יוצרי הפודקאסט שיר אחד: "המוזיקה היא אמצעי, השירים מספרים עלינו"
יוצרי הפודקאסט שיר אחד: "המוזיקה היא אמצעי, השירים מספרים עלינו"
10 מיליון האזנות יש לפודקאסט המצליח ועטור השבחים "שיר אחד" שעולה עכשיו בעונה חדשה בכאן הסכתים. החיפוש אחר הסיפורים שמאחורי המוזיקה הישראלית מביא את יוצריו, ניר גורלי ומאיה קוסובר, לשרטט מסמך חברתי מרתק. "השירים מספרים אילו בני אדם אנחנו, איך אנחנו אוהבים, כואבים, נלחמים, וזה תמיד משקף את התמורות והשינויים שחלו בחברה הישראלית"
מאז שודר לפני שנתיים וחצי, צבר הפרק על "מהרי נא" של אהוד בנאי יותר מ־221 אלף האזנות. זה הופך אותו לפרק המואזן ביותר של הפודקאסט המצוין “שיר אחד” של כאן הסכתים. "בפרק הזה יש קשר חזק בין הביוגרפיה האישית למוזיקה וליצירה", מסביר ניר גורלי, מיוצרי הפודקאסט, את ההצלחה. בנאי אמנם אינו מרבה להתראיין אבל דרך שיריו ברור שהוא אחד ממספרי הסיפורים הטובים שיש לנו. בפרק הזה הוא חוזר אל ילדותו, אל שנות הנדודים בארץ ובעולם, החיפוש העצמי, הכמיהה לאהבה, האלבום שקנה בדרך חזרה הביתה מיוון והרגע שהגיע אל בית הוריו בגיל 30 כשהיה חולה ("כתבתי על משהו מאוד אישי ולא הבנתי שאני קולע לסיטואציה של הרבה אנשים שמחפשים את דרכם עד גיל 30 וזה עדיין לא קורה"). הפרק, כמו רבים אחרים בפודקאסט הזה, משלב בין הביוגרפיה האישית של היוצר לזו הלאומית (רצח רבין, במקרה הזה), ואחד מרגעי המופת שבו הוא כשבנאי מספר בקול שקט על זיכרון מאמו בלילה האחרון בחייה.
"שיר אחד" של כאן הסכתים הוא מהפודקאסטים הדוקומנטריים המוערכים בארץ. כל פרק מורכב מכ־30 דקות שצוללות אל אחורי הקלעים של שיר ישראלי אחד — מהיוצרים והמבצעים, דרך אנשי ההפקה ועד לנגנים. מהרקע לכתיבה וההשראה ועד המוצר הסופי באולפן. הסיפור האנושי, החברתי והמוזיקלי שמוצג בפודקאסט הוא תמיד מרתק. את הרעיון שיצא לדרך ב־2017 שאב המייסד רום אטיק (שכבר עזב) מהפודקאסט הפופולרי האמריקאי “Song Exploder”. חברו אליו ניר גורלי ומאיה קוסובר שמגישים ועורכים. איתם בצוות תומר מולווידזון, איל שינדלר, אסף רפפורט ומור סיון. 10 מיליון איש האזינו עד היום ל־82 הפרקים ששודרו על שירים ממגוון תקופות וז'אנרים: להקת הנח"ל, חנן יובל, מרגלית צנעני, שלמה ארצי, תיסלם, אביתר בנאי, עברי לידר, ריקי גל, יוני בלוך, ריטה, רביד פלוטניק, נונו, עדן בן זקן, נגה ארז ועוד. בנוסף למאות אלפים שהאזינו ברדיו.
בשבוע שעבר עלתה העונה החדשה שבה ישתתפו דקלה, מארינה מקסימיליאן, בלקן ביט בוקס, "שיר לשלום", פרק שיוקדש ל"התקווה" ועוד. הפרק הראשון שעלה הוא על "קרב איגרוף" של אפרת גוש, והוא עורר תגובות גם כיוון שעוסק באלימות נגד נשים.
ל"שיר אחד" יש ערך תרבותי משמעותי בכך שהוא תורם לשימור מורשת המוזיקה הישראלית מזווית שאינה דידקטית וארכיבאית. גם בחירת השירים לא נעשית מתוך שיקולים כאלה. "אנחנו רוצים סיפור מעניין, להביא חדש מול ישן, קלאסיקה אחת לפחות בעונה, פופ, ולגוון סגנונית כמה שאפשר", אומר גורלי. "אנחנו מחפשים סיפורים שידליקו אותנו וזה הדבר שמניע אותנו", אומרת קוסובר. "זה מפעיל לנו את הלב ולכן זה מדבר ומפעיל לאנשים אחרים את הלב".
