אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להכיר את שיר השירים עם האלבום החדש של שם טוב לוי, לחלום על פרובנס עם חוות הלבנדר "עזיזו" בשוק האיכרים בנמל תל אביב, להתפעל מהחדשנות של הסדרה החדשה "הקללה" - ועוד דברים שכדאי לעשות השבוע
אלבום: להכיר את שיר השירים עם שם טוב לוי / מאיה נחום שחל
שם טוב לוי הלחין כמה מהשירים הכי יפים במוזיקה הישראלית, בהם "שיר אחרי מלחמה", "הנסיך הקטן" ו"בלילות הסתיו". לפני יותר מעשור התוודע לאוצרות השירה העברית העתיקה והוציא את האלבום "בן אדמה" עם לחנים לשירים של יהודה הלוי ורבי אבן עזרא.
בימים אלה יצאו שני אלבומי הופעה מתוך פסטיבל העוד: "שיר השירים" שבו יצא למסע להלחנת שירי המגילה, מתוכו ביצועים מרגשים ל"הנך יפה רעייתי" עם נגן העוד שרלי סבח ומיכה שטרית, "חבצלת השרון" ו"אל גינת אגוז" עם מעיין ליניק ואנסמבל קול דודי. ב"הבחור מפאדובה" בחרו לוי והרב דוד מנחם למקם את יצירתו של הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) בשדה מוזיקלי ישראלי, מתוכו "בעיניך" וביצוע בונוס מקסים של ל"שובי לביתך" עם סבח.
שני האלבומים הזמינים בפלטפורמות הדיגיטליות, מפגישים את טביעת האצבע המוזיקלית המשובחת של לוי (כולל הפסנתר והחליל שעליהם הוא מנגן) עם טקסטים שנכתבו לפני 400 שנה, והתוצאה מיוחדת וערבה לאוזן. מופע המחווה לרמח"ל יתקיים שוב ב־11 ביולי בבית הקונפדרציה בירושלים.
יריד: לחלום על פרובנס / חיליק גורפינקל
רמת הגולן אומנם אינה אזור מלחמה כמו הגליל, אך עדיין רוב הישראלים מדירים את רגליהם ממנה. אז אם אנחנו לא באים לרמת הגולן, רמת הגולן תבוא אלינו.
מחר יארח שוק האיכרים בנמל תל אביב את חוות הלבנדר "עזיזו" מהיישוב כנף. את החווה הקימו ב־1987 דן ולילך אסרף והם לא רק מגדלים לבנדר אלא יוצרים ממנו שלל מוצרים, החל מזרי לבנדר מיובשים ונרות, עבור במוצרי קוסמטיקה ושמנים וכלה בגלידת לבנדר שכבר הפכה לאגדה. ויש גם ליקר לבנדר, שוקולד מתובל בלבנדר, עוגיות ועוד. כל אלו ועוד ינחתו בשישי הקרוב בשוק האיכרים ויהפכו אותו לפרובנס מקומית קטנה ליום אחד.
וזה לא הכל, המגדנאית רונית צין קרסנטי תכין לכבוד האירוע סוכריית תרנגול על מקל בניחוח לבנדר וגם עוגיות קליסון לבנדר, אותו ממתק פרובנסלי עתיק יומין. תלמידי בית הספר דנון השכן יכינו קינוחים וקוקטיילים מבושמים, איילה דן תאפה לחם עם לבנדר, ותהיה אפילו סדנת רקמה עם פרחי לבנדר.
טלוויזיה: להתפעל מהחדשנות של "הקללה" / רותה קופפר
לפני שמתחילים לצפות ב"הקללה", הסדרה החדשה שעלתה השבוע ב־HOT, צריך לזכור שאחד מיוצריה הוא נייתן פילדר, האיש שהכיר לטלוויזיה יצירה מסוג חדש לגמרי, דוקו־ריאליטי־קרינג'י להדהים. פילדר, יוצר "נייתן בשבילך" ו"חזרה גנרלית", חושב כנראה שבשלב הזה של הקיום הטלוויזיוני אי אפשר סתם לעשות סדרה, צריך לאתגר את המדיום. כל דבר שהוא עושה מתוכנן, נרקח מראש, נחתך לחתיכות, משוקשק ומערבל, ומוגש לצופים על פלטה דקונסטרוקטיבית. לכן, כש"הקללה" נדמית רק כסדרה בתוך סדרה - אירוע ארס פואטי כשלעצמו, יש תמיד עוד נדבך נסתר.
