"הטייס שאמר 'טוב למות בעד ארצנו' כופר בזה היום": בכאן 11 מעמתים אותנו שוב עם חורף 73'
"הטייס שאמר 'טוב למות בעד ארצנו' כופר בזה היום": בכאן 11 מעמתים אותנו שוב עם חורף 73'
גילי גאון , ראש מחלקת התעודה בכאן 11, מעלה סדרה עם תיעוד נדיר של טייסת אחת במלחמת יום כיפור. במקביל היא מריצה עוד 100 הפקות, עם תקציב של 40 מיליון שקל בשנה וזינוק של 23% ברייטינג ב־2023. "אנחנו די מחזיקים את הדוקו בישראל", אומרת מי שעומדת מאחורי הצלחות כמו "תיק 512" ו"אויבים", "אם יסגרו אותנו יפגעו לא רק בתעודה אלא בכל תעשיית הטלוויזיה"
"האחת" היא סדרת הדגל של כאן 11 לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, והיא רק סדרה אחת מבין כ־100 פרויקטים של המחלקה התיעודית של תאגיד השידור הישראלי, שבראשה עומדת בחמש השנים האחרונות גילי גאון.
"האחת", שתעלה ב־18 בספטמבר, וארבעת פרקיה ישודרו יום אחרי יום, מספרת את סיפורה של טייסת 201 של חיל האוויר בזמן המלחמה. בסדרה, שיצרו אמנון רבי וסימה קדמון, שהיתה פקידת מבצעים בטייסת בזמן המלחמה, וביים גלעד טוקטלי, מדברים 26 טייסים ונווטים מטייסת הפנטום שבמלחמה נהרגו שבעה מטייסיה ונווטיה ועוד 14 נפלו בשבי. רבים מהטייסים שהיו אז בשנות ה־20 שלהם נהיו לדמויות מוכרות במרחב הציבורי, כמו איתן בן־אליהו, דן חלוץ, רון חולדאי וגיל רגב. רבים גם משתייכים למחנה המתנגד להפיכה המשטרית ונהפכו לדמויות משמעותיות היום.
"האחת", כמו גם "טבריה מתחת לקו האדום", "החילוניות" ו"תיק 512" המצוינות, מתעדות אירועים ותופעות בהיסטוריה ובציבוריות הישראליות, אבל הן רלבנטיות במיוחד לשיח הפוליטי הנוכחי: "החילוניות" עוסקת, בין היתר, במאבק על הרוח הליברלית; "טבריה" היא מיקרוקוסמוס על העימות על זהות המתרחש במדינה דרך העיר הזאת; "תיק 512" היא על משפחות הפשע ואיך נלחמו בהן. "כל הסדרות שלנו מספרות את הסיפור שקורה כאן, וכל סדרה שנעלה רלבנטית ונוגעת באיזה עצב חשוף שלא טופל", אומרת גילי גאון בריאיון.
כך, כאשר החלו היוצרים ומחלקת הדוקו לעבוד על "האחת" לפני כשנה וחצי, טייסי קרב, ובוודאי טייסים שנלחמו ביום כיפור, לא ידעו שימצאו את עצמם בלב סערה פוליטית, שבה שרים בממשלה יכנו אותם ושכמותם "אנרכיסטים" ו"צפונבונים".
"ב'האחת' אחד הטייסים מדבר על איך הוא תפס את האמירה 'טוב למות בעד ארצנו' ביום הכיפורים ואיך הוא מתייחס לזה היום", מתארת גאון. "היום הוא אומר 'לא טוב למות בעד ארצנו'. הייתי בדמעות כשראיתי את זה".
למה דווקא הסיפור של הטייסת הזאת נבחר?
"גם כי יצאו משם כל כך הרבה אנשים משמעותיים, גם כי הם מדברים בכזאת כנות, וגם כי בסיפור של הטייסים יש המון סיפורים נלווים. כמו, למשל, קונפליקט לגבי פקודה שאתה מקבל, אם היא חוקית או לא. זה מתקשר למה שהטייסים אומרים היום — 'אנחנו לא יודעים מי ייתן לנו את הפקודה'. אלה אנשים שפעם נלחמו על הקיום של המדינה ועכשיו הם נלחמים על המהות שלה".