"המוזיקה היא אמצעי, השירים מספרים עלינו, אילו בני אדם אנחנו, איך אנחנו אוהבים, כואבים, נלחמים, וזה תמיד משקף את התמורות והשינויים שחלו בחברה הישראלית", מסבירה קוסובר. "בפרקים משנות ה־90 תמיד יופיע מתישהו רצח רבין כי זה אירוע שהשפיע על המוזיקה. יש פרקים שעשינו על מלחמות או התפרקות של החברה והמעבר מקול של 'אנחנו' ל'אני'"
ל"שיר אחד" יש מועדון מעריצים לא קטן ורב גילאי. "יש חבר'ה בטיול אחרי צבא שפתאם מאזינים, ואלה יכולים להיות ירון לונדון או דליה גוטמן שכותבים לנו, וזה כיף", מספרת קוסובר. "ערב אחד צלצלה נעמי פולני שאני לא מכירה אישית, ואמרה: 'אני נעמי פולני מהתרנגולים ורציתי להגיד לך שזה הדבר הכי יפה ששמעתי ואני מאזינה אדוקה. זו מלאכת רקמה עדינה ואתם מחזירים לתרבות הישראלית את מה שאיבדה'. זה היה מטורף לקבל אישור מהדור הקודם".
הפרק שזכה להכי הרבה האזנות ביום הראשון לעלייתו הוא "אנא אנא אנא" (Lover Lover Lover), הלהיט של לאונרד כהן שנכתב בבסיס צה"ל בזמן מלחמת יום כיפור, עם 14 אלף האזנות. מאז עלייתו באוקטובר כבר עבר את 100 אלף ההאזנות.
"אנשים שהיו בהופעות שלו בסיני במלחמה כתבו שזה מציף אצלם את זיכרונות המלחמה ונוגע בפוסט טראומה. מאחורי המספרים יש תגובות שמדברות על מהלכים רגשיים של אנשים ואיפה זה פוגש אותם", אומר גורלי. "לפעמים אני רואה ביום שעולה פרק שבשבע בבוקר כבר יש 4,000 האזנות ואני שואלת את עצמי מי כבר הספיק. זה מרגיש שאנשים מחכים לזה כמו ילד לממתק", מוסיפה קוסובר.
גם הפרק על "מבול" של קרן פלס זכה לתגובות חזקות. "זה עשה reclaiming (הגדרה מחדש) לפלס כיוצרת", אומרת קוסובר. פלס כתבה את השיר בעקבות הערה שקיבלה ממוקי ששיחק איתה במחזמר "הלהקה" בהבימה, שהיא וחבורת רימון כותבים אותו דבר ורק על אהבה. היא חזרה הביתה, התיישבה ליד פסנתר וכתבה תגובת נגד שבה גם החזירה לכל המבקרים שנכנסו בה כל השנים. "בפרק הזה קרן הרגישה שבפעם ראשונה הצליחה להסביר מה עבר עליה בתקופה ההיא, עם כל הביקורות שקיבלה. אחרי השידור הגיעה הודעת טקסט מעורכת בכירה שקראה בעבר לפלס ויוצרים נוספים 'כנופיית רימון'. היא האזינה והרגישה אשמה ואחריות וביקשה את המספר של קרן כדי להתנצל. יש לפודקאסט כוח לגרום לאנשים להקשיב ולהיות ברפלקציה לאופן שבו נהגו, אז היה בזה משהו מאוד חזק".
גורלי (40) הוא עיתונאי ושדר רדיו בתחום המוזיקה (הארץ, 88). קוסובר (40) ערכה את "אנשים בלילה" של קובי מידן בגלי צה"ל, ולקחה חלק באחד הפודקאסטים הישראליים הראשונים "סיפור ישראלי" שזכה למימון מסטיבן שפילברג והצליח בארצות הברית.
יש אמנים שלא הצלחתם להביא?
"יש אמנים קשים להשגה", אומר גורלי. "אל ברי סחרוף, שלום חנוך ושרית חדד אנחנו מתקשרים בכל חצי שנה ומקווים שמתישהו יבואו. את אביתר ואהוד רצינו כבר בהתחלה והם באו רק כמה שנים אחרי".
