בזכות הנשים: אולימפיאדת פריז שוברת שיאי צפייה
בזכות הנשים: אולימפיאדת פריז שוברת שיאי צפייה
בארצות הברית נרשמה עלייה של 79% במספרי הצופים באולימפיאדה, וגם בארץ נרשמה עלייה מרשימה. אחת הסיבות המפתיעות לכך היא שלראשונה בתולדות האולימפיאדה יש מספר שיא של נשים משתתפות, ושוויון במספר הספורטאים והספורטאיות שמתחרים. מחקרים הראו כי רוב הצופים באולימפיאדות הן נשים, ולכן השיפור ביחס אליהן מחבר אותן למשחקים יותר מאי פעם
בצד הזכיות המרגשות של ישראל בשש מדליות אולימפיות, שלוש מהן בסוף השבוע האחרון, נשברו עוד שיאים - הפעם של צפייה. ברגע הענקת מדליית הזהב לשייט תום ראובני צפו בשבת מספר שיא של 15.1% בערוץ הספורט, שמשדר את המשחקים, ו־12.2% בשרון קנטור כאשר זכתה במדליית הכסף. מספר זה אף עלה ברגע הדרמטי עם הביצוע הנפלא של ארטיום דולגופיאט - עם 17.8%, שזיכה אותו במדליית כסף.
אבל העניין הרב במשחקים האולימפיים השנה הוא לא רק מקומי, האולימפיאדה של פריז 2024 מרגשת את העולם כולו. לפי נתוני הצפייה של רשת NBC האמריקאית, הזכיינית של שידורי המשחקים, נרשמה עלייה של 79% מהצפייה באולימפיאדה הקודמת בטוקיו, שהיא הכי פחות נצפית מאז שהחלו למדוד. בטקס הפתיחה היפהפה על נהר הסיין צפו כ־26.5 מיליון איש בארצות הברית, עלייה דרמטית מ־17.6 מיליון שצפו בטקס הפתיחה בטוקיו, ו־26.5 מיליון בטקס הפתיחה בריו, שקדם לו. הוא עדיין רחוק מטקס הפתיחה של לונדון, שנצפה על ידי יותר מ־40 מיליון איש בארצות הברית, אבל די היה בנתון המרשים של השבוע כדי שפרנסי השידורים יכריזו כי האולימפיאדה חזרה ובגדול.
הסיבות להצלחה הנוכחית של המשחקים האולימפיים מגוונות. הן נובעות, בין היתר, מהמיקום של ענפים שונים בתוך העיר על רקע נופיה המרהיבים ולא באולמות סגורים. פריז משמשת תפאורה נהדרת לספורטאים, כך, למשל, משחקי כדורעף חופים מתחת למגדל אייפל שמשרים קסם או מרוץ האופניים שמשך חצי מיליון צופים שהצטופפו ברחובות ועל גדות הסיין. באתר הספורט האמריקאי FOS מייחסים את הצפייה הגבוהה גם לאופן שהמשחקים מוגשים ברשת פיקוק של NBC, שידור קצבי וממוקד, שעובר משיא דרמטי אחד לשני. האולימפיאדה של פריז כבר נרשמה כאירוע הספורט הכי נצפה בשירות הסטרימינג הזה.
ועל סימון ביילס, שמעתם? כמות הספורטאים בעלי השם המשתתפים באולימפיאדה השנה היא גדולה מתמיד ומושכת אל המסך מעריצים. לצד ביילס, המתעמלת המעוטרת בעולם, שאת השתתפותה באולימפיאדה הקדימה סדרה בנטפליקס עליה, ישנם שמות בולטים אחרים. לברון ג'יימס, למשל, משתתף בנבחרת הדרים טים של ארצות הברית בכדורסל, וגם השחיינית הנערצת קייטי לדקי מושכת קהלים, כמוה גם נבחרת הנשים בכדורגל האמריקאית - שצפו במשחקה מול גרמניה, בארצות הברית בלבד, 4.2 מיליון איש.
לא רק כוכבים בתחום הספורט, אלא גם מפורסמים ביציעים, זוכים לסיקור יותר מבאולימפיאדות קודמות: מליידי גאגא, דרך זנדאיה, סרינה וויליאמס, ריאן גוסלינג. הראפר סנופ דוג, שהצטלם אפילו עם רוכבת הסוסים הישראלית, מנהל שיחות מהקווים עם ספורטאים ובני משפחתם, עניין שב־NBC הופתעו מגודל ההצלחה שלו.
