הצעצועים קמים לחיים חדשים בתערוכה חדשה
הצעצועים קמים לחיים חדשים בתערוכה חדשה
התערוכה "עיר מפעל" בפסטיבל ישראל אספה צעצועים ישנים מכל רחבי ירושלים, הפכה אותם ליצירות אמנות, ומזמינה את המבקרים ליצור אמנות משלהם מצעצועים שניצלו מהפח
"הצעצועים שהולכים להיזרק וסיימו את תפקידם בעולם, יוצאים עכשיו לסיבוב שני כאמנות", מסביר האמן איתמר שמשוני (43), המנהל האמנותי ויוזם הפרויקט "עיר מפעל", שמוצג באצטדיון טדי בירושלים כחלק מפסטיבל ישראל (ביוזמת עיריית ירושלים והקרן לירושלים). שמשוני וצוותו חרשו בחודשים האחרונים את ירושלים, ואספו מכל שכונותיה צעצועים ישנים ושבורים, שישמשו חומרי גלם בפרפורמנס ובתערוכה שיצרו. גם אורחי התערוכה, ילדים ומבוגרים כאחד, מוזמנים לקחת חלק בשיתוף פעולה קהילתי, יצירתי ואקולוגי, לעלות על מדי המפעל, ולעבור בין שלבי ה"ייצור" שלו, להוסיף השראה, להצטרף לריפוי, ולהפוך את הצעצועים הישנים לחפצי אמנות חדשים.
שמשוני הוא בוגר תואר שני בבצלאל באמנות, מרצה במוסד, ומעביר פעילויות הוראה מגוונת של בני נוער. לדבריו, "הפרויקט הנוכחי, שמוצג בגלריה החדשה בטדי, בנוי על הניסיון של 'מפעל' קודם שעשיתי במוזיאוני בת ים. הפעם גיבשנו צוות של כמעט 50 איש — צוות הפועלים והפועלות של המפעל. יצאנו למחנה אימון אמנותי של כמה חודשים, נפגשנו פעם בשבוע ויישרנו קו על הטכניקות הפיסוליות השונות שניצור ב"מפעל" על הצעצועים, והנה אנחנו בשיא והכל הולך להיפתח".
שמשוני אסף צוות מגוון מאוד, כפי שאפשר רק בירושלים: אנשים ונשים בני הגיל השלישי, בני ובנות נוער מהתיכון לאמנויות, אמהות וילדים מבית צפאפא, סטודנטיות מבצלאל וסם שפיגל, ופעילים חברתיים ומתנדבים, "שיש להם תשוקה לעשות אמנות, לעבוד עם הידיים והראש, והאינטראקציה ביניהם גם נורא מעניינת", כדבריו. "הפיצוח היה לגבש צוות מכל חתכי האוכלוסייה והקהילות שיש פה — חרדים, ערבים, עדות וארצות שונות. וזה באמת קרה! במיוחד בתקופה הזו נורא מרגש שיש את הפאוזה הזו — להבין על מה אנחנו נלחמים בעצם. לראות יהודים וערבים וחרדים עובדים באותו פס ייצור זה נורא מעודד".
1 צפייה בגלריה
מתוך "עיר מפעל". "פס הייצור" כולל מתפרה, רתכיה, צבעיה, עמדת אריזה, ארכיון, הנהלה וחנות
(צילום: קרן בר גיל)
כיצד עובד "המפעל"?
"המפעל מחולק למחלקות: מתפרה, רתכיה, צבעיה, עמדת אריזה, ארכיון, הנהלה וחנות. יש לנו מדים של המפעל שכולנו לובשים, יש לוקרים אישיים, ארוחת צהריים קבועה — מפעל של ממש, שמחזיר את המושג הזה לתודעה. אנחנו כמובן מפעל דמוקרטי ורבגוני — הפועלים והפועלות יכולים לעבור ממחלקה למחלקה בחופשיות, איך שהם רוצים. אני אומנם משמש המנהל האמנותי של הפרויקט, 'מנהל המפעל', אבל אני גם עובד כחלק מהצוות. יש לי עמדת עבודה, ואני עושה גם קיר אמן שהולך להשתנות מיום ליום תוך כדי הפרויקט".
מה הדרך שעושה צעצוע במפעל, מרגע שאתם מקבלים אותו?
"יש לנו כל מיני ליינים של ייצור, למשל ליין שנקרא 'טדי', שבו אנחנו עובדים על כדורי רגל ישנים שרוצים למות, ואנחנו מחיים אותם, עם טייק אוף אמנותי מלא הומור ואירוניה. מכיוון שזו ירושלים, יצרנו גם ליין ארכיאולוגי: אנחנו מטביעים צעצועים בגושי מלט, ומשם יוצאים למהלך של חפירה ארכיאולוגית בצעצוע. או למשל, בובות אקשן, שאנחנו מפרקים ובונים מהם דברים חדשים לגמרי".
ואיך הקהל משתתף ב"מפעל"?
"המבקרים מוכנסים לתוך פסי הייצור, מוזמנים לעשות פעולות בתוכו ולהוסיף נגיעות אישיות משלהם: עוד קצת צבע, עוד פעולה וכו'. בסוף הם חוזרים עם הצעצוע שלהם הביתה, עכשיו כיצירת אמנות".
בקצה הסיור מחכה חנות המפעל, שנמצאת בתוך "אוטו זאזא", הרכב שהפעילה עיריית ירושלים במשך החודשים האחרונים, שבאמצעותו נאספו החפצים והצעצועים. "הרכב עבר בשכונות ברחבי ירושלים, ובאמצעות פסקול בסגנון אוטו גלידה שיצרו חברי להקת הדג נחש הזמנו את הילדים לתרום לנו צעצועים בתמורה לכרטיס חינם לכניסה למפעל", מספר שמשוני. "בחנות המפעל עצמה ישנן כבר יצירות אמנות מקוריות של ממש בכל מיני חומרים, ממש פסלים, שכולם עם חותמת רשמית ובקרת איכות שלי, עם תו תקן של המפעל".
הפעילות במפעל תסתיים ב־11 אוגוסט, שלאחריה הוא יהפוך לתערוכת הצבה, שתהיה פתוחה עד ה־25 לחודש. "ההכנסות מהמכירות יופנו לארגון ששותל עצים בהרי ירושלים, אומר שמשוני. "כך עשינו מפעל שאינו מזהם פעמיים — הוא גם דואג שחפצים שהיו מיועדים להיזרק לפח יקבלו חיים חדשים, וגם דואג לנטיעת עצים. כך אנחנו משלימים את מעגל הקיימות".
