשנה עם המפיקים המוזיקליים המצליחים טל פורר, סתיו בגר וינון יהל (הזוכה הטרי בפרס "מפיק השנה" של אקו"ם), ועם המנהל המוזיקלי עמית שיין. "אנחנו בית הפקה שמייצר תוכן בשיטה השבדית", מסביר ענתבי. "בישראל נהוג שיש מפיק אחד לשיר אבל פה יש צוות של כמה, שכל אחד מביא את האינפוט שלו: טל מוזיקאי מחונן, ינון הוא יוצר הביטים מספר אחת, סתיו אחראי על להיטי־על כמו 'Toy', ויש איתנו צעירים שמביאים את הסאונד הכי חדשני. כל הפופ הישראלי עובר פה, מנועה קירל, דרך אגם בוחבוט ועד סטפן. אבל לא רק פופ — היו פה גם עברי לידר ואמיר דדון וחלום שלי שפורטיס יגיע".
השיר הראשון שהחברה הפיקה היה "הולכת איתך" של נרקיס, שזכה בשבוע שעבר ב"שיר השנה" של אקו"ם. מאז הם הפיקו שלל להיטים ובהם "שלושה בנות" של נועה קירל ותותית (גיתית פישר) ליום הגאווה, "סירי" של עדן בן זקן ו"הספוט עליי" של איגי וקסמן. בימים אלה הם עובדים על שיר של רן דנקר.
מה המודל העסקי שלכם?
"שיתופי פעולה על השירים. אנחנו שותפים ליצירה ומקבלים חלק מהתמלוגים. הסיפור של התמלוגים עבר מהפכה בעולם הסטרימינג. ככל שעוברים יותר לסטרימינג תמלוגי המאסטר (הזכויות בהקלטה) הופכים להיות יותר משמעותיים, ולשם אנחנו רוצים להגיע. אם פעם מפיק־על היה מרוויח 20 אלף שקל על עבודה, היום אני רוצה שותפות בקרדיטים ולתת ערך מוסף.
"אני מסביר לאמנים שכשאני שותף לשיר, אני מביא מערך שלם של עובדים כדי שהוא יצליח, למשל אנשי סושיאל שיודעים ללוות אמנים בתהליך ולקדם אותם ברשתות, כי לא כל אמן יודע להיות טיקטוקר. בכל יצירה שבה אני שותף, יש לי אינטרס שהיא תצליח יותר. אני משקיע משאבים גדולים כדי שהדבר הזה יצליח".
זה רווחי?
"חד־משמעית".
כמה כסף השקעת?
"גייסנו לחברה כ־4 מיליון דולר. מדובר בהון סיכון, אומרים לך 'שרוף את הכסף, זו מטרתו, קח הימורים גדולים, תעשה שינויים, תעז', וזה בדיוק מה שאנחנו עושים פה. זה ההבדל בין תפיסה הייטקיסטית לתפיסה של השקעה שהיא כמו הלוואה מהבנק. זו תפיסה אחרת, גם באקזיט".
אתה כבר מדמיין את האקזיט?
"רק אחרי שגייסתי והקמנו את החברה, התחלתי לראות סרטים דוקומנטריים על חברות מוזיקה שעשו אקזיטים ענקיים בעולם הזה. אבל אני רוצה לעשות משהו שנשאר ועושה צדק עם תעשיית המוזיקה הישראלית, שהיא מאוד מיושנת. חברות מוזיקה הוקמו בתקופה שהדפיסו תקליטים. אנחנו החברה הראשונה בארץ שהוקמה לעידן הטיקטוק ושהחשיבה שלה מהרגע הראשון היא של עידן מודרני. ואני רוצה לעשות את זה גם בעולם, ואנחנו כבר בקשר עם יוניברסל וחברות אחרות".
מאחורי ענתבי (48) יש רזומה עשיר ומצליח בהייטק, כולל כמה אקזיטים, ובהם OffiSync, שפיתחה תוסף לתוכנות אופיס לגיבוי מסמכים בענן ונמכרה ב־2011 בכ־30 מיליון דולר, ו־Redkix, המייצרת מערכת להעברת מסרים מיידיים בתוך ארגונים, ונמכרה ב־2018 לפייסבוק בעשרות מיליוני דולרים. לפני כשנתיים חזר לארץ אחרי 18 שנה בקליפורניה.