גם את דני סנדרסון לקח שנתיים להביא והוא הגיע לפרק מרגש על "לא יפריד בינינו דבר". סנדרסון התחיל לכתוב את השיר בגיל 20 באנגלית, שיר רומנטי טהור בלי שום התחכמות. ב־2005 נפטרה אשתו נעמי והוא נזכר בשיר שבמגירה וחזר אליו כעבור כמעט 40 שנה. "פתאם זה קיבל משמעות שלא חשבתי עליה. הבנתי שזה יכול להיות עליה ועל החיים שהיו לנו יחד ומכאן השיר מוקדש לנעמי", אומר סנדרסון בפודקאסט. "זה פרק שגורם לי לבכות ולצחוק יחד", אומרת קוסובר. "ניר הצליח להשאיר אותו מאוד סנדרסון עם ההומור אבל לאט לאט מתקלף איתו לסיפור האישי והוא מביא רגע ממוטט מהחיים".
כל יצירה זוכה לנרטיב מפי היוצר עצמו או מאנשים הקשורים אליה במקרה שהיוצר אינו בין החיים. ברוב הפרקים יש שתי שכבות: שכבה טקסטואלית, להבין על מה השיר מדבר ואיך נולד מבחינת חוויה בחיים, ושכבה הפקתית מוזיקלית. אופן התחקיר והיציאה למסע משתנה משיר לשיר. "יש תחקירים שמתחילים בספרים, כמו בפרק על נעמי שמר שהתחיל כשקראתי את הביוגרפיה של מוטי זעירא והבנתי איך השיר שוזר בתוכו את החיים וגם את הסיפור של מדינת ישראל. יש תחקירים שמגיעים מהקהל. את ב'צל עץ תמר ואור ירח' התחלנו לחקור בעקבות פנייה ממאזין שכתב שלסבא שלו יש סיפור מטורף על שיר שנחשב מזרחי אבל הוא לא. זאת היתה פנייה סקסית שהוציאה אותנו לתחקיר ארוך בלשי ואחד האהובים. ויש תחקירים שמגיעים משיחות עם האמן".
משך העבודה על פרק נע בין שלושה שבועות לחצי שנה. "פרקים של אנשים שמתו תמיד לוקחים לשבילים מאוד מעניינים, כי מגיעים בתחקיר לאנשים מעניינים, לפעמים זה דור הנפילים בני 90-80, השריד האחרון בתרבות שיכול לדבר", אומרת קוסובר.
ויש גם הפתעות שמתגלות תוך כדי עבודה כמו במקרה של "ילד אסור ילד מותר". "ידעתי שיש משהו עמוק בחוויה של הכתיבה של השיר אבל לא ידעתי ששלושת היוצרים — יעקב גלעד, מתי כספי וריקי גל — מתאחדים כל אחד דרך חוויית החיים שלו שיש בה מקרה טראומטי כילדים. כל אחד מהם מביא משהו מהביוגרפיה שלו לשיר הזה", אומרת קוסובר.
בתוך שוק הפודקאסטים הרווי הם עדיין מצליחים לשמור על הייחוד וכמות המאזינים. "זה לא היה קורה בלי התאגיד שהוא בית הגידול שלנו. בתקופה פוליטית סוערת צריך להגיד שההחלטה לשים תקציב בהפקה של תוכן איכותי היא לא דבר מובן מאליו, ויש מחלקת פודקאסטים בתאגיד, מה שלא היה לפני שש שנים", אומר גורלי. "כמעט לכל אחד היום יש פודקאסט, אבל אין הרבה שמושקעים בהם הזמן, התחקיר, הכתיבה, ההפקה ועיצוב הסאונד כמו אצלנו. זה עולה הרבה כסף. יש לפודקאסט זכות קיום בשידור ציבורי כי שימור הוא ערך", אומרת קוסובר. "יש לנו ארכיון מטורף שאנחנו יכולים להשתמש בו כדי לעשות משהו שיש לו חשיבות בשימור התרבות העברית. משקיעים בזה המון כסף וזמן".
על רקע האמירות של שר התקשורת החדש, אתם חוששים לגורלו של התאגיד?
"אני לא חוששת לגורלו של התאגיד אלא לגורלה של החברה הישראלית. התאגיד הוא חלק מזה. שתהיה במה תקשורתית, שיהיו רוחות של שוויון ושאפשר יהיה להביע דעה בצורה מנותקת מאינטרסים מסחריים ופוליטיים".
ולסיום, בשורה משמחת. לאחרונה עשו פיילוט ראשון למסך ובימים אלה בתהליכים על יצירת עונה שלמה של "שיר אחד" לטלוויזיה.