עוד סיבה להצלחה היא שהאירוע הזה שלרוב נצפה יותר על ידי נשים מתייחס אליהן אחרת. האולימפיאדה של פריז 2024 היא הראשונה שיש בה שוויון במספר הספורטאים והספורטאיות. זאת כמובן התקדמות יפה ביחס לאולימפיאדה הראשונה ביוון העתיקה, במאה החמישית לפנה"ס, שבה נאסר על נשים לצפות במשחקים, שבהם הגברים התחרו בעירום, אבל זאת גם התקדמות לעומת אולימפיאדות מאוחרות בהרבה. ב־1900, בפעם הראשונה שבה פריז אירחה את האולימפיאדה, השתתפו במשחקים רק 22 ספורטאיות (2.2% מסך המתחרים).
לפי נתוני רשת NBC, אירוע הספורט הזה שאורך קצת פחות משלושה שבועות, כולל 329 תחרויות ונצפה על ידי מיליארדים, מתפלג ליותר צופות מצופים. הקהל האמריקאי הצופה מתחלק ל־55% נשים ו־45% גברים, היפוך של נתוני הצפייה בסופרבול.
בכתבה מ"האטלנטיק" שכותרתה "למה אני שונאת ספורט אבל אוהבת את האולימפיאדה" מסבירה ג'יסלה סלים־פייר שהתשובה קשורה לכך שזאת הפעם היחידה שספורטאיות מקבלות אותה חשיפה שספורטאים נהנים ממנה על המסך, אבל לא רק. "לא תצליחו לעניין אותי ב־NBA אבל יש סיכוי שאתעורר מוקדם כדי לראות את חצי הגמר של הקפיצות למים של הנשים", היא כותבת. לדבריה, ההעדפה שלה לענפים באולימפיאדה על פני משחקי כדור שלרוב משודרים בערוצי הספורט היא שכדי לנצח לא צריך להביס מישהו, צריך פשוט להיות הכי טוב בתחומך.
נתון נוסף שאולי מסביר את העניין הגדול של נשים בצפייה במשחקים הוא שבימי שגרה זוכה ספורט נשי רק ל־15% סיקור תקשורתי, פרוסה מאוד דקה של העוגה, ואילו באולימפיאדה הוא מקבל נתח שידור גדול בהרבה. מאז משחקי לונדון 2012 ספורטאיות זכו ליותר סיקור טלוויזיוני מספורטאים. במשחקי טוקיו 2020 (שבגלל מגפת הקורונה נערכו ב־2021), רשת NBC העניקה 58% מזמן המסך שלה לנשים.
"אני אשה שמאוד מתעניינת בספורט שמשודר ביומיום וגם בספורט אולימפי, אז אולי אני לא הבן אדם שהכי מתאים לדבר על התופעה הזאת", אומרת מירי נבו, מגישת חדשות הספורט ושליחת ערוץ הספורט למשחקים האולימפיים. "אבל אני חושבת שהעניין באולימפיאדה גובר ברמה העולמית בגלל המגוון העצום של הענפים שמושכים יותר קהילות. יש גם הרבה ענפים אינדיבידואליים, שאין בהם עימות — ספורטאית עולה למזרן ויורדת. יש כאלה שאוהבים לראות אדם מול עצמו כמו בריצת מרתון, לראות את המאבק הפנימי, יש כאלה שנמשכים לעוצמה שבקרב ג'ודו. כל אחד מוצא את עצמו. ככל שהתפריט יותר גדול, יש לך יותר סיכוי למצוא משהו שאת אוהבת. מאוד קשה לבודד תשובה אחת לשינויים בהרגלי הצפייה. כל אלה ביחד מעוררים סוג של רגש שלא מתעורר כשאת צופה בליגה".
ואכן התפריט גדול והשנה גם המשיך להתרחב - הצטרפו עוד ענפים בתחום הריקוד והספורט האינדיבידואלי - ברייקדאנס, טיפוס, סקייטבורדינג וגלישה, ענף שלישראל היתה נציגה בו. בעניין הצפייה הנשית, אומרת נבו, "צפייה בספורט זאת הסללה תרבותית. אנחנו יודעים שמכוונים בנים לעסוק בספורט יותר מאשר בנות, ואם הן פחות עוסקות בזה, אולי הן פחות ירצו לצפות בשידורים. במקרה שלי, אני ברזילאית; אמא שלי אהבה כדורגל, אבא שלי אהב כדורגל, כולם בברזיל רואים כדורגל. כשאמא שלי היתה נערה היא הלכה עם סבא שלי למשחקים. זאת תשוקה שמתפתחת מגיל צעיר".