הכניסה שלו לעולם המוזיקה אינה מקרית — מדובר במעריץ שרוף של מטאליקה שצפה עד היום ב־47 הופעות וכבר יותר מ־20 שנה לובש רק חולצות של הלהקה, כולל מתחת לחליפת החתונה שלו ובפגישות עסקיות. והתשוקה הזאת הפכה גם לשיתוף פעולה עסקי. זה קרה כשענתבי גייס כסף לרדקיקס מסיילספורס, ופגש את המנכ"ל מארק בניוף. לפגישה הוא לבש כמו תמיד חולצה של מטאליקה, מה שהוביל לשיחה שבה בניוף סיפר כי הוא מקושר ללהקה. בניוף יזם שיחת וידיאו ללארס אולריך, המתופף האגדי של מטאליקה, והציע לו להיפגש עם היזם הישראלי. "ישבנו שלוש שעות, עפתי עליו והוא עליי. זו היתה תחילתה של ידידות נפלאה, הוא השקיע עם הלהקה 3.5 מיליון דולר ברדקיקס, ומאז כבר יצאתי איתם לטור ואנחנו בקשר".
מה גרם לך עכשיו להתמסר לגמרי לעולם המוזיקה?
"בבוקר שאחרי של המכירה רדקיקס התעוררתי ולראשונה בחיי הרגשתי חלול, שאני בדאון. ניסיתי לחשוב מה לעשות והחלטתי ללמוד לנגן גיטרה — וזו היתה החלטה אסטרטגית בחיי. קניתי גיטרה חשמלית ונכנסתי לזה בטרפת, למדתי לבדי עם יוטיוב מהבוקר עד הערב, חיברתי את הגיטרה לאייפד והקלטתי, לקחתי שיעורי פיתוח קול. בשלב מסוים קניתי ציוד כאילו אני הולך להפיק את ביונסה. ואז הגיעה הקורונה".
בקורונה החליטה בתו שהיא רוצה לחזור לארץ להתגייס. אז ענתבי ארז את המשפחה, והתחיל ללמוד הפקה מוזיקלית ברימון. בסלון ביתו הוא ייעץ לסטארטאפיסטים ובמרתף ניגן באולפן. עד שהחליט שהוא חייב לצאת מהבית. אז השחקן צחי הלוי, חבר ילדות שלו, חיבר בינו לבין המפיק והמעבד טל פורר (האירוויזיון, הפסטיגל, "אקס פקטור", "דה ווייס"), שעבד עם צמרת המוזיקה הישראלית. "לא היה לי מושג מי זה. ישבנו ארבע שעות וביקשתי שיספר לי איפה הביזנס. נשמע לי לא הגיוני שמפיק מוזיקלי בארץ מקבל צ'ק על העבודה בלי קשר להצלחה של השיר. הצעתי שנעשה משהו יחד. והלכנו לישון על זה".
חמישה חודשים למד ענתבי את שוק המוזיקה לעומקו. שאל שאלות, קיבל חצאי תשובות והגיע למסקנה שכל בעל מלאכה מכיר רק את הנישה שלו. "התחלתי להתגבש עם רעיון ואמרתי לעצמי שיש לי כמה דרכים להתחיל להחזיק באחוזים בשיר — אני יכול לשלם כסף, יכול להפיק ללא תשלום ויכול לתת ערך מוסף. סביב הקונספט הזה נבנתה החברה.
"אמרתי לטל שאני רוצה להקים סטארט־אפ, רק שבמקום מפתחים יהיו מפיקים ושבמקום תוכנה יעשו מוזיקה. אבל תפיסת העולם היא של הייטק — בהתנהלות ובמחשבה. ולכן העבודה בשכר ויש אופציות ושימור עובדים". אל ענתבי ופורר הצטרפו יהל ובגר וגם עמית שיין, שמוכר כמנהל של להקת "ג'ירפות", ומגיע מהצד העסקי של המוזיקה. בזכות שיין הוחלט להוסיף לחברה מחלקה לניהול האמנים. "יש פה פוטנציאל לזהות בהמשך טאלנטים יוצרים שגם כותבים. נבחר אותם בפינצטה ונטפח אותם מאפס", אומר ענתבי.
