סוד הקסם של אלופת טיק־טוק לריצה
סוד הקסם של אלופת טיק־טוק לריצה
ארין אזאר, אם לשלושה עם עודף משקל, נהפכה לתופעת רשת עם מיליוני לייקים אחרי שהחלה לתעד את עצמה רצה. ההצלחה הוויראלית נובעת ממודל ספורטיבי חדש שהציבה: לא עוד אתלטית חטובה בכושר שיא, אלא מישהי שקשה לה לרוץ, ובכל זאת היא מתמידה. בשבוע שעבר השלימה את מרתון ניו יורק
בשבוע שעבר ארין אזאר, מי שמכונה האמא האהובה ביותר בטיק־טוק, הגיעה לקו הסיום של מרתון ניו יורק לקול צהלות, ויותר מזה - לייקים של מיליונים. אזאר, 38, שחיה בפנסילבניה, היא לא מרתוניסטית סטנדרטית.
היא התפרסמה בן ליל לפני כשנתיים כאשר העלתה סרטון שלה יוצאת לריצה באיזור הכפרי שסמוך לביתה. היא לבשה אז סווטשירט מהוה, משקפיה הגדולים התמלאו אדים, שיערה היה אסוף ברישול, והיא התנשפה קשות. בסרטון סיפרה שהיא אמא לשלושה. את בתה השלישית ילדה לפני כארבעה חודשים, ושהיא "סובלת מעודף משקל קל וחיבה גדולה מדי לבירה".
את הסרטון העלתה לטיק־טוק, רשת חברתית שלא הכירה במיוחד, מתוך מחשבה שאולי תמצא פרטנרים לריצה, ולא האמינה לכמויות הלייקים שהסרטון גרף.
"זה מוזר", אמרה לעצמה אז, היא נזכרת בראיון ל"ניו יורק טיימס". "כל מה שראיתי בטיק טוק, אינסטגרם ויוטיוב בתחום הזה היו ספורטאיות רזות עם בגדים חתיכיים ונעליים חמודות, שרצות ריצת מייל בשבע או שמונה דקות".
ההצלחה ברשתות החברתיות באה משום מקום. "לא התכוונתי להיות יצרנית תוכן. הייתי במצב נפשי ופיזי ירוד. רציתי לצאת ולרוץ. לא היה לי חדר כושר או משהו, וחשבתי 'אני הולכת לצלם את זה כדי לזכור איפה הייתי בשלב זה בחיי'. כמות התמיכה שקיבלתי הדהימה אותי, וכמות העידוד שאחרים שאבו מזה, שאמרו לי 'היי, אני בדיוק כמוך', גרמה לי להתרגש עד דמעות".
הטיק־טוק המשיך לתקתק והיא הבינה שיש כאן פוטנציאל. היא העניקה לעצמה את הכינוי Mrs Space Cadet ("המעופפת", בתרגום חופשי של הסלנג באנגלית), והחלה להעלות עוד סרטונים, שבהם היא מציבה לעצמה אתגרים. היא התחילה בקטן, כל יום במשך 30 ימים לרוץ מייל אחד (1.6 ק"מ), ולאט לאט (והכוונה ממש לאט), הרחיקה את היעד, עד שהגיע למרחק של ריצת מרתון: 26 מייל שהם 42 ק"מ. על הדרך צברה כ־700 אלף עוקבים, ועשרות מיליוני לייקים. היא נעמדה בפוזה לצילום שנהפכה לסמל היכר שלה: היא עומדת בפישוק רגליים קל, וידיה מונחות בצידי הגוף, במרחק קל ממנו — לא העמידה המחמיאה בתבל. הצלחתה פרצה את גבולות הרשתות החברתיות. התקשורת החלה לעקוב אחריה.
ביום ראשון שעבר צלחה את מרתון ניו יורק. למחרת הגיעה לאולפן של תוכנית הבוקר "טודיי" של NBC עם משפחתה, הצוות הקבוע שלה והמדליה הגדולה. היא עלתה לשידור במראה המוכר שלה: סווטשירט גדול, משקפיים לא פחות גדולים. במקום מטפחת השיער שתמיד לראשה, היא פיזרה את שיערה, ובמקום נעלי התעמלות מחוררות, כמו בסרטונים הראשונים (או חדשות בהמשך) באה בקרוקס צבעוניות, ודידתה פנימה לאולפן, בכל זאת התכווצויות השרירים מהמרתון של אתמול לא נעלמו.
סוד הקסם - מראה יומיומי והומור
סוד קסמה של אזאר, ומה שמשך כל כך הרבה עוקבים אחריה, נדמה, זה המראה היום־יומי שלה וגם ההומור, הכנות והפתיחות שלה. את המרתון סיימה כשהיא בוכה מרוב התרגשות ומצלמת לעוקביה את המעמד כדי שיוכלו להשתתף בהתרגשות. בשאר הסרטונים היא מעוררת הזדהות מסיבות אחרות: באחד מהם היא מציגה למצלמה איך המכשול העיקרי שלה הוא לא לדרוך בקקי שמפוזר על הכביש; במסלול הריצה שלה שהיא מכנה "הר הקיא", רמז למה שהיא מרגישה כשהיא רצה אותו; ולא רק הפרשות גוף הן חלק מהקסם, גם זה שהיא שונה כל כך ממשפיענים אחרים בתחום הספורט: היא לא ספורטאית אולימפית, ולא נראית ככזאת. היא סתם אחת שאוהבת לרוץ, וב"אוהבת" היא מתכוונת בעיקר לתחושת ההישג שלאחר מכן, כי בזמן אמת, איך היא אומרת? היא "מתההה". והיא גם מציגה את הקשיים שבדרך: לפעמים, למשל, היא לא מביאה לעצמה מספיק מים. "תמיד קורה משהו, יש המון אתגרים בדרך", הסבירה בעבר בראיון ל"פיפל".
במקביל למימוש יעד הריצה שלה היא מממשת עוד יעד והוא איסוף תרומות למחקר בתחום מחלת הפרקינסון: הסכום שהיא שואפת להגיע אליו הוא 100 אלף דולר. במרתון רצה בחסות הקרן של השחקן מייקל ג'י פוקס. הנושא קרוב לליבה כי אביה, שמתלווה אליה, יחד עם אמה, אחותה ובעלה למרתון ולסרטונים, לוקה במחלה.
עוד מטרה ששמה לעצמה היא לגרום לחברות גדולות לתמוך במשפיענים כמוה, "אבל לא רק כדי לשתול פרסומות לאנשים עם סוגים שונים של מבני גוף ועם יכולות שונות אלא כדי לתמוך בהם דרך הרשתות החברתיות ולבנות שם קהילה, כדי שהאימהות העייפות האלה שלא רצו זה 20 שנה יוכלו להסתכל על מישהי ברשת ולהגיד 'אה, זה נראה נוח' או 'המכנסיים האלה נראים כאילו שלא יחתכו לי את הבשר", או "אולי זה מתאים גם לי".
עצת הכושר שיש לה לאנשים כמוה היא "אל תשוו את עצמכם לאף אחד. תמשיכו להיות עקביים ואטיים כמה שאתם רוצים כדי להמשיך ולבנות לכם הרגל, גם אם זה הליכה של כמה פעמים בשבוע. כל פעם יהיו ניצחונות קטנים שתוכלו לחגוג". היעד הבא שלה עצמה הוא לרוץ מרתונים במקומות אחרים בעולם. היא רק צריכה להיזהר שלא תהפוך לספורטאית טובה מדי ותנכר את העוקבים הרבים שלה, שרובם לא ממש קמים מהכורסה.
