"התביישתי שיש לי בכלל פודקאסט על רצח"
"התביישתי שיש לי בכלל פודקאסט על רצח"
פודקאסטים על מקרי פשע אמיתי הם מהפופולריים ביותר, גם בישראל, אולם אחרי 7 באוקטובר השתתקו הפודקאסטים המצליחים “פודקאסט רצח" ו"בואי נדבר רצח". בראיון מספרות היוצרות למה הרגישו שהן לא מסוגלות להמשיך, איך הגיבו אלפי החברים בקהילות שלהן, וכיצד בסוף החליטו לחזור, הרבה בזכות העידוד שקיבלו מקרובים של קורבנות הטבח שהיו מאזינים אדוקים
פשע אמיתי הוא מהז'אנרים הכי מואזנים בעולם הפודקאסטים, גם בישראל. רוב הקהל הוא נשי, והסיבות להאזנה נובעות מכמה סיבות. במגזין “Psychology Today” מציינים את העובדה שנשים מזדהות עם הקורבנות שהן לרוב נשים, את הרצון להכיר את נפש הרוצח הפוטנציאלי כדי לא לפחד ממנו ואת הצורך שלהן ללמוד להתגונן.
מחקר מאוניברסיטת ויסקונסין, שתוצאותיו התפרסמו לפני שנה, מעלה את המסקנה הבאה: "נשים אוהבות פשע אמיתי כי הן לומדות ממנו משהו - הן לומדות איך לא להירצח בסופו של דבר". בכתבה על הנושא ב־BBC הוסיפו גם את העובדה שבסוף מגיע פענוח מרגיע של התעלומה, כלומר למרות התוכן הקשה בפודקאסטים האלה יש גם מרכיב של אסקפיזם. "זה אולי יישמע מוזר כשמדברים על פשע, אבל רוב הנשים מבינות כי האיום של פשע אלים מהסוג הזה עליהן הוא באמת קטן", נאמר בכתבה, ומוסיפים: "תודה לאל".
2 צפייה בגלריה
"לא הייתי מסוגלת לתאר בקול רם רצח, גם אם הוא רחוק מכאן במקום ובזמן. הבנתי שזה הסוף של הפודקאסט"
(איור: יונתן פופר)
כל זה נכון גם לפודקאסטים ישראליים בנושא. אולם הטבח של 7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיו טלטלו את עולמם של הפודקאסטרים הישראלים של פשע אמיתי — מבחינה לאומית, אבל גם מבחינה מקצועית. לדבר על רציחות ותיאורים מפורטים שלהם היה בלתי נסבל מבחינתם. שני פודקאסטים פופולריים - "פודקאסט רצח" ו"בואי נדבר רצח" - החליטו בחודשים שאחרי האסון להפסיק לדבר על רצח.
"היינו אמורים לעלות בעונה שלישית ב־12 באוקטובר. כבר ידעתי על איזה רוצח אדבר", מספרת מאיה גזית, שיחד עם שי מגל מגישה את "רצח", פודקאסט פופולרי עם כמעט 2 מיליון האזנות, שהתברג למקום השני בספוטיפיי ישראל בקטגוריה שלו. "אבל ב־7 באוקטובר, כבר ב־11 בבוקר, כשכולנו הבנו שיש טבח נורא, הבנתי מיד שאין שום סיכוי שאצליח לדבר על רצח. התביישתי בזה שבכלל יש לי פודקאסט על רוצחים סדרתיים. הרגשתי שאני לא יכולה לדבר על רציחות, במיוחד כשיש פרקים מאוד גרפיים. לא הייתי מסוגלת לתאר בקול רם רצח, גם אם הוא רחוק מכאן במקום ובזמן. הבנתי שזה הסוף של הפודקאסט.
"גם קבוצת הפייסבוק של התוכנית, עם 20 אלף חברים השתתקה. רק אחרי ארבעה חודשים התחילה התעוררות שם, ביקשו מאיתנו שנחזור, כי בשביל רבים הפודקאסט הזה מקנה שעה של בריחה. היה עליי לחץ גדול, אבל לא נכנעתי. עד שקיבלתי כמה פניות משמעותיות: פנה אליי נער ששמו אופק, שאמא שלו, נעמי שטרית, מאמנת כושר משדרות, יצאה לריצה בבוקר של 7 באוקטובר ונרצחה. הוא כתב לי אחרי חודש שאמא שלו מאוד אהבה להקשיב לנו והיה שמח שנקדיש לה פרק. אחרי חודשיים בחורה אחרת, דורין, שחבר טוב שלה מהעבודה, סרן עמרי דוד, נפל בקרב, סיפרה שהוא היה איש חכם ושנון וחשף אותה לעולם ה'טרו קריים', והם היו מאזינים ביחד לפודקאסט שלנו. הבנתי שאם אני חוזרת לשדר, אזכיר את השמות שלהם, וגם שאם אחזור - הפרקים של הפשע האמיתי לא יהיו על רצח, ולא יכללו אלימות קיצונית".