לא חששת מיותר מדי אגו וחיכוכים בשותפות?
"לפני שבועיים הגיע לפה מפיק, שהסביר לי שאי אפשר לחבר שלושה מפיקי־על יחד. שזה כמו לקחת את אייל שני, חיים כהן וישראל אהרוני ולהגיד להם להכין מנה יחד. ניסו להגיד לי את זה גם בהתחלה, ואיזה מזל שלא הקשבתי ולא ידעתי את זה, כי עכשיו הם עפים ומבינים שיחד גם יותר כיף, גם עושים מוזיקה יותר טובה והווייב פה הוא כזה שלא רוצים ללכת הביתה".
משרדי ואולפני סשן 42 ממוקמים בדרום תל אביב. כל החדרים שבו "צפים" כדי שיהיה בידוד ולא יזלוג סאונד. באולפן הגדול עובדים על הפסטיגל, באולפן אחר על להיט חדש בהתהוות, והחלל המשותף משדר אווירה מוזיקלית עם פינוקים קטנים של הייטק.
אבל ההייטק אינו מגולם רק באווירה. ענתבי מבהיר כי הטכנולוגיה והחדשנות יתפסו מקום מרכזי בחברה. "יש לנו מערכת להפצת מוזיקה לפלטפורמות הדיגיטליות שמתאימה לעולם החדש. לקחתי בלעדיות על חברת Revalator בישראל, מערכת שקופה לחלוטין שבה כל אמן יכול לראות בזמן אמת איפה מתנגנת המוזיקה שלו, כמה כסף הוא מקבל ואם יש מגמת עלייה במקום מסוים. יש גם חוזים חכמים והעברות כספים ישירות לחשבון בנק. אנחנו לוקחים חצי, אם לא רבע מהעמלות שלוקחים בענף. 30% מהעמלות שייכות לעולם הדיסקים הישן. אנחנו לוקחים 5%–10%".
כחלק מהחשיבה מחוץ לקופסה אנשי סשן 42 חשבו מה יכול להוות תחליף למתנות בעידן שבו כבר אין כמעט תקליטים. "בקרוב תהיה לנו בורסה להנפקת שירים, והרעיון שמאחוריה הוא לאפשר לקהל להיות שותף בשירים שהוא אוהב. התשתית הטכנולוגית היא NFT: מנפיקים 100 עותקים, שמייצגים 100% מהזכויות בשיר, ומעמידים למכירה 20 עותקים. כשאת קונה את השיר, יש לך את היצירה בארנק ומאותו רגע את שותפה בתמלוגים בחלק היחסי שלך ביצירה".
ומה האינטרס של האמן?
"קודם כל יש כאן אלמנט רגשי — האמן מחבר אליו את המעריצים שלו ומאפשר להם להיות שותפים ביצירה. 20 איש זה אקסקלוסיבי מאוד. חוץ מזה יש פה עניין כלכלי, אנחנו פותחים אפיק הכנסות חדש לאמנים כי ברכישת NFT רוב הכסף מגיע לאמנים. על 20 עותקים מדובר בכמה אלפי שקלים וזה גם סחיר. השיר הראשון שיונפק הוא 'יש לי חור בלב בצורה שלך' של “ג'ירפות”. כל אחד יכול לקנות אותו לחברה שלו והוא באמת יהיה שלה".
בשביל אמן היצירה היא הבייבי. למה שירצה לחלוק אותה?
"זה לא מתאים לכולם. אבל חשוב להגיד שאנחנו לא מנפיקים את היצירה אלא את ההקלטה, אז פסיכולוגית היוצר לא חולק את היצירה עם אף אחד".
זה לא מוזיל קצת את האמנות, כשהכל נהיה ביזנס?
"הכל מתחיל פה ביצירה. תעשה מוזיקה טובה — הביזנס כבר יבוא. היצירה היא הדנ”א של המקום, שמובל בידי מוזיקאים. אני רק נותן את הרוח הגבית לחשוב בגדול".
