האולה כבר עולה: הוורמוטריה בנחלת בנימין היא מקום יפה, שמח וטעים לאללה
האולה כבר עולה: הוורמוטריה בנחלת בנימין היא מקום יפה, שמח וטעים לאללה
הוורמוטריה של אבי קאשי ומיכאל גרטופסקי היא טאפאס־בר כהלכתו עם מנות ספרדיות מצוינות ואותנטיות ואווירה כיפית. המחיר זה סיפור אחר
תל אביב מעולם לא היתה משופעת בטאפאס־ברים. הסיבה לכך נעוצה לדעתי בעובדה שיוקר המחיה המקומי אינו מאפשר, ולא אפשר מעולם, מצב שבו אתה אוסף לעצמך פרוסות לחם קטנות עם משהו קטן מלמעלה ומשלם לפי כמות הקיסמים שנעצו את המשהו הזה שאספת על הבר. גם בספרד, מולדת הטאפאס־בר, זה כבר לא תמיד כך. חוץ מזה, וסליחה על חילול הקודש, בישראל לא באמת שמחים אף פעם, שזה האל"ף־בי"ת של כל טאפאס־בר. אנחנו אולי יודעים "לעשות שמח", אבל אף פעם לא באמת סתם שמחים.
הוורמוטריה של אבי קאשי והיועץ הקולינרי שלו, השף המחונן מיכאל גרטופסקי (שהצליחו כבר ב"צ'יקטי", האיטלקית שלהם), היא צעד מסוים בכיוון. הוורמוטריה שוכנת בחלל משופץ ויפהפה בקצה מדרחוב נחלת בנימין בתל אביב. החלל הפנימי שלה נראה כמו שהיית מדמיין טאפאס בר בלוס אנג'לס, נגיד. זה גם לא פייר לחשוב שמישהו יכול לשחזר את הרוח הספרדית מחוץ לספרד. מה שכן, בכל מה שקשור למוזיקה, אפשר היה להתאמץ קצת יותר. אם לא פלמנקו, לפחות פופ ספרדי עדכני המושפע ממנו, רוסליה, מישהו אמר?
האוכל מאוד נאמן למקור. אתה אמנם לא אוסף טאפאס ממגשים על הבר, אלא מזמין אותם מהתפריט במחירי שערורייה ממש, כנהוג במקומותינו, אבל מעבר לזה, זה ממש זה:
פאן קון טומאט הוא אכן לחם עם עגבניות, כהלכתו (ב־24 שקל לשלוש פרוסות קטנות!) ואנשובי הוא אכן אנשובי, מקופסה, וזה בסדר. חבל רק ששלושה פילטים עולים 29 שקל! וכך גם צלחת חמון פשוט ב־52 שקל.
אחרי ההתחלה המוצלחת הזו, שלא הצריכה כישורי בישול כלשהם, רק פתיחת קופסאות ומכונת נקניק (ואין בעיה עם זה), עברנו לאוכל ממש. בהתחלה פרוסה קטנה עם סלט ביצים ועוד אחת עם טונה כבושה ביתית — מצוינות שתיהן, אחר כך קצת יותר ברצינות עם טורטייה אספניול: אומלט עם בשר סרטנים שהיה מופלא ממש, עשיר וכבד ומנחם וטעים בטירוף.
עכשיו הגיעו התותחים הכבדים: תמנון עם תפוחי אדמה ובצל מתובל בפפריקה מעושנת, מנה של ממש ולא רק דוגמית כמו רוב קודמותיה. מנה נהדרת. מנת כדורי פאייה שחורה (מדיו של דיונון) שנעטפה בציפוי פירורי לחם פריך וטוגנה בשמן עמוק, הוגשה על שיפוד ועליו גם פרוסת צ'וריסו וחתיכת קלמרי על הפלנצ'ה. זו מנה מרהיבה, מקורית ויוצאת דופן בטעמה. אחד מנשנושי הברים הטובים שיצא לי לטעום, גם בהשוואה למה שמקבלים בספרד.
שיא הערב היה כמובן מחבת הפאייה — זו כבר מנה נדיבה ממש, שגם שניים יכולים לשבוע ממנה. היא כללה שרימפס, קלמארי ומולים שהוגשו עם אורז בזעפרן ולצידם פלחי לימון, לסחיטה מעל. זה היה מפואר, חגיגי, טעים וכיפי. קינחנו, איך לו, בסופגניות הצ'ורוס הקלאסיות כולל רוטב השוקולד הנלווה המתבקש. באופן מפתיע דווקא אלו לא הצטיינו והיו קצת רכרוכיות יתר על המידה. שאלו יהיו הצרות שלנו.
את הארוחה ליווינו בלא מעט ורמוטים (ורמוטריה או לא ורמוטריה) ואפילו בסיידר ספרדי אחד. הוורמוטריה היא אם כן מקום יפה, שמח וטעים לאללה. גם אחרי הנחה של 30% בשעות בין הערביים אני לא בטוח שבמחירים הללו אפשר לבלות כאן פעם בשבוע, אבל איפה אפשר?
ורמוטריה, נחלת בנימין 25, תל אביב
לפני הטיפ
- פאן קון טומאט - 24
- אנשובי - 29
- חמון - 52
- כדורי פאייה - 46
- תמנון - 72
- פאייה - 129
- צ'ורוס - 47
- 2 סיידר – 70
- 2 ודטה 52 (ורמוט מקומי) – 64
- 2 ורמוט ספרדי זולטה פינו - 60
- 2 ורמוט פרננדו דה קסטייה - 64
