בהנחייתו המבריקה של מייג'ר טום - מיצג הענק בלונדון לציון 55 שנה לנחיתת האדם הראשון על הירח
בהנחייתו המבריקה של מייג'ר טום - מיצג הענק בלונדון לציון 55 שנה לנחיתת האדם הראשון על הירח
מיצג ענק ומרהיב בלונדון מציין 55 שנה לנחיתת האדם הראשון על הירח, הכל בהנחייתו וקריינותו של טום הנקס. באורח פלא דווקא תקרית "אפולו 13" שאותה הנציח הנקס עצמו בסרט המצליח לא מוזכרת שם. פתאום יוסטון, אין לנו בעיה?
אולי כבר לא נגיע לירח עד גיל 21, כמו שהבטיחו לנו העתידות של מסטיק בזוקה, אבל לפחות אפשר לקבוע דייט עם טום הנקס ולדבר על זה. השחקן השתתף בכתיבת המיצג "The Moonwalkers" (ההולכים על הירח), שעולה בימים אלה במתחם ה"לייטרום" (חדר האור) בלונדון, במלאת 55 שנה לנחיתת האדם הראשון על הירח, והוא גם מקריין אותו בקולו החם והאבהי, שמחבר את המבקרים אוטומטית לילד שבתוכם ונותן את ההרגשה שהנקס לוקח אותנו יד ביד להביא אבנים מהירח בנות יותר מ־3.5 מיליארד שנים, שעשויות מחומר שלא התכלה ולא השתנה כל אותו זמן.
הידעתם? לכל חללית בתוכנית אפולו היתה משימת מחקר ספציפית משלה. הידעתם? כמות המידע שמומטרת על הקהל במשך 52 דקות, בניצוחו של הנקס המתלהב כתלמיד מדעים חנון, היא אסטרונומית, תרתי משמע, וטוב שכרטיס הכניסה (היקר למדי, 25 ליש”ט) יכול לשמש גם לביקור חוזר. "מיצג" הוא הגדרה מחוסר ברירה לאירוע המרובד הזה שבדומה לזה שמוצג במקביל באותו מקום — הרטרוספקטיבה הדיגיטלית לצייר דיוויד הוקני, "גדול יותר וקרוב יותר" — חותר להטביע את הצופים בהקרנות ענק ברמת איימקס פלוס: מעולם לא ראינו את הנחיתות על הירח בהיקף תלת־ממדי כזה; בתוספת צילומים, סרטונים וקטעי ארכיון מוכרים ונדירים על הקירות והרצפה, ובליווי מוזיקה, אפקטים מיוחדים ופעלולי תאורה (יש להתכונן לכאבי צוואר בגלל הפיתוי להביט כל הזמן לצדדים ולאחור כדי לא לפספס שום פרט).
הישיבה על שרפרפים מרופדים אינה נוחה במיוחד, אבל אולי גם לאנשים ששוגרו לירח לא היה ממש נוח. הנקס מסביר שגודלו של המתחם דמוי הקתדרלה כמעט זהה לזה של תחנת החלל המפורסמת ביוסטון. ההליכה על הרצפה הופכת מיידית, ולו מבחינה פסיכולוגית, להליכת ירח, וכל אחד מהמבקרים נהיה מייקל ג'קסון לשעה קלה. המוזיקה במקרה הזה מבוצעת בקול תרועה על ידי התזמורת הפילהרמונית המלכותית של אנגליה, וכשהיא מושתקת באבחה חדה לכבוד הדממה המוחלטת של הירח, התוצאה דרמטית. האסטרונאוט ראסל (ראסטי) שוויקארט מאפולו 9 מתראיין ומתאר את הרגשתו כשאכל ארוחת בוקר בחללית והשקיף על "ערש הציוויליזציה".
