קוראים את מגילת איכה מול הכנסת: "מזעזע כמה שהטקסט נהיה רלבנטי"
קוראים את מגילת איכה מול הכנסת: "מזעזע כמה שהטקסט נהיה רלבנטי"
עשרות סופרות, סופרים ועורכים, המאוגדים במחאת הסופרים נגד ההפיכה המשטרית, קראו אתמול מול הכנסת בפומבי ממגילת איכה העוסקת בחורבן הבית. "מזעזע כמה שהטקסט המקראי מתאים לימינו", אומרת העורכת אורנית כהן ברק
גם מחאת הסופרים במאבק על הדמוקרטיה העלתה הילוך השבוע, עם הכוונה להצביע על החוק לביטול עילת הסבירות בצמידות לתשעה באב: מול הכנסת עמדו אתמול עשרות סופרות וסופרים וקראו בזה אחר זה פסוקים ממגילת איכה, העוסקת בחורבן ירושלים, בית המקדש הראשון והגליית תושביה, וקוראים בה בתשעה באב, והיא נעשתה רלבנטית השנה בבחינת תחושת החורבן הקרב ובא.
בשבת האחרונה צעדה אורנית כהן ברק, עורכת ספרות בכירה ומיוזמות מחאת הסופרים, את המקטע האחרון של העלייה לירושלים, וישנה במאהל הגדול. ״הגענו לאוהל והיתה אווירה חגיגית ואז התחילו הקללות של תומכי נתניהו. זעזע אותי כמה שהטקסט של מגילת איכה נהיה רלבנטי".
בעצם הרעיון לקשור את מגילת איכה למחאה עלה כבר לפני כמה חודשים. ״כבר היתה לנו ממש חלוקה של כל הסופרים: מי יקרא מה, אבל כשהתחילו השיחות בבית הנשיא הכל בוטל. עכשיו יצא עיתוי מדויק״.
אל הסופרות והסופרים חברו גם נשות מחאה מארגוני נשים בירושלים דוגמת ״הבית המשותף״. בין המשתתפים בקריאת המגילה: לאה איני, דנה אולמרט, אסתר אטינגר, יפתח אלוני, דניאל באומגרטן, שירה חפר, שהם סמיט, דניאל עוז, דינה עזריאל, תהל פרוש, דיתי רונן, יערה שחורי, יודית שחר ואחרים.
״מגילת איכה היא הסיפור הארכיטיפי של חורבן הבית״, אומר המשורר דניאל עוז. ״זו תמונה כללית מספיק כדי ללכד את הגורמים במחאה היום. לכל משתתפת יש חששות אחרים, אבל כל החששות מבוססים והכל קשור בעבותות. אני לא אופטימי, אבל יש לי תקווה. ריאליסטית, אנחנו עומדים בפני מאבק ארוך שנים וצריך להבין את זה. גם אם ׳הרפורמה׳ הנוכחית תיכשל מסיבה זו או אחרת, הימין לא יראה בזה אלא מהמורה בדרך. הרוטמנים לעולם לא יוותרו. רק שינוי דרסטי בדעת הקהל היהודי יושיע אותנו, וזה ידרוש טלטלות גדולות משידענו ועלול לקחת שנים״.
לדברי סופרת הילדים שהם סמיט, “איכה היא הנוסח התמציתי והעתיק לשאלה שלפחות מחצית העם שואל את עצמו: איך זה קרה? שאלה שאם רק היינו שואלים אותה ברצינות בכל שנה ובמשך שנים מקפידים על חיים מוסריים, לא היינו מגיעים לרגע הזה, המשול לחורבן בית שלישי. כבימים ההם, כך גם בזמן הזה, מפתה להאשים את מנהיגי העם באחריות לחורבן, ואומנם, ממשלתו המושחתת, משולחת הרסן, של בנימין נתניהו ואנשי העליונות היהודית היא שמדרדרת את ישראל אל תהום שממנה יהיה קשה מאוד להיחלץ.
