גופי הוא מבצרכם: האמנית מרינה אברמוביץ' תקבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוני' חיפה
גופי הוא מבצרכם: האמנית מרינה אברמוביץ' תקבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוני' חיפה
אברמוביץ', אמנית המיצג הנערצת והמצליחה בעולם, הפכה את גופה לסמל ליחסי מגדר, כוח ופגיעות. התואר מוענק לה "בהוקרה על מפעל חייה כאמנית נועזת, כמובילת מגמות בתחום אמנות המיצג"
האמנית מרינה אברמוביץ תקבל ביום חמישי תואר ד״ר לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. התואר, כך נכתב בהודעה לעיתונות, מוענק לה "בהוקרה על מפעל חייה כאמנית נועזת, כמובילת מגמות בתחום אמנות המיצג ועל היותה מודל לחיקוי ומקור השראה לאמנים צעירים בכלל ולאמניות בפרט. אכן, ניסוח מדויק.
אברמוביץ’, המכונה הפטרונית של אמנות המיצג, נולדה בבלגרד ב־1946, והחלה את דרכה האמנותית בשנות השבעים, התקופה של פריחת אמנות הגוף, ביחד עם בן זוגה אז, אוליי. הם היו צמד בלתי נפרד בחיים ובאמנות. בסדרת מיצגים חקוקים בזיכרון ועוצרי נשימה הם החיו זה את זה כשנשמו ונשפו חמצן זה לפיו של זה, החזיקו ביניהם חץ מתוח בקשת — המכוון ללבה של אברמוביץ' — נעמדו זה מול זה עירומים בפתחה של גלריה וצעדו זה לקראת זה על החומה הסינית, עבודה שהיתה גם האות לסיום זוגיותם ועבודתם המשותפת.
אז החלה דרכה המטאורית של אברמוביץ' לבדה אל הפסגה, כשהגוף היה ונשאר כלי מרכזי בעבודתה. גופה כבר הפסיק להיות רק גוף והפך לסמל ליחסי מגדר, שליטה, אמון, כוח ופגיעוּת אך גם למקור נחמה וטרנספורמציה. אחד מרגעי השיא בקריירה שלה היה תערוכת הרטרוספקטיבה ״האמנית נוכחת״ שהוצגה ב־2010 במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. בתערוכה הוצגו כל עבודות המיצג המפורסמות שלה, משוחזרות על ידי אמנים צעירים שהכשירה לשם כך. ובנוסף, הציגה עבודה חדשה שבמהלכה ישבה שלושה חודשים על כיסא מבלי לזוז, כשהיא מתבוננת בדומייה בעיניהם של אנשים שהתחלפו בכיסא שמולה. התערוכה הפכה לתופעה ומאות אנשים חיכו בתור להתיישב מולה. רגע שיא נוסף בתערוכה היה כשאוליי, בהפתעה (או שלא), התיישב מולה. כשמרינה הרימה את פניה וראתה אותו היא החלה לדמוע, והשניים החזיקו ידיים במשך זמן מה. בסרטון שמתעד את המפגש צפו עד עתה 20 מיליון צופים. חמש שנים אחרי הרגע המרגש תבע אוליי את מרינה על הפרת זכויות יוצרים על עבודותיהם המשותפות, וזכה ב־250 אלף יורו. ב־2020 מת מסרטן.
במהלך הקריירה היא זכתה בפרסים ואותות רבים, בין היתר בפרס אריה הזהב להופעה הטובה ביותר בביאנלה בוונציה ב־1997 - שם ישבה וקרצפה שאריות של בשר מעצמות של פרות — ובמינוי למסדר האמנויות והספרות הצרפתי בשנת 2013. באותה שנה הקימה בביתה בניו יורק את "מוסד מרינה אברמוביץ" — חלל מוזיאלי שנועד לשמש חממה ליוצרים בתחומים שונים: מוזיקה, קולנוע, תיאטרון, מדע, אמנות מיצג ועוד. לפני שנה, חודשים ספורים לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, יצרה אברמוביץ' מיצג אמנותי בשם “The Crystal Wall of Crying” במרכז להנצחת השואה בבאבי יאר, לזכרם של הנרצחים היהודים בטבח במקום.
אחד הדברים המרתקים לגביה שלמרות גילה, חשוב לה להיות מעודכנת ופתוחה לחידושי הטכנולוגיה. ב־2018 יצרה באמצעות בינה מלאכותית את העבודה הווירטואלית “Rising”, העוסקת בשקיעת הקרחונים ועליית מפלס הים; וביוני השנה יצרה סדרת סרטונים קצרים המבוססים על עבודת וידיאו שאותם הנפיקה כ־NFT. זו היתה אמירה משמעותית על אמונה בפלטפורמה החדשה, של אמנית אמיצה וחד־פעמית, שיש לה מעריצות ומעריצים רבים (ואני ביניהם) אך גם מבקרים הטוענים להתמסחרות והיעדר מבט ביקורתי, וגם זה בסדר.
