המצב הכלכלי עושה את שלו: גם מסעדת אנימאר נסגרת
המצב הכלכלי עושה את שלו: גם מסעדת אנימאר נסגרת
אנימאר בהובלת השף הלל תווקולי תסגור את שעריה בסוף החודש, וזאת לאחר ארבע וחצי שנים, עקב "חוסר היציבות והמצב במדינה"; הבעלים דודי ואייל זיו: "מבחינתנו זה לא סוף הסיפור"
מסעדת אנימאר, אחת הטובות בישראל ומי שזכתה להיכלל כמה וכמה פעמים ברשימה היוקרתית של המסעדות הטובות במזרח התיכון ובאפריקה של סן פלגרינו, הודיעה הערב (ב') על סגירתה בסוף חודש יולי.
אנימאר הפכה למסעדה מדוברת ומוערכת כמעט מיום היווסדה. השף הלל תווקולי הוביל בה מטבח יוצא דופן באיכותו ובמקוריותו גם בעידן שבו איכות ומקוריות הפכו כבר מזמן לחזיון נפוץ בעולם האוכל הישראלי.
תווקולי בישל ביד בוטחת מטבח אישי ומקומי. אבל לא היה זה המקומי הרגיל, אלא מטבח שיודע לינוק ממסורות אזוריות רחבות ועמוקות מאוד, מפרס ועד איטליה, מטורקיה ועד ישראל.
אנימאר פעלה במשך ארבע וחצי שנים במגדל המלך דוד שצמוד למלון דן בתל אביב. היא נפתחה על ידי דודי זיו ובנו ואייל, מסעדנים שהיו בעבר הבעלים של מסעדת הדגים היוקרתית קלואליס. אנימאר פעלה בחלל רחב הידיים שבו שכנה במשך 16 שנה מסעדת רפאל. ב-2021 הם פתחו גם גירסה כשרה של אנימאר - דריה - במלון הילטון, שממשיכה לפעול, אם כי תווקולי עצמו כבר לא יבשל גם בה וייצא לדרך חדשה שאינה ידועה עוד. במהלך חודש יולי ועד הסגירה הם יארחו במקום ארוחות פרידה.
דודי ואייל זיו סירבו להגיב, אך כתבו בהודעה לעיתונות: "לאחר מספר שנים של הצלחה, הכרה והסעדה של עשרות אלפי ישראלים ותיירים, לצערנו, בעקבות חוסר היציבות והמצב במדינה, החלטנו לא לחדש את חוזה השכירות ולסגור לעת עתה את שערי אנימאר. מבחינתנו זה לא סוף הסיפור. משמעות השם אנימאר היא הנשמה של הים התיכון, והנשמה לעולם נשארת. אנחנו מקווים ומאמינים שעוד יגיעו ימים טובים יותר ואנחנו נחזור לארח, להאכיל, ולחגוג יחד אתכם".
לא בכל יום מצליחה מסעדה לקנות לה מעמד של מוסד קולינרי כבר מהרגע הראשון, גם אחרי שקמה על חורבות מוסד מפואר כמו רפאל שקדמה לה. אנימאר קנתה לה את מעמדה בצדק גמור. מנות כמו הצ'יג קופתא - סשימי הדג והטאבולה העטופים בחסה בהשראה טורקי, או הקבב הפרסי ועוד מנות שהפכו לקלאסיקה מקומית.
קשה שלא להבין מדוע מסעדה כמו אנימאר אינה שורדת תקופה קשה ונטולת תיירות כמו זו ועדיין עצוב לראות עוד מסעדה מעולה נסגרת. אחרי לא מעט סגירות מצערות אחרות כמו אלו של ברוט, טופולופומפו, יאקימונו, לה רפובליקה, אולה, אבן עזרא ועוד לא מעט אחרות. אמנם בימים קשים כאלה, זה אולי לא הדבר הכי נורא שקורה אצלנו, ועדיין, חבל יהיה לחשוב שאנחנו בעיצומו של מה שנראה לרגעים כקריסה מסוימת של ענף שהפך בשנים אחרונות למקור גאווה ישראלי, כמעט רשמי, הלא הוא תחום הקולינריה שעשה חיל וזכה להכרה מוצדקת בארץ ובעולם.