עוד מתראיינים האסטרונאוטים המיועדים לנחות על הירח בשנה הבאה, במסגרת תוכנית ארטמיס (במיתולוגיה היוונית, ארטמיס היתה אחותו התאומה של אפולו אל השמש), ובהם האשה הראשונה והגבר השחור הראשון שיעשו זאת, והכל עם הפנים לנחיתה עתידית על המאדים. ההיסטוריה מתרעננת והתקינות הפוליטית ממריאה כ־384 אלף ק"מ מעל כדור הארץ. תהליך ההכשרה של האסטרונאוטים נראה כל כך מפרך, שהוא מציג באור עוד יותר מגוחך את שיגורה הבדיוני החפוז והמחופף של ריס ווית'רספון לחלל בפתיחת העונה השלישית של הסדרה "תוכנית הבוקר".
כל הלהיטים הגדולים נמצאים כאן. האמירה האלמותית של ניל ארמסטרונג מאפולו 11 על הצעד הקטן לאדם והגדול לאנושות; דבריו של הנשיא ג'ון פ. קנדי ב"נאום החלל" המפורסם שלו מ־1962 ("אנחנו בוחרים להגיע אל הירח לא מפני שזה קל אלא מפני שזה קשה... אנחנו מבקשים את ברכתו של אלוהים להרפתקה המסוכנת ביותר, והגדולה ביותר, אשר בני אדם יצאו אליה אי פעם"). וגם הצצות מרגשות לרגעים קצת פחות ידועים, כמו ניסוי על פני הירח שהוקדש לגלילאו גליליי, ההשתוללות העולצת של להקות האסטרונאוטים בחלל, או הצבת פסלון האסטרונאוט על הירח ב־1971 בידי אנשי אפולו 15, לזכר שמונת האסטרונאוטים האמריקאים וששת הקוסמונאוטים הסובייטים שקיפחו את חייהם עד אז במסגרת ההכנות לנחיתה על הירח.
הסובייטים כאמור מוזכרים במיצג, אם כי ברור שכוכבי המסיבה הם אמריקאים, אבל הפרויקט נמנע מלהרחיב על ההקשר הפוליטי של "המרוץ לחלל" והמאבק בין המעצמות על הזכות לנחות ראשונים על הירח. מעניין היה לדעת מה גרם בעצם לברית המועצות אז להיכנע ולוותר לארה"ב. ולא פחות מסקרן לדעת כיצד והיכן בדיוק הונחה מצלמת הווידיאו שתיעדה את הנחיתה ההיסטורית ההיא של ניל ארמסטרונג — ולו רק כדי להשתיק אחת ולתמיד את חובבי תיאוריות הקונספירציה שטוענים שלא היו דברים מעולם והכל מפוברק.
אבל הדבר שהכי בולט בהיעדרו באטרקציית התיירים החדשה הוא התייחסות לאפולו 13, החללית שהתפרסמה בכך שבאפריל 1970 לא הצליחה להשלים את משימתה, וחזרה לכדור הארץ עם הזנב בין הרגליים אחרי שהתפוצצות מכל חמצן על סיפונה הולידה את משפט המחץ "יוסטון, יש לנו בעיה". הכמעט־אסון הזה תואר בפרוטרוט בסרט המצליח "אפולו 13" מ־1995, בכיכובו של לא אחר מטום הנקס, ולכן ההתעלמות המוחלטת מהפרשה תמוהה.
האם הפצעים טרם הגלידו? האם זאת נחשבת עד היום פדיחה שמצדיקה עצימת עיניים? והאם טום הנקס היה נבחר להיות הפרזנטור של הפרויקט אלמלא גילם את ג'ים לוול, מפקד אפולו 13 בסרט? קשה להאמין. וכאמור מוזר. בכל מקרה, הנקס חוזר למוטיב הילד שבתוכנו ובתוכו, ומגלה בקריינות שמצא את עצמו בילדותו שוכב מתחת למים בבריכת צעצוע מתנפחת, נושם דרך צינור ומדמיין שהוא מרחף חסר משקל מעל האטמוספרה של כדור הארץ. נעים לחשוב שהאנושות בכל זאת עשתה כמה צעדים לא קטנים מאז.