גאון מציגה בגאווה את טבלת האקסל של כל 100 הפרויקטים שנמצאים עכשיו בעבודה במחלקה. היא אומרת ש"המטרה שלי שהתגשמה היא להפוך את הדוקו לפריים טיים", השאיפה שלה היא "לתת ייצוג לכל גוני החברה", והאחריות שלה היא "עובדות, עובדות עובדות". היא מקפידה להזכיר כל יוצר ויוצר בשמו וגם את הצוות שלה, ארבע עורכות אחראיות: סיון ארבל, קרן קירש, ענבל פטל ונועה שבתאי.התקציב של המחלקה הוא הגדול בישראל בתחום: 40 מיליון שקל. "התקציב לא השתנה מהקמת התאגיד", אומרת גאון. "אנחנו די מחזיקים את תעשיית הדוקו. ל־HOT ול־yes יש תקציב של כ־8 מיליון כל אחד, בערך רבע משלנו".
רק שכעת מעל התאגיד מרחפת חרב הממשלה, עם איומים לשנות את המבנה שלו ולקצץ בסמכויותיו ובתקציביו. "קיצוץ יפגע ביוצרים, יהיו פחות הפקות", היא אומרת. "הדוקו שלנו כולל מגוון של נושאים. אנחנו מביאים לסלון של הצופים את האנשים שהם לא היו בוחרים להכניס אליו בעצמם. אם יסגרו את התאגיד, זה לא יפגעו רק ביוצרי הדוקו אלא בכל תעשיית הטלוויזיה - ואם לא יהיו האנשים האלה, לא יהיה מי שיספר את הסיפור המלא".
אולי לא רוצים שתספרו את הסיפור המלא, כמו שאמרה השרה מירי רגב "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".
"המחויבות שלנו היא לציבור בלבד, להביא את התמונה המלאה ולא לייפות את המציאות. נשדר כל תחקיר בעל ערך ציבורי ולא משנה מי מושא התחקיר. אנחנו היום יצרני התוכן המשמעותיים בישראל. אנחנו מפרסמים קולות־קוראים בנושאים מגוונים, מקבלים ובוחנים המון הצעות, ועובדים על כל פרויקט בחרדת קודש. להגיד למישהו ‘לא’ זה הכי קשה, ומזל שאנחנו גוף ביורוקרטי שהכל בו עובר תהליך סינון מסודר. אבל אנחנו מקבלים לעבודה כחמישה פרויקטים מבין כל 100 שמגיעים אלינו".
"בשביל זה יש את גולן יוכפז (מנהל התאגיד - ר"ק). הוא עושה מה שצריך, ואני מקפידה להמשיך עם התפקיד שלי ולא להרפות. זה לא קל. זה מטריד מאוד. אין מדינה דמוקרטית בלי שידור ציבורי. אבל איך יודעים שאמון הציבור נמצא אצלך? רואים ברייטינג ובחשיפה בדיגיטל, והצפיות עולות, מה שאומר שהציבור מאמין בתוכן ומאמין במה שהתאגיד עושה".
פעם אמרתם שאין משמעות לאחוזי צפייה בשידור ציבורי.
"רייטינג אינו חזות הכל בערוץ ציבורי, והוא רחוק מלהיות מטרה ראשונה כפי שהוא בערוצים המסחריים. אבל אנחנו שמחים לראות עלייה בנתוני הצפייה".
לגילי גאון (49) יש בעצמה ניסיון בדוקו. "הייתי יוצרת תיעודית, אני יודעת כמה זה קשה”. סרטה נקרא "אלמנות, זה עובר בגנים". והיא עשתה אותו לאחר שהיא עצמה התאלמנה בגיל 27 מבעלה הראשון, במאי הקולנוע שרון עמרני. אמה התאלמנה כמה שנים קודם לכן מבעלה איזיקה גאון, שהיה אוצר מוזיאון ישראל במשך 30 שנה, וגם סבתה שהתאלמנה מופיעה בסרט.
