"אני 24/7 בטלגרם כי שם מלחמות מוכרעות כיום"
"אני 24/7 בטלגרם כי שם מלחמות מוכרעות כיום"
המוזיקאי זיו רובינשטיין הפך בזמן המלחמה למקור ידע חשוב על המתרחש, שמקדים אתרי חדשות ומושך מיליוני צפיות בפייסבוק. המקורות שלו: עשרות קבוצות טלגרם איראניות וערביות. "אני מגלה שם שהמציאות שונה לפעמים מזו שמתארים הכתבים שלנו, שכפופים לצנזורה". ומהחשיפה הבלתי פוסקת לזוועות המלחמה נולד גם "בדמייך חיי", שיר חדש שכתב לשלומי שבת
המוזיקאי זיו רובינשטיין הפך בשבועות האחרונים לאוטוריטה בתחום המלחמה: בכל יום הוא מעלה עשרות פוסטים בעמוד הפייסבוק שלו עם אינפורמציה שמתגלה כעבור כמה שעות כנכונה, בין השאר על אזורי לחימה שהותקפו, אנשי חמאס שחוסלו, שיחות בנושא החטופים, מעורבות אמריקאית ועוד. "קיבלתי הודעה מפייסבוק שאני הדף הישראלי עם הגידול המהיר ביותר מתחילת המלחמה, עם 1.8 מיליון אנשים שנכנסו לקרוא אותי", מספר רובינשטיין. "לפני המלחמה עקבו אחריי 2,000 איש ופתאום אני עם יותר מ־20 אלף עם אלפי שיתופים לכל פוסט. אני חושב שזה בגלל האותנטיות של העניין".
איך הפך מוזיקאי לגוף חדשות מטעם עצמו? בעשור הראשון של שנות האלפיים היה מפיק חדשות החוץ של ערוץ 10 ושידר אירועים רבים מהמונדיאל, דרך הצונאמי ועד הפיגועים הקשים בישראל. לפני כמה שנים נכנס לעשרות קבוצות טלגרם של אויבינו מתוך סקרנות. "אני רוצה לדעת מה קורה ומגלה לפעמים מציאות אחרת, כי הכתבים כפופים לצנזורה ומוגבלים בידי אורך האייטם שעליו הם מדברים", הוא אומר.
איראן והעולם הערבי אינם זרים לו. את השפה הערבית רכש מהיותו מורה למוזיקה בבית הספר המעורב הדו־לשוני "כולנא יחד" ביפו. ולתרבות האיראנית הוא נחשף בלימודי הפילוסופיה באוניברסיטה, שם גילה את הפילוסוף והמשורר ג'לאל א־דין מוני, בעקבותיו הפיק את האלבום "שירת רומי". דרך המפגש עם המוזיקה הפרסית החל לעקוב גם אחרי קבוצות טלגרם באיראן ויש לו שם חברים.
"אני חייב לדעת מה קורה 24/7", הוא אומר. "אני עוקב גם אחרי מלחמות נוספות בעולם וזו ללא ספק עת הקיצונים, אבל המלחמה הזאת שונה מכולן כי ישראל לא נלחמת נגד מדינה, אלא נגד ארגון שפל עם צבא חזק שיש לו טכנולוגיות וידע תדמיתי ויח"צני. יש להם אסטרטגיה שיווקית שהיא בית ספר לטקטיקה של לוחמה בעידן של 2023, שמוכרעת בטיקטוק ובטלגרם. הם שולטים במדיה הזאת ויש מיליארדים של מוסלמים בעולם וסטודנטים עם ידע של גאונים ב־8200. לקח להם שלושה ימים לשנות את החשיבה שהאירועים הנוראיים ביותר בישראל הפכו ממעשה נורא למעשה נקם. הם הפציצו בסרטונים. אני שונא את זה אבל מולי עומדים 160 דפי טלגרם פתוחים ואי אפשר לעמוד מול הדבר הזה.
אני בוכה ופותח את הערוץ של אל־ערביה. לדעת מה קורה כל הזמן נותן לי הקלה. זו הדרך היחידה שלי להכיל את המצב"
"היתה דעה רווחת בדובר צה"ל שאוטוטו חמאס יפסיקו להעלות סרטונים כי נפיל להם את האינטרנט, אבל הסרטונים והגרפיקה הולכים ומשתבחים לצערי. יש להם מערך דוברות מתפקד לעילא ולעילא. אני יודע שבסוף ננצח כי יש לנו את אמריקה מאחורינו, אבל אי אפשר לזלזל בצבא שלהם".
