"הזוהר של פסטיבל קאן מתעתע"
"הזוהר של פסטיבל קאן מתעתע"
דקלה קידר, יוצרת "שעת אפס", בראיון ראשון לאחר הזכייה בקאן: "הסדרה עוסקת בסכסוך פנים־ישראלי, לכן אין בה ערבים". ביום שבו חזרה עם הפרס היוקרתי התרחש הפיגוע בדיזנגוף, ממש סמוך לביתה וחיזק אצלה את התחושה ש"חייבים להאזין לנרטיב הפלסטיני". בסדרה לא נכנסה לעניין העדתי כי "עניינו אותי הגיבורים, לא הקשר הסוציו־אקונומי"
מועמדים לפרסים בפסטיבל קאן לסדרות טלוויזיה מתבקשים לכתוב מראש נאומי תודה למקרה שיזכו. במקרה של דקלה קידר, היוצרת של "שעת אפס" — סדרת הדרמה המעולה והחשובה של כאן 11 על עימות מתגלגל בין מורה לאזרחות לתלמידה שלו — היא היתה אמורה לכתוב כמה נוסחים, כי הסדרה היתה מועמדת גם לפרס התסריט וגם לסדרה הטובה ביותר, וכל זכייה חייבה נאום אחר. לבסוף, לפני פחות משבועיים, זכתה הסדרה בפרס היוקרתי ביותר: הסדרה הטובה ל־2022, לצד פרס השחקנית הטובה שהוענק למיה לנדסמן, הכוכבת שלה.
"הנאומים הקצרים האלה מגלמים את כל מה שיש בכתיבה", אומרת דקלה קידר בראיון ראשון איתה אחרי הזכייה, "המגלומניה והאפסות, המאניה והדיפרסיה — הכל בחצי פתק".
לבמה עלתה עם כל הנוסחים לנאומים שכתבה "וכמובן שהתבלבלתי", היא מתארת את רגע הזכייה בפרס שעשוי מזכוכית מורנו. "הקראתי את הנאום הלא נכון והחלפתי באמצע". את דברי התודה פתחה קידר בתזכורת לשלוש הילדות שלה הנמצאות בבית שידעו "איך אמא נראית כשהיא לא בפיג'מה", ואחר כך המשיכה, "העולם עולה באש ומדינתי עולה באש. אני חוזרת עם תקווה הביתה. סיפורים עוזרים לנו להפיל מחסומים ולתקשר זה עם זה… סיפורים יכולים לחבר בין בני אדם". אחר כך הודתה לשותפיה לעשייה: לבמאי איתן צור, לכאן 11, לחברת יולי אוגוסט, לנועה מנהיים עורכת התסריט, לשחקנים ולאחרים. ואיחלה ל"סוף טוב על המסך ובמציאות".
למי שכחת להודות?
"לאחד השחקנים הראשיים: לב (לייב לוין) שעמד לידי".
"שעת אפס" מושפעת ממקרה שקרה במציאות, על שיעור אזרחות שבו מתלקח ריב בין תלמידה למורה על רקע אידיאולוגי. בסדרה התלמידה ליאן זרחי (מיה לנדסמן, "המפקדת") רוצה שלא יאפשרו כניסה לערבים לבריכת השחייה שהיא וחברותיה מבלות בה, והמורה אמיר הלוי (דורון בן דוד, "פאודה") מגיב בכעס ואחר כך באמירות נגד צה"ל, דבר המוביל בסופו של דבר לפיטוריו. הסדרה היא דרמת יחסים, המונחת על שלד פוליטי לכאורה. ליאן היא תלמידה בעייתית, שמנסה להרשים את אסי (לב לייב לוין) באמירותיה הקיצוניות. אמיר התגרש באחרונה ומתקשה להסתגל למצבו החדש, וברגע של חוסר שליטה אומר לליאן כי האמירה שלה נגד הערבים היא כוללנית, "איך היית מרגישה אם היה שלט 'אין כניסה לשמנות'?".
2 צפייה בגלריה
דקלה קידר. "את כל המגלומניה והאפסות, המאניה והדיפרסיה את מכניסה בחצי פתק של נאום התודה"
( צילום: אוראל כהן)
דקלה קידר, בת 46, היא סופרת שכתבה ספרים למבוגרים, לבני נוער ולילדים, היא כותבת את התסריטים המצחיקים לסדרה "בואו לאכול איתי", מורה לתסריטאות בסם שפיגל ובמעלה, ומנטורית בחממה של נטפליקס ו־HBO. ההישג של הזכייה כפול ומכופל בהתחשב בזה שזאת הסדרה הראשונה שכתבה.