גאון באה ממשפחה של אוצרי אמנות. אחותה גלית היתה האוצרת של מוזיאון העיצוב בחולון וכיום עומדת בראש תוכנית העיצוב בשנקר. אחיה הוא אוצר גלריה. "אני מרדתי במשפחה של אוצרים", היא אומרת. "כשהייתי ילדה ישבו אצלנו לארוחות ערב טובי האמנים בעולם: מאיסי מיאקי דרך פיליפ סטארק ועד צ'יהולי. אגב, אני כטינאייג'רית רק רציתי שהארוחות האלה ייגמרו כבר. היינו צריכים לדבר באנגלית ולהקשיב ולהיות מנומסים.
"כשאבא שלי מת, איסי מיאקי שלח לאמא שלי שמלה לבנה כי אלמנות ביפן לובשות לבן. היא תרמה את זה כמובן למוזיאון ישראל. זה בא מאבא שלי, שכאיש ציבור, כל מתנה שקיבל עברה מיד למחלקה. יש לו גם סיפור שואה של מי שכילד היה בפרטיזנים של סרייבו. כשאני חושבת על זה, גם העבודה שלי כמנהלת דוקו שבוחרת פרויקטים זה סוג של אוצרות".
הסרט התיעודי בבימויה כלל גם את סיפור התאלמנותה, טייטל שהיא מסרבת לאמץ. כיום היא נשואה לעודד פריד, מוזיקאי ובעלים של ספריות מוזיקה, ולזוג שני ילדים - בת 18.5 שמשרתת בצה"ל ותיכוניסט בן 15.
על מותו של עמרני, במאי קולנוע צעיר ומבטיח, שב־2001, יומיים לפני אסון התאומים, טבע למוות בחוף בתל אביב, כתבה כבר תסריט לסרט ששוכב במחשב. "זה הפיצ'ר העליליתי שלי על היומיים בבית החולים לאחר שטבע ועד שהוכרז על מותו”. בסרט שעשה יאיר רוה על עמרני, "שרון עמרני: זיכרו את השם", היא ביימה את הרגע שמשו אותו מן הים. "ואני שחיינית. זה הכי אבסורד", היא אומרת. "התחלתי להתאמן בהפועל ירושלים בגיל 12. ואבא שלי נפטר בבריכה, ושרון טבע בים".
גאון אכן שוחה ארבע פעמים בשבוע. "אני מתעוררת בחמש, צופה בראפ קאט או שניים, קוראת תסריט ויוצאת לבריכה. בזמן שאני שוחה, אני חושבת על הדברים שצריך לעשות".
מה עוד צריך לעשות בתחום הדוקו?
"משהו מאוד השתנה בדוקו בשנים האחרונות. יותר אנשים צופים בו. עשינו מסע, גם באחוזים".
לפי נתוני התאגיד, יש עלייה של 23% ברייטינג לתוכני דוקו מתחילת 2023 בהשוואה לאותה תקופה ב־2022, כשהסדרות "אויבים" ו"תיק 512" רשמו צפייה גבוהה במיוחד ביוטיוב.
איך את מסבירה את העלייה באחוזי הצפייה?
"אנחנו מספרים את הסיפור של כולם. ב'מדורות השבטים', למשל, היוצרים דוקי דרור ונפתלי גליקסברג ממש עשו טבלת אקסל ופירטו את כל הזרמים השונים בחברה. כך גם בסדרה על טבריה של קרין קיינר שנותנת ביטוי שווה לשני המתמודדים על ראשות העיר, אנחנו משתדלות להיות מאוד מאוזנות", מסכמת מי שממלאת את הארכיון ביצירות איכות תוך שהיא "עובדת בעבודת החלומות שלי".