בסדרה מגלמים אמה סטון ("מסכנים שכאלה") ופילדר זוג שרוצה ליצור דוקו על קהילה חסרת אמצעים. הם עוזרים לה במגורים ירוקים השווים לכל כיס. אלא שהירוקים שהמפיק הסליזי שלהם שלהם רואה הם דולרים, הוא רוצה לעשות מהסדרה שלהם משהו יותר צהוב, שימשוך צופים, והעניינים מסתבכים. הצפייה ב"הקללה" גורמת לצופים לנוע באי־נוחות בכיסא, אבל גם להתפעל מהחדשנות והעקיצות על העולם הליברלי, הטלוויזיוני, הג'נטריפיקטיבי המעוות. בונוס: אמה סטון מברכת בעברית על הנרות בארוחת שישי.
תערוכה: לארוג את הסכסוך לציור מרהיב / יקיר שגב
רבים מציוריה של נעמי סימן־טוב, שמוצגים כעת בגלריה של האקדמיה בצלאל בתל אביב (הרצל 119), נראים מרחוק כמו שטיחים מזרחיים גדולים וצבעוניים. אבל אלו למעשה ציורי שמן על בד מורכבים ועשירים, המשחזרים בטכניקה עמלנית ווירטואוזית של מכחולים דקיקים את מלאכות הרקמה המזרחיות המסורתיות, ומצוירים חוט אחר חוט. התערוכה היא הזדמנות להתוודע מקרוב מחדש לציוריה של סימן־טוב, אמנית מוערכת שבעבודתה מחברת באופן אירוני וביקורתי את המסורת המודרניסטית המערבית ה“גבוהה“ והגברית עם מלאכות “נמוכות“ שמזוהות עם מזרחיות ונשיות.
לתערוכה בחרה האמנית לקרוא בשם הדו־משמעי “לשכנה שלי קוראים פלסטין“, המשלב חזון פוליטי מרחיק ראות ואת שמה האמיתי של השכנה של האמנית, בבניין המגורים המשותף ביפו. ואכן, אל תוך מעשה האריגה הציורי המורכב והמרהיב שוזרת סימן־טוב דימויים ישראליים פוליטיים טעונים כמו מגדל דוד בירושלים או אריזת תפוזי ג‘אפה. בעבודה המרכזית בתערוכה סימן־טוב מציירת מחדש שטיח אמיתי שנוצר לפני מאה שנה ב“בצלאל“, ובעצם עונה לבוריס שץ, מייסד “בצלאל“ - שטען שאמנות של נשים היא גיבוב מילים.
סרט: לגלות ש"פרשייה משפחתית" היא לא סתם קומדיה רומנטית / יאיר רוה
בזכות התסריטים שכתב ל"פישר קינג" ו"הגשרים של מחוז מדיסון" הפך ריצ'רד לה־גרוונז לאחד התסריטאים הגדולים של הוליווד העכשווית, ובוודאי לאחד הרומנטיים שבהם. הצלחת הסרטים האלה עזרה לו להשתדרג גם לעמדת במאי. כעת הוא מביים לראשונה תסריט שלא הוא כתב (אלא קארי סולומון האלמונית). "A Family Affair" ("פרשה משפחתית"), שהפך בשבוע האחרון ללהיט הגדול של נטפליקס, מתואר בתקצירים כקומדיה רומנטית, אבל זו טעות.
זו קומדיית מקום עבודה שמתחילה כמו "השטן לובשת פראדה" שבו זאק אפרון מגלם כוכב הוליוודי יהיר שמתעלל באסיסטנטית שלו (ג'ואי קינג). זה ממשיך כמו "נוטינג היל" בהיפוך תפקידים, כשאמה של האסיסטנטית (ניקול קידמן) נדלקת על הכוכב ושריריו החטובים, מבלי להכיר את סרטיו. וזה ממשיך כמו "הצצה ליחסים", כשפער הגילים בין האמא והכוכב (16 שנה) אמור להפוך לסקנדל שלא קורה. זה סרט עם הרבה התחלות ומעט סיומות, אבל החן שלו נמצא לא בסיפור האהבה/הקראש, שמתחיל מאוחר ונגמר מוקדם, אלא בסיפורה של צעירה שאפתנית בהוליווד שמגלה שהבוס שלה ואמא שלה הופכים למכשול שלה בדרך לקריירה. במשך חצי סרט זו פארודיית הוליווד מצחיקה שכתובה כמו סיטקום. וזאק אפרון, ראינו את זה כבר ב"שכנים", הוא שחקן מצחיק למדי. סרט באבל־גאם.