התקווה שהביעה על הבמה בקאן לעתיד טוב יותר התנפצה עד מהרה. ביום שנחתה היה הפיגוע בבר בדיזנגוף בתל אביב, לא רחוק מביתה, ובעניין הסוף הטוב, גם על המסך, בסדרה שלה, זה לא מה שקרה. אבל ביכולת של סיפורים לחבר בין בני אדם היא מאמינה, וזה בלט לה בעת שהותה בפסטיבל.
"יש משהו מתעתע בפסטיבל הזה: זאת עיר תיירותית, הפסטיבל זוהר, מביאים צוות של דיור שיכין אותך לטקס" — במקרה שלה עשו את תסרוקתה במחווה לרונית אלקבץ, שאת תכשיטיה ענדה בטקס — "את כאילו נמצאת באיזו בועה, בקלות אפשר להגיד שזה מקום מנותק, איפה המלחמה באוקראינה ואיפה הם? אבל בתוך הדבר הזה את מבינה שזה מקום שמחבר בין אנשים, בין שפות ועמים. אנשים שואלים שאלות ומתעניינים. אם רק היינו מוכנים להקשיב זה לזה. במיוחד סביב הפיגוע בדיזנגוף עולה העניין של הנרטיב הפלסטיני שלא נשמע. זה אולי מתייפייף, אבל הכל מתחיל שם: איך הם גדלו, מה הם ראו, איך זה שבן אדם מגיע למקום שאין לו מה להפסיד? זה נורא קשה להגיד, בואו נקשיב לסיפור שלהם — אבל אם לא נגיד את זה, הכל ימשיך ככה".
2 צפייה בגלריה
מימין: דורון בן דוד, איתן צור, מיה לנדסמן, דקלה קידר ולב (לייב) לוין עם הפרס בקאן. "שהיוצרים המקומיים יתמודדו עם האדפטציות"
( צילום: EPA)
העניין והשאלות של הצופים והעיתונאים הגיעו מהיום הראשון. "אנחנו היינו ההקרנה הפותחת של הפסטיבל", מספרת קידר. "הקרינו את שני הפרקים הראשונים. זאת היתה הקרנה יוצאת דופן. כבר יצא לי להציג את הסדרה בהקרנות גדולות, אבל כאן זה היה מול 2,500 איש. היתה דממה לכל אורך ההקרנה, ורק בסוף אנשים עמדו והריעו. אחרי זה הלכו אחרינו ושאלו המון שאלות".
במה השאלות שלהם היו שונות מאלה שמופנות אלייך בארץ?
"קצת הופתעתי שמתייחסים לזה כאל סדרת מתח, מותחן פסיכולוגי. שאלו הרבה על הסיבה להצלחה של סדרות ישראליות, והתפלאו כמובן מכך שצילמנו אותה ב־23 ימים. רצו לדעת איפה אפשר לראות את ההמשך (בינתיים במטוסי אייר פראנס, שמציעים לטסים את הסדרה). שאלו אותי איזו מין עיר זאת כפר סבא? אמרתי שזה מקום מנומנם, בית ספר נורמטיבי במקום שמערכת החינוך הכי נחשבת. כולם שאלו אם אני מכירה את הסיפור שהיה בצרפת על המורה לאזרחות, וסיפרתי שאפילו שילבתי אותו בסדרה, אבל זאת סצנה שירדה".
המקרה שהם מתייחסים אליו הוא האירוע המחריד מ־2020 כאשר סמואל פאטי, מורה לאזרחות בפריז, הציג בפני הכיתה שלו את הקריקטורות של מוחמד שהתפרסמו ב"שארלי אבדו". תלמידה שכלל לא היתה בכיתה באותו יום הלהיטה את הרשת, ובעקבות זאת צעיר מוסלמי קיצוני ממוצא צ'צ'ני ערף למורה את הראש. "כולם שאלו אותי אם חשבתי על הממד הבינלאומי של הסדרה", היא אומרת, "והתשובה היא שממש לא".
כעת מן הסתם תהיה לסדרה הצלחה בינלאומית.
