מהפכן ופרחח: הסיפור הסוער של אדוארד לימונוב
מהפכן ופרחח: הסיפור הסוער של אדוארד לימונוב
סרט חדש על דמותו המרתקת וחייו הסוערים של אדוארד לימונוב, סופר רוסי, פעיל פוליטי, הומלס, חייל ומנהיג, מוקרן בפסטיבל חיפה והוא אקטואלי מתמיד
הסרט "לימונוב: הבלדה" מפגיש שלושה טיפוסים, לכל אחד מהם סיפור חיים פתלתל משלו. הראשון הוא גיבור הסרט, אדוארד לימונוב, שהיה סופר, משורר ועיתונאי רוסי, פרחח ומהפכן, בוהמיין ואופורטוניסט — פרא אדם באופן כללי. השני הוא מי שכתב את הרומן הביוגרפי "לימונוב", הסופר הצרפתי הנחשב עמנואל קארר, שהכיר את לימונוב בשנים שבהן חי בפריז. השלישי הוא הבמאי הרוסי קיריל סרברניקוב, שביים את הסרט אולי מתוך הזדהות מסוימת עם דמותו של האיש, כי סרברניקוב עצמו נחשב למתנגד של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נרדף על ידי המשטר וישב כמה חודשים במעצר בית.
"לימונוב אינו דמות בדיונית", כתב קארר בספרו, שתורגם לעברית ב־2013 (הוצאת בבל). "אני מכיר אותו. הוא היה פרחח באוקראינה; אליל של האנדרגראונד הסובייטי; הומלס, אחר כך משרת בביתו של מיליארדר במנהטן; סופר אופנתי בפריז; חייל אובד בבלקנים; ועכשיו, בבלגן העצום של אחרי הקומוניזם, מנהיג כריזמטי זקן של מפלגת צעירים נואשים. הוא רואה בעצמו גיבור, ואפשר לראות בו מנוול: בנקודה הזאת אני משהה את השיפוט שלי".
קארר, מהסופרים הבולטים בצרפת היום, החליט לספר את סיפור חייו הלא ייאמן של לימונוב בספר שהוא מעין רומן מעין ביוגרפיה, וזכה להצלחה גדולה בצרפת. סרברניקוב הלך בעקבותיו ויצר על פי הספר סרט מסוגנן ותזזיתי — בדיוק כמו לימונוב עצמו. הסרט יוקרן מחר בפסטיבל הסרטים בחיפה.
לימונוב נולד ב־1943 בגורקי כאדוארד וניאמינוביץ' סוונקו, והחל לכתוב שירים בהיותו נער. את השם לימונוב, בעקבות המילה "לימונקה", כינוי לרימון יד ברוסית, אימץ לו כשם עט, שהפך עם השנים לשמו האמיתי. ב־1967 עבר להתגורר במוסקבה, חבר לקבוצות משוררים אנרכיסטיות ופרסם ספרי שירה מחתרתיים שנאסרו לפרסום ברוסיה בגלל התכנים האנטי־סובייטיים שלהם. ב־1974 עזב לניו יורק, התחבר לקבוצות שוליים ופאנק, ונעצר לא פעם בידי ה־FBI. שם כתב את הרומן האוטוביוגרפי "זה אני, אדיצ'קה" (בעברית בעם עובד), המתאר את חייו כמהגר רוסי אלמוני ועני, נתמך סעד. הוא הפך לביסקסואל מוצהר, עבד כמשרת ומאס בשיטה הקומוניסטית ובשיטה הקפיטליסטית גם יחד.
ב־1991, עם עידן הפרסטרויקה, חזר לרוסיה והפך לפעיל פוליטי אבל מזן מפוקפק למדי, עם זיגזגים אידיאולוגיים. הוא הקים את מפלגה שהתנגדה לסדר הקפיטליסטי החדש ברוסיה, ונכלא באשמת טרור ורכישה בלתי חוקית של נשק, שהה שנתיים בכלא הסיבירי ובזמן הזה כתב שמונה ספרים. בערוב ימיו חזר לצדד בערכים דמוקרטיים והתנגד למשטר פוטין. הוא מת ב־2020.
בספרו "לימונוב" חשף קארר גם את סיפור חייו, וגם תיאר כיצד לימונוב במפגשיו איתו הציב בפניו את האתגר להתמודד עם "הלימונוב שקיים בתוכו", כלומר עם פוטנציאל הפשיזם, שמשמעותו השלמה עם אי־הצדק בעולם. סרברניקוב, שיצר את הסרט בעקבות הספר, נמלט מרוסיה לצרפת לפני שנתיים לאחר שנשפט באשמת גניבה, צעד שנתפס בעולם התרבות שם כאקט פוליטי שנועד להרתיע אותו מלבקר את המשטר. סרטו הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, זכה לשבחים ומככב בו השחקן הבריטי המשובח בן וישאו.
זה סרט ססגוני ואווירתי, יש בו מעט מדי עיסוק בהיבטים האידיאולוגיים בחייו של לימונוב, וגם פחות התייחסות לקריירה הפוליטית הלאומנית שהיתה לו. אבל בסופו של דבר, הסרט משרטט דיוקן של אנדרדוג זועם, לא־מרוצה־תמיד, שנבעט על ידי כוחות פוליטיים גדולים ממנו ונאבק בהם לפי מיטב הבנתו, ובמובן הזה הסרט רלבנטי תמיד.