בימים הראשונים כולם נדהמו מהמידע שזרם מהפיד של רובינשטיין. בסופר השכונתי מזהים אותו כ"זיו מהפייסבוק", ואנשים מתייעצים מתי ולאן לנסוע כאילו הוא מתאם עם חמאס את השיגורים. "הפכו אותי לאיזו אוטוריטה. אני נוסע השבוע עם קבוצת עיתונאים מאירופה שביקשו שאתלווה אליהם לעוטף כי רוצים לשמוע את ההסברים שלי. בת הזוג שלי חושבת שהשתגעתי, אבל מתקשרת פעמיים ביום לשאול אם דברים נכונים".
כמה אתה בודק את עצמך לפני שאתה מעלה?
"זה הולך ומחמיר כי הפייק הולך וגדל. בכל מה שקשור לחיי אדם, אני לא מעלה עד שאין לי 100% ודאות. אנשים אומרים לי 'אתה חייב לקחת אחריות', ואני עושה זאת, אבל מפה ועד לראות בי איזה גוף תקשורת הדרך רחוקה. בתוך הכאוס של המלחמה אין לאף אחד ודאות ואנשים צמאים לה. יש משהו בצורה שבה אני מביא את הדברים שכאילו מתקף את הידיעה".
קיבלת מתישהו אזהרה?
"הורידו לי עשרות פוסטים. פייסבוק כתבה 'עברת על חוקי הקהילה' או 'עברת על חוקי הצנזורה של המדינה שבה אתה חי'".
יש לך צנזורה עצמית? קווים אדומים?
"ברור שיש. כשהתחלתי להשתולל, פייסבוק הזהירה אותי לא להראות דברים גרפיים. חמאס מעלים כל הזמן סרטונים, ואני רואה מלחמה בשידור חי ונחשף לדברים קשים. בכל מה שקשור לחיילים אני כמובן שותק עד שיוצאת הודעה".
רובינשטיין (53) הוציא שלושה אלבומי סולו ושני ספרי שירה, היה חבר בלהקת "התינוקות", ושיתף פעולה עם אמנים רבים, ובהם דפנה ארמוני, שלומי שבת וארקדי דוכין, שלו גם הפיק את אלבום הילדים "החברים של ארקשה". כיום הוא מעלה שני מופעי הומאז' בליווי תזמורת — "לילה של כוכבים" מחווה ליצחק קלפטר, יגאל בשן וצביקה פיק, וערב משירי אריק לביא. בשבוע שעבר יצא השיר "בדמייך חיי" שכתב לחברו שלומי שבת ושאותו הלחינו יחד.
"קבעתי עם שלומי שאקפוץ בשבת השחורה של 7 באוקטובר כדי לדבר על שיר אחר לגמרי שתכננו להוציא", הוא מספר. "אמרתי לו שיש איזו דרמה ענקית ושאני רואה דברים מטורפים בטלגרם. פתחנו טלוויזיה ולאט לאט זה התרחש. שלומי כל הזמן אמר: 'רק שלא ייקחו ילדים'. בערב כבר הבנו מה קורה והתחלתי לכתוב את המילים ולזמזם על הגיטרה, אבל לשלומי זה היה עוד קשה. אחרי שבוע חזרנו לזה ושלומי נתן את הנגיעה הגאונית שלו בלחן והשיר יצא לאור".
עם יציאת השיר אמר שבת: "כמו כל אזרח ישראלי, אני מרגיש צורך לזעוק את כאבי. הנפש שלנו נקרעה ב־7 באוקטובר. כבר חודש אנחנו מנסים לאסוף את שברי הנשמה היהודית שפועמת בלבבותינו. השיר הוא סיפורו של השבר הזה, ולצדו התקווה והידיעה שנתגבר ולא נשכח לרגע שאנו העם הנבחר".
"כתבתי את השיר מתוך פחד", אומר רובינשטיין. "פסיכי לחשוב שיש שם ילדים. כששמעתי את ההקלטה של הילד שאומר לחמאסניק 'אבל אל תיקח אותי, אני עוד קטן', אמרתי לשלומי שאני חייב לשחרר ושנוציא את השיר לאור. אני חשוף לחומרים נוראיים כי באתרים ובקבוצות של מיליציות איראניות וחמאס יש זוועות שאין לתאר. לצערי, גם צפיתי בסרט של דובר צה"ל ולא הצלחתי עד הסוף. כל האמונה באנושיות קורסת".
איך אתה מצליח להכיל את כל המראות וההקלטות?
"זו הדרך היחידה שבה אני יכול להכיל את מה שמתרחש, פשוט לא להפסיק לרגע אחד להיות שם. כשאני עוזב את הטלגרם אני מתפרק. זה קרה לי כשכתבנו את השיר. בכיתי כששלומי שר. אני מוצא את עצמי בוכה ופותח את הערוץ של אל־ערביה. לדעת מה קורה כל הזמן נותן לי הקלה".