"יש לנו הסכם עם חברת הפצה גדולה, 'פדריישן אנטרטיינמנט', ויש הרבה התעניינות. עוד לא סגרנו עם מישהו. בשיחות על אדפטציות ניסו להבין אם בגרסה אמריקאית המורה יהיה שחור והתלמידה לבנה, המורה לבן והתלמידה שחורה, זה מין סודוקו כזה. היה מעניין להקשיב לשיחות של המתעניינים — שישברו את הראש לבד".
קידר עצמה כבר שוברת את הראש על סדרה חדשה שהחלה את כתיבתה, ואינה מוכנה עדיין לספר עליה דבר. ספר חדש שלה, כתב יד גמור, שהתחילה לעבוד עליו עוד לפני "שעת אפס", כבר מוכן. אלה התוכניות בינתיים.
הרכישה כאן לא תהיה בסגנון "פאודה" או "טהרן", שחברות ענק אמריקאיות השקיעו בעונות הבאות, כי הסיפור כאן גמור, לא תהיה עוד עונה.
"נכון. פגשתי אנשים ששאלו אם בכוונה עשיתי סוף פתוח, אם הכנתי את הקרקע לעונה הבאה, וכאן אין לי בעיה להגיד שמה שחשבתם זה מה שקרה. הסיבה שלא רואים גופה זה שהיא היתה מסיטה את הפוקוס ממה שקורה בין ליאן לאמיר. ראיתי טוקבק שניסח את זה מושלם: 'לפי התגובה של ליאן, קרה משהו נורא לאסי; לפי הכבאיות והמשטרות, קרה משהו נורא לערבים’".
אגב זה, סדרה המדברת על הסכסוך הישראלי־ערבי ואין בה ערבים.
"היתה סצנה שגם ירדה בעריכה, שבה אמיר מזמין את המורה מכפר קאסם ותלמידיו להפגנה. המורה הערבי אומר לו 'יש לנו בעיות קצת יותר רציניות'. הוא בעצם אומר שזאת בעיה של יהודים, סכסוך פנים־ישראלי. לכן הורדנו את הסצנה".
אם כבר מדברים על סכסוכים פנים ישראליים. המקרה של אדם ורטה וספיר סבח נטען ברגש גם על רקע עדתי. בסדרה לגמרי חמקת מזה. למה?
"לא הרגשתי שיש לי משהו מעניין לחקור בסיפור העדתי בפני עצמו. העובדה שזו אשה מול גבר, צעירה מול מבוגר, שמנה מול רזה, ימין ושמאל כמובן — גם ככה יש פה מטען גדול. במקרה המקורי בוודאי שהיתה מלחמה של אשכנזים ומזרחיים. שמאל מתקשר לאשכנזי, צדקני ועוד סט של תכונות. היה לי חשוב להציג את הטיעונים שלו ושלה באופן משכנע ולא דידקטי, גם אם אני לגמרי מהמחנה שלו. מה שעניין אותי זה הם, ולא ההקשר החברתי או הסוציו־אקונומי".
הקונפליקט האחרון בין השניים הוא זה שהיה מעניין במיוחד, לדבריה. אחרי שהסדרה עלתה (היא זמינה בדיגיטל של כאן ומשודרת כעת בשידורים חוזרים בכאן 11), הוזמנה קידר לכל מיני בתי ספר. "במפגש אחד שאל אותי תלמיד: 'תגידי, את כתבת בתסריט שהדמות של ליאן היא אההה, מלא... (עושה תנועות ידיים רחבות סביב גופו), אה נו, כזה… מלאה?'. עניתי לו: 'שמנה. כן, זה כתוב בתסריט'. 'רגע", הוא המשיך, 'אז איך חיפשתם את השחקנית? התקשרתם לשחקניות ואמרתם שאתם מחפשים מישהי שהיא נו... מלא... מלאה?'. התלמידים לא מצליחים לבטא את המילה 'שמנה' בכלל. בבית ספר מעורב של יהודים וערבים שהייתי בו, אמר לי תלמיד ערבי שזה היה ממש לא לעניין שהמורה אמר לתלמידה שהיא שמנה, 'כאילו זה כל כך מעליב'. שאלתי אותו אם לא יותר צורם לו לשמוע 'מוות לערבים'? והוא אמר לי: 'לא, זה הרגיל'. שאר התלמידים בכיתה אמרו שזה לא ישתנה".
