כן בבית ספרנו: הסדרה של סייד קשוע לא חוששת לבדוק את הגבולות
כן בבית ספרנו: הסדרה של סייד קשוע לא חוששת לבדוק את הגבולות
בזמן שח"כים מדברים על החלת חוקים מפלים ושר התקשורת החדש מחפש סיבה לסגור את התאגיד, עולה בכאן חינוכית סדרה חדשה של סייד קשוע על חברות הנרקמת בין תלמיד ערבי לתלמידה יהודייה. רק בזכות האומץ כדאי לצפות בה, חוץ מזה שזו סדרה מצוינת
יש כל כך הרבה סיבות ש"מדרסה", סדרת הנוער של החינוכית, שעלתה אתמול לשידור בכאן חינוכית ובמכאן 33, היא אמיצה — שזה מדכא. ראשית, זו סדרה המתרחשת בבית ספר דו־לשוני, שבו לומדים ילדים דוברי עברית וערבית, וכמוהם גם הסדרה דוברת את שתי השפות. הסדרה מתחילה עם התרחשות בבית המשפחה הערבית, ולא היהודית, וזו כבר אמירה. היא גם לא חוששת לעסוק בדת, עוד צעד; וזאת ללא יראה וללא כבוד מיוחד, עוד צעד. וגם: יש בסדרה סיפור אהבה בין נער ערבי לנערה יהודייה — שזה בכלל וואו.
נכון, כל סדרת נוער אמריקאית, בריטית, צרפתית ובכלל משלבת יחסים בין בנים ובנות מכל הגוונים, הדתות והמינים באופן שגרתי. אבל אנחנו בישראל, שבה ספר של דורית רביניאן "גדר חיה", על רומן בין יהודייה לערבי, נפסל על ידי משרד החינוך, וזה עוד כשנפתלי בנט עמד בראשו — ולא כאשר שר התקשורת החדש שלמה קרעי רק מחפש סיבה לסגור את התאגיד. סדרה שמתיימרת "לשבור את חומות ההפרדה, הגזענות והפחד ומציגה אפשרות לעתיד טוב יותר", כפי שיוצריה כותבים, עלולה לשמש עילה לסגירה. מדכא, אמרתי.
"מדרסה" (בית ספר בערבית) היא הסדרה החדשה שיצר וכתב סייד קשוע ("עבודה ערבית" ו"התסריטאי"), ומספרת את סיפורם של תלמידים בבית הספר, מוריהם והוריהם. קשוע (47), יליד טירה, הוא סופר, עיתונאי, תסריטאי ובעל טור פלסטיני ישראלי, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עברים ל־2005, כתב את ספריו המצליחים "ערבים רוקדים", "ויהי בוקר", "גוף שני יחיד" בעברית. והוא מכיר את הנושא היטב: ילדיו למדו בבית הספר הדו־לשוני בירושלים, והוא עצמו למד בתיכון למדעים ואמנויות בירושלים. ב־2014 עבר עם משפחתו לארה"ב וחסרונו ניכר מאוד בנוף העיתונאי והטלוויזיוני מאז.
ב־2008, בעת ביקורה של השחקנית ההוליוודית דברה וינגר ("קצין וג'נטלמן", "תנאים של חיבה") בבית הספר הדו־לשוני בירושלים, שוחחו ביניהם השניים על מגוון נושאים ואת שיחתם סיקרתי ל"הארץ". בשיחה התייחס קשוע לעניינים שעולים גם בסדרה. "ברור שאני לא מקבל אנשים המתנגדים לנישואים מעורבים", אמר אז. וינגר מיד הסכימה ואמרה שגם היא מתנגדת לקיצוניים, וקשוע הבהיר לה כי בישראל המתנגדים הם "מהזרם המרכזי". עוד אמר, "מנקודת המבט שלי, לא צריך לכבד את ההבדלים בין דתות. בכלל לא צריך לכבד דתות", והוסיף, "אני בעד אינטגרציה מלאה. אני לא מתעניין בזהויות". קשוע הבין אז את ההתלהבות של וינגר מבית הספר. גם הוא נרגש כשהוא רואה שבתו נאי חברה של "יובל ומיכל", ושיחסיהם טובים וטבעיים, אמר בשיחה. אבל הוא חושש שהוא מבלבל אותה, כשיום אחד תצא מן החממה הזאת ותיתקל בעלבון.
ב־2014, בשנה שקשוע היגר בה לארה"ב, הוצת בית הספר הדו־לשוני הזה ועל קירותיו רוססו הכתובות "כהנא צדק", "אין דו־קיום עם סרטן" ו"די להתבוללות". .
"מדרסה" מתחילה עם סיפורה של משפחה ערבית שהגיעה לאזור ולבית הספר מחיפה. בן העשרה רוצה לחזור לחבריו וללהקה שלו. בית הספר המשולב קטן עליו וגם נראה לו קצת הזוי, עם כל המסרים האלה של שלום ואחווה. במקביל, בבית היהודי ישראלי מגלה הטינאייג'רית מהדו־לשוני שחברתה הטובה הולכת לתיכון רגיל. היא מתעצבת על כך, ואמה (עלמה זק) מבטיחה לה שאם תרצה, גם היא תוכל לעבור אליו. כאשר שני הנערים האלה מגלים זה את זה בבית הספר — הרצונות שלהם לעזוב מקבלים תפנית לא מפתיעה.
הסדרה עוסקת באישי, עניינים שמעניינים בני נוער, ועל הדרך בפוליטי ובחברתי ובעניינים של זהות, שגם מעניינים אותם. מאחר שזו סדרה של קשוע, שגורי אלפי ביים אותה, יש בהתנהלות של בית הספר, ובעיקר של ההורים ששולחים את הילדים אליו, הרבה הומור, עצמי ואחר. זוג הורים יהודים (נלי תגר וירמי שיק בלום), למשל, רוצים שהילד שלהם יתחבר עם ילד ערבי, כדי שיוכלו להשוויץ בזה ברשתות החברתיות אך לא מצליחים להבין אם החבר החדש שלו הוא ראני או סתם רני.
הסדרה כוללת שחקנים מפורסמים וטובים אחרים כרועי בר נתן, יארא אזרייק, ואלרי חמאתי, ג'מיל חורי, ליר עיסא, אמה אלפי אהרון, רובא בילאל עספור, לונא מנסור, שרון טייכר, דנה סמו ומונא חוא.
בפרקים המתקדמים נוגעת הסדרה במגוון נושאים רגישים עוד יותר. כך, למשל, המורה אימאן הערבייה זוכה לביקור מהוריה, שלא רוצים ללחוץ עליה, רק שבכפר אומרים עליה כל מיני דברים, כמו שהיא חיה בבניין של יהודים. וכאשר משלחת של תלמידים מגיעה מגרמניה, ואחת התלמידות רוצה לבקש סליחה מעומק הלב על מעשי סבה בזמן מלחמת העולם השנייה, היא עושה את זה בפני אחת התלמידות הערביות, מבלי להבין את ההבדל בינה לבין תלמידה יהודייה. המשפחה של אותה תלמידה נעתרת לבקשת הבת, ומארחת את התלמידה הגרמנייה ומקיימת ארוחה יהודית מסורתית, עם קידוש, נרות וחלה, בערך. כאמור, סדרת נוער שלא חוששת מלבדוק את הגבולות, ממש כמו שבני נוער עושים בגיל הזה.