סיבה אחרת לכך שקהלים "לא ספורטיביים" בשגרה מתחברים לצפייה באולימפיאדה נובעת ממשקלה של הזהות הלאומית, אומרת ד"ר עלינא ברנשטיין, חוקרת לתקשורת מהמכללה למינהל. ברנשטיין, שמתמחה בקשר בין תקשורת לספורט ושמשתתפת במחקר שעוסק במשחקים השנה ובפוליטיקה של הספורט, מסבירה: "זאת אחת ההזדמנויות הלגיטימיות היחידות שנשארו לטפוח על החזה ולהזדהות כישראלים (או כאזרחי כל מדינה אחרת), לעודד את עצמנו לא רק כאוהדים אלא כאזרחים, על אחת כמה וכמה בתקופה כמו זאת. כמובן שהגאווה הלאומית לפעמים גולשת ללאומנות. אני אוספת מהטוויטר כל מיני אמירות שמלמדות על כך, דברים ברוח: "חיסול פואד שוכר - וי! אסמאעיל הנייה - וי! ומיה גושן מחסלת את הטורקייה", על הג'ודוקא הישראלית והקרב שלה מול יריבתה מטורקיה. בהקשר זה, סקר של YouGov מצא שהסנטימנט הזה חזק יותר אצל גברים מאשר אצל נשים: 48% מהגברים ציינו פטריוטיות כהסבר לצפייה שלהם בספורטאי ארצם במשחקים האולימפיים השנה לעומת 34% מהנשים הנשאלות.
"זה אירוע טלוויזיוני מאוד ארוז", ממשיכה ברנשטיין, "מטקס הפתיחה ועד הסיום, ממתק טלוויזיוני שכולל קוקטייל של זהות לאומית וענפים, שלרוב חוץ מההורים של המתמודדים אף אחד לא צופה בהם. במשחקים האולימפיים פתאום אנשים מבינים בקשתים ובדמינגטון, ויודעים פרטים על חוקי הג'ודו".
ברנשטיין מדגישה כי מאחר שהמשחקים האולימפיים הם אירוע טלוויזיוני לא פחות מאירוע ספורט, גם הנראות של הספורטאים משחקת בו תפקיד והופכת את הצפייה לאטרקטיבית עבור קהלים שבימים רגילים פחות צופים בספורט. "כל הזמן מנסים לשפר את דרך התיווך הטלוויזיונית. גם העניין של האופנה - של התלבושות של הספורטאים, הציפורניים של השחייניות והאצניות - משמעותי. הספורטאים במדינותיהם הם סלבריטאים ומשפיענים. הם מנסים להתבלט גם בתלבושות. מבחינה טלוויזיונית זאת צפייה מאוד מגוונת ודרמטית. ספורטאי מתכונן במשך שנים לרגע השיא שנמשך על המסלול פחות מעשר שניות. האינטנסיביות של המנצחים, המפסידים, והדמעות מעורר מגוון רגשות עזים, שמשחק כדורגל שנמשך 90 דקות ללא גולים לא יכול לייצר".
"הכל מאוד אנושי", מוסיף אלי אילדיס, מגיש חדשות הספורט ושליח ערוץ הספורט למשחקים האולימפיים. "כשדר אני מחפש ללמוד על חייהם של הספורטאים האולימפיים. קחי, למשל, את הסיפור של השחיין ריאן מרפי האמריקאי, שזכה בשלוש מדליות זהב בריו, ובעוד מדליות בטוקיו. שלשום, בגמר של ה־100 מטר גב, הוא זכה רק בארד, וזה אכזב אותו מאוד. הוא הלך עצוב לכיוון הקהל, ופתאום ראית שהוא זורח מאושר. הקהל לא הבין מה קרה עד שראו שאשתו, ההרה, עמדה עם השלט 'זאת בת'. לסיפור האנושי יש כוח".
"יש באולימפיאדה הילה, מסורת, ויכולת לייצר אצל אנשים עניין בענפי ספורט שלרוב לא מעניינים אותם", אומר נדב יעקבי, מערוץ הספורט. "מי צופה בג'ודו, בשחייה ואפילו באתלטיקה? זה יכול להחזיק כי זה קצר, מתקיים פעם בארבע שנים למשך שלושה שבועות, זה כלום. היא גם נצפית מאוד בגלל אפקט העדר. אם מדברים על זה, גם אני חייב לצפות".
