חיים בבועה - יינות מבעבעים ישראלים
חיים בבועה - יינות מבעבעים ישראלים
שמפניה מותר לקרוא רק ליין כזה שנוצר בצרפת. אבל המבעבעים הישראליים שמיוצרים באותה שיטה עתיקה אינם נופלים מהמקור, ולגמרי מומלץ לפתוח איתם את חגיגות השנה החדשה
בשנים האחרונות, עם הפיכתו של הסילבסטר אצלנו לנובי גוד, הוחלפה לאט-לאט גם השמפניה המסורתית של ערב השנה החדשה ביותר ויותר וודקות. המבצעים ברשתות השיווק מעידים על כך יותר מכל. ועדיין, רבים חוגגים את ערב השנה האזרחית החדשה עם הבועות הצרפתיות או איזשהו תחליף מבעבע, כל אחד בהתאם לתקציבו.
אם לפני לא כל כך הרבה שנים יין מבעבע ישראלי היה מוקצה מחמת מיאוס, די בצדק, הרי שכיום לא רק שאין בושה לשתות כזה, אלא שכמה מהיקבים שלנו מייצרים יינות מבעבעים שגם אם אסור לפי החוק לקרוא להם שמפניה — זה שם מסחרי מוגן השמור אך ורק ליינות חבל שמפיין — איכותם לא נופלת לעיתים מהמקור ורוב צכני ושותי היין לא היו מבחינים בינה לבין שמפניה צרפתית אמיתית. אמנם מחיר המבעבעים המקומיים גבוה לעיתים כמו המקור ואפילו יותר — אבל אלה יינות נפלאים ממש.
אני מתייחס כאן רק ליינות המיוצרים ב"מתוד שמפנואז", כלומר בשיטה המסורתית שבה מייצרים את השמפניות המקוריות. על פי שיטה זו מיוצר יין לבן יבש רגיל, והגזים נוצרים בו בתסיסה שנייה בבקבוק עצמו, להבדיל מיינות אחרים שבהם הפחמן הדו חמצני מוזרם למיכלי היין עוד לפני ההעברה לבקבוק משל היו קוקה קולה.
הנה כמה מבעבעים מקומיים נפלאים ממש.
גמלא ברוט NV, יקבי רמת הגולן. ביקבי רמת הגולן יש ייננית המופקדת רק על המבעבעים (דורית שגב הוותיקה) ולא פחות משלושה ולפעמים אפילו יותר יינות כאלה בקטלוג. אני בחרתי בברוט מסדרת הביניים גמלא (האחרים ירדן רוזה וירדן 'בלאן דה בלאן'). לא רק כי הוא הכי פחות יקר אלא כי זה נורא טעים. עם טעמי שמרים קלאסיים כמקובל ויובש מוחלט אבל לא מייבש מדי. היין מיוצר מחלקים שווים של ענבי פינו נואר ושרדונה. 79 שקל, כשר
רזיאל רוזה NV. כשהוא מתקרב לשנתו ה־80, ממשיך היינן הוותיק אלי בן זקן לחדש ולהפתיע. ביקב ברמת רזיאל הוא מייצר שני מבעבעים: לבן ורוזה. כרגע שוחררו לשוק רק יינות ה־Non Vintage, כלומר ללא שנת בציר מסוימת אחת. זה יין יבש מאד, עם חמיצות גבוהה ומרעננת וטעמי פירות אדומים ובעיקר טעם אדיר, חושני, מרגש ויקר מאוד. 279 שקל, כשר
דלתון NV. הפתעה ענקית מיקב דלתון שהיינן שלו, גיא אשל, הולך ומבסס את מעמדו כאחד מהמקוריים והמעניינים בארץ. המבעבע של דלתון לא מיוצר מענבי שרדונה לבנים או פינו נואר אדום, שהם הזנים המקובלים בחבל שמפיין וגם אצלנו, אלא מענבי הפינו גרי הלבנים הצנועים. הענבים הם מבציר של השנים 2016־2017 והיין התיישן בבקבוק 3.5 שנים תמימות (חצי שנה יותר מהנדרש לפי התקן הצרפתי). התוצאה מקסימה ממש: יין יבש מאוד, חומצי מאוד — כמעט לימוני בטעמו, ובעיקר אחר: שונה וטעים להפליא. 220 שקל, כשר
ספרה Blanc de Blanc 2018 Lia. המבעבע הראשון של יקב ספרה של סימה ודורון רב הון הוא כצפוי שוס אמיתי. יקב ספרה ברמת ישעיהו הוא יקב בוטיק המתמחה אך ורק ביינות לבנים. היינות ה"רגילים", כלומר הלא מבעבעים, הם יצירות מופת קטנות. גם המבעבע החדש לא קוטל קנים. הוא יוצר מענבי שרדונה בלבד, ללא פינו נואר. "ליה" (על שם בתם של הייננים) הוא יין יבש מאוד גם בדרגתו וגם בתחושה עצמה ויש לו טעמי שמרים מורכבים ומרתקים ועומק אינסופי. 250 שקל
פלטר Noir avec Blanc N. אחד מלא פחות משלושה מבעבעים (אחד מהם תחת המותג הכשר מטר) שמייצר יקב פלטר, אחד מיקבי הבוטיק הגדולים, המצליחים והאהובים בישראל. טל פלטר שילב כאן לא פחות מ־80% ענבי פינו נואר אדומים עם 20% שרדונה. התוצאה עדיין לבנה מכיוון שקליפות הענבים, שהן אלו הנותנות את הצבע, הורחקו מיד מהנוזל. זה יין מבעבע יבש מאוד אבל מכיוון שיש כאן כמות עצומה של ענבי פינו נואר, טעמו פירותי מאוד מבלי לאבד ולו מעט מהאלגנטיות והרעננות. גם הבקבוק היפהפה מוסיף לחגיגה. 160 שקל