הפרק הראשון שעלה אחרי ההפסקה תחת הכותרת "רצח ללא רצח" הוא אכן על מקרה מדהים, המוגש באופן מותח ומרתק. מסופר בו על טניה האד, שהיתה בקומה ה־100 של אחד ממגדלי התאומים ב־11 בספטמבר 2001, ולמרות זאת ניצלה. "הפרק הזה נתן ביטוי לאנשים שנהרגו באירוע, ועבור מי ששרדו זה ניסה למלא את החור שנותר", אומרת גזית.
"פודקאסט רצח" חוזר לעונה רביעית ב־29 בספטמבר. גזית מתלבטת בינתיים בין שני רוצחים שאת סיפורם תספר. "מדובר ברצח יחסית עדכני. רוצח שהתחיל לפעול לקראת שנות ה־60 לחייו", היא אומרת.
שבועיים לפני שמציינים שנה לאסון, היתה התלבטות אם לעלות עכשיו?
"אהיה כנה: את מפילה לי עכשיו את האסימון - נראה לי שבשבוע של ציון השנה לאסון פשוט לא נעלה פרק".
"רגישות למאזינים ולעצמנו"
לשלי שמורק וקרן סיאורדיה, בנות דודות שהן גם המנחות של הפודקאסט המאוד פופולרי "בואי נדבר רצח", לקח יותר זמן לחזור לשידור - שבעה חודשים. הפודקאסט שלהן קיים מ־2016. יש לו מיליוני הורדות, ולפי נתוני ספוטיפיי הוא אחד הפודקאסטים המושמעים בעולם, לא רק בישראל. עם עלייתו דיברו על רוצחים סדרתיים מחו"ל ואחר כך גם על רוצחים בישראל. "זה לא פודקאסט מתוסרט", מסבירה סיאורדיה, "אלא מין שיחת סלון. מישהי מביאה מקרה שהיא רוצה לדבר עליו ומספרת לשנייה. זה תחום שעניין אותנו עוד מילדות, בעיקר ההיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים של התופעה".
שמורק מספרת ש"ב־7 באוקטובר נתקעתי בחו"ל, הייתי בהיריון ובשוק - כמו כולם. בהתחלה פשוט עצרנו הכל כדי לראות מה קורה. במשך כמעט שמונה שנים העלינו פרק בכל שבוע, אבל אחרי האסון עצרנו. בחודשים שלא שידרנו חשבנו על כל מיני כיוונים אחרים של פעילות במקום פודקאסט על רוצחים, למשל פודקאסט באנגלית שמטרתו הסברתית. כל פעם שהתקדמנו באפיק שנגע ב־7 באוקטובר היה לנו ממש קשה, רצינו להיות רגישות למאזינים וגם לעצמנו. הרגשתי שאין לי יכולת לעשות את הפודקאסט שלנו. אישית ונפשית לא היה בי מקום לתכנים האלה".
2 צפייה בגלריה
קרן סיאורדיה ושלי שמורק, יוצרות "בואי נדבר רצח": חזרנו כשהרגשנו שאנחנו מסוגלות והחלטנו פחות לדבר על מקרים ישראליים, פחות על רצח ויותר על הונאה"
סיאורדיה מספרת שלא הגיעו להחלטה מודעת של מתי מתאים לחזור. "זה פודקאסט שאנחנו עושות כבר הרבה שנים, נהנות ממנו וכיף לנו. כשהרגשנו שאנחנו מסוגלות לחזור, החלטנו שאנחנו פחות מדברות על מקרים ישראליים, ובכלל, פחות נתמקד ברצח ויותר בהונאות. הפודקאסט הוא הבייבי שלנו ונורא משקף אותנו, וכשאנחנו במקום רגשי מסוים, גם הוא יהיה כזה: כשהייתי בהיריון, בחרתי לעסוק במקרים שקשורים לאמהות וילדים, זה עזר לי להתמודד עם כל מיני פחדים".
שמורק אומרת שהעניין שלהן "הוא מאוד אינטלקטואלי, משפטי וחברתי. באופן יחסי השיחה מנותקת מרגש. אבל כשזה פגש את 7 באוקטובר, אי אפשר היה להתנתק רגשית, כולנו הכרנו אנשים שנפגעו. פחדנו על עצמנו. גם את השיח בינינו היה קשה לנהל".
איך בכל זאת חזרתן?
"יצא לנו לדבר עם מאזין שבני המשפחה שלו היו חטופים. שאלנו אותו מה לעשות והוא ביקש שנחזור, כדי לספק קצת אסקפיזם".
אתן מתקרבות לציון שנה ל־7 באוקטובר. איך תתמודדו עם זה?
"היו לנו מחשבות לעשות פרק על הנושא אבל בינתיים אנחנו לא מצליחות. אני לא יודעות אם בכלל ניגע בנושא", אומרת סיאורדיה. "אני לא מרגישה שאנחנו מסוגלות".