"קריאת מגילת איכה היא אכן דרך לזעוק את זעקת האזרחים שישלמו את מחיר היהירות והאטימות של ההנהגה — זעקה שצריכה להיזעק גם אם ברור שתיפול על אוזניים ערלות. אבל הנהגה לא צומחת בוואקום. הנהגה צומחת ומנהיגים נבחרים, לכן את שאלת האיכה צריכים לשאול את עצמם ביושר כל אזרח ואזרחית. איך, וכיצד הם תרמו לתהליך, לתזוזה הפוליטית ימינה וימינה וימינה, להסכמה עם שחיתות שלטונית, עם גסות רוח ולב, עם שליטת הדת בחיינו והסגת מעמד האשה בשמה שנים אחורה, ובעיקר, עם עוולות וזוועות הכיבוש.
“אדבר רק בשם עצמי: החטא הקדמון של מדינת ישראל הוא חטא הכיבוש, ועוד לפניו, גירוש פליטי 1948. מדינה שמחזיקה במשך 56 שנים כ־3 מיליון אנשים בלי זכויות אדם לא יכולה לקרוא לעצמה דמוקרטיה. הזמן הזה, רגע לפני האסון, הוא הזמן להתפכח ולהבין שהפלת הממשלה הזו והחלפתה בממשלה שלא תציב בראש סדר היום שלה את סיום הכיבוש, כמו גם את הפרדת הדת מהמדינה, ואת חינוך אזרחיה, יותירו אותנו עומדים באותו המקום ממש".
עצם הקראת המגילה מול הכנסת, אומר הסופר אילן שיינפלד, ממובילי מחאת הסופרים, הוא התרעה על ההכרח לעצור מיד את ההפיכה המשטרית ולחדש את הסיפור המאחד של הישראלים. ״מגילת איכה מתארת את חורבן בית ראשון, ואנחנו קוראים אותה מדי שנה בבית הכנסת, בליל תשעה באב, כדי לזכור את החורבן, לקונן עליו ולהתפלל לביאת המשיח. המילה החוזרת בה, 'אֵיכָה', מבטאת את התימהון והזעזוע של ירמיהו מול חורבן ירושלים, גירוש ישראל מארצו ותפוצתו בין אומות העולם. בעיניי המגילה היא דיאלוג קורע לב בין הדובר המקונן לבין בת ציון השבורה, החרבה. אנחנו, חברות וחברי מחאת הסופרות והסופרים, המשוררות והמשוררים, בחרנו לקיים את הקראת המגילה במלואה, מול הכנסת, יום לפני חקיקת ביטול עילת הסבירות, וימים ספורים לפני תשעה באב, בתקופת בין המצרים, מפני שאנחנו מצויים על סיפו של חורבן בית שלישי".
לדברי שיינפלד "ירמיהו מספר שאלוהים פקד עליו לכתוב מגילה ובה כל האסונות העומדים להתרגש על עם ישראל אם לא ייטיב את מעשיו. ירמיהו מכתיב את המגילה לברוך בן נריה, היא מובאת למלך יהויקים — ואחרי שהמלך מתוודע לתוכנה הוא משסע אותה לגזרים ושורף אותה באש. כל זה כדי להבטיח את שלטונו על ישראל גם במחיר החורבן. לפי המדרש, יהויקים שרף את המגילה כי חשב שבכך ישמר את שלטונו. אבל אלוהים פקד על ירמיהו לכתוב מגילה נוספת, וכך באה לידינו מגילת איכה.
"בנימין נתניהו נוהג כעת באותו נרקיסיזם של יהויקים. הוא רואה שישראל מתרסקת והצבא מתפורר, הוא שומע את אזרחי ישראל מבועתים מפני כוונתו לחולל כאן הפיכה משטרית, הוא מקבל מכתבים מראשי מערכת הביטחון לשעבר, קצינים ולוחמים מכל זרועות האוויר, הים והיבשה, שמתריעים מפני פגיעה ממשית בביטחון ישראל ודורשים ממנו לעצור. וכמו יהויקים — הוא לא עוצר, אלא דוהר אל ביטול עילת הסבירות: השער להפיכת ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה. על כך אין אלא לומר את פסוקיה האחרונים של מגילת איכה: 'על זה היה דווה לבנו, על אלה חשכו עינינו, על הר ציון ששמם. שועלים הילכו בו'".
