האופה משדרות: "אני אופטימי, לא מתייאש ולא מפחד"
האופה משדרות: "אני אופטימי, לא מתייאש ולא מפחד"
עמוס חורי לא עזב את המאפייה שלו בשדרות גם כשנפל עליה טיל וגם במלחמה הנוכחית. הוא משוכנע ששדרות תחזור להיות מקום מתפתח שכיף לחיות בו. בינתיים הוא פתח שוב את המאפייה ומציע לתושבים שכן בחרו לחזור לעיר, שלל מאפים וגם סופגניות וספינג' לחנוכה. "כלכלית זה לא משתלם, אבל אני לא מסוגל להיות בבית"
"כולם חושבים שאני אשכנזי. יש לי עיניים ירוקות ועור לבן, אבל אני תוניסאי", צוחק עמוס חורי, "במיוחד הקיבוצניקים שקונים אצלי מהעוטף". חורי, בן 54, נשוי פלוס שלושה, נולד ומתגורר עד היום בנתיבות. "שלושת הילדים שלי גרים בשדרות, והעסקים שלי שם ואני בדיוק במעבר לשם. התכנון היה לעבור לפני פסח. בוא נקווה שזה יקרה".
מצאת לך זמן לעבור, אני מחציף פנים, והוא לא מתבלבל: "יש לי פה כמה עסקים ואני נמצא בשדרות מהבוקר עד הלילה. יש לי קייטרינג, ואני שותף בשוק העירוני. זה נכון שיש הרבה יותר טילים בשדרות. אצלנו אתה יכול לספוג ירי של צלפים מצפון הרצועה כשאתה על כוס הקפה שלך במרפסת. המרחק הוא 3.2 ק"מ". חורי הוא בעליה של "מאפיית איכות מהדרין" ברחוב ויצמן בעיר. וכן, היא כשרה למהדרין. הוא שומר מצוות. זו מאפייה גדולה עם 30 עובדים והיא קיימת מ־1986, כלומר כל חייו הבוגרים של חורי, שפתח אותה עם אחיו הגדול, ראול, וגם בנו הבכור רפאל עובד בה.
לא חשבת לעזוב וזהו?
"כמה שהם עושים יותר את הסבבים האלה, אני נהיה עוד יותר משוגע להישאר", הוא עונה מיד. "בנובמבר 2018 נשרפה לי כל המאפייה מטיל. כבר למחרת פתחתי את החנות הקטנה מקדימה. אני לא מתייאש ולא מפחד".
חורי הוא אחד מ־3,000 תושבים שלא התפנו. אנחנו משוחחים בזמן הפסקת האש ועדיין אני תוהה מדוע לא עזב. "אני לא רוצה להרגיש פליט. אני אוהב בתי מלון אבל לא ככה. מעדיף להיות בבית שלי. בשבוע שעבר היו בעיר משהו כמו 3,000 איש מתוך 35 אלף. מאז חזרו עוד 7,000, זאת אומרת שיש כבר עשרת אלפים. אלו אנשים מבוגרים שיש להם ממ"ד. חלק חזרו כי הם מאוימים על ידי המעסיקים שלהם, מפעלים חיוניים וכדומה, שלא היו מוכנים לשלם שכר במהלך הפסקת האש בלי שיעבדו. כמעסיק בעצמי אני מבין אותם. יש כאלה שחזרו אבל בסוף השבוע חוזרים למלון, למשפחה. חלק מיואשים מהמלון, כל יום אותו אוכל, כמויות של אנשים בחדר אוכל, לא כיף".
אתה משווה אוכל לטיל?
"זה כנראה טבע האדם, שנייה שקט - הוא חוזר הביתה. יש בודדים שזכו במחיר למשתכן לגור פה, עצרו את זה וביטלו. אבל כמו שאתה אולי יודע, בשנתיים האחרונות שדרות היא אחד המקומות הכי מבוקשים לרכישת דירות".
במהלך השנה מכינים במאפייה שלו בגטים, פיתות, לחמניות, בורקס טורקי, עוגיות ועוגות שמרים, חלות, לחם פרנה מרוקאי, ג'בטות, פוקצ’ות, סמבוסקים. בקיצור, כל הפחמימות הריקות שאדם זקוק להן כדי לשרוד רוחנית. לחנוכה הם מכינים סופגניות רגילות ומיוחדות מצופות וגם ספינג', הסופגנייה המרוקאית המפורסמת. כמו כן, הוא מתמחה בסנדוויץ' התוניסאי, פריקסה, אחת המנות האהובות עליי בתבל. הוא מכין אותו כהלכתו, עם טונה, תפוחי אדמה וביצה קשה, חריף וטירשי. קום איל פו. הוריו הגיעו לארץ מתוניס. אמו היא בת למשפחת בוקובזה. "בוקובזה בערבית תוניסאית זה לחם", הוא מסביר, ואכן גם בתוניס הם היו אופים.
בשבוע שעבר הוא החליט לפתוח לראשונה מאז 7 באוקטובר. "אני אופטימי, אבל זה לא תלוי בי. אנשים חוו זוועות, יהיה קשה לשכוח. ראש העירייה לא רוצה שיחזרו עד סוף דצמבר. מי שבא, זה על דעת עצמו. עד לפני חודש היתה הוראה לא לפתוח עסקים ולא להיכנס לעיר בלי צבא ומשטרה, ולפני שבוע וחצי עוד מצאו נבלה אחד (מחבל - ח"ג) בבית הספר המקומי. התחבא באחת הכיתות חודש וחצי".
מה עבר עליך ביומיים הראשונים?
"אני דתי־מסורתי, שומר שבת. הטלפון שלי על שקט בשבת, אבל הוא צלצל בטירוף, משבע בבוקר לא הפסיק לצלצל. ספקים, נותני שירות, כל מיני, דאגו. זו היתה שבת מטורפת. אצלנו בנתיבות עצרו אותם בכניסה לעיר, אבל הילדים שלי בשדרות. אשתי בכתה כמו תינוקת. חבר שלי, הרצל שאולי, חבר מועצת העיר, נורה בגב ליד בית הכנסת מאחורי המאפייה. אחי, צבי, הוא רב הכולל בשדרות. התחילו להתפלל 'הנץ' בחמש בבוקר. הם לא יצאו מהממ"ד עד יום שני בצהריים".
איך אתה שורד כלכלית את התקופה הזו?
"אני מוציא קצת הזמנות למרכז. אני לא בוכה, אבל כלכלית זה לא משתלם. אבל אני לא מסוגל להיות בבית. כשיש אזעקה - בורחים למקום מוגן".
למרות הכל, הוא כאמור אופטימי. “עם ישראל, מנסים לגמור אותו כבר יותר מ־3,000 שנה ואף פעם לא הצליחו למחוק אותנו. יוונים, רומאים, גרמנים. אנחנו אנשים מאמינים. כמו שאומרים - עם ישראל חי".
ספינג', מצרכים ל־25 יחידות:
• 1 ק"ג קמח לבן
• 2 כפות סוכר
• 1 כפית מלח
• 2 כפות שמרים
• 1/2 כוס שמן צמחי
• 1 ביצה
• 2 פקקים של ערק
• 400 מ"ל מים
• שמן לטיגון עמוק
• סוכר לציפוי
אופן ההכנה:
מערבבים את הקמח עם השמרים. מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים לבצק רך ודביק. נותנים לבצק לתפוח עשר דקות ואז "מורידים" אותו חזרה, כלומר לוחצים עליו כלפי מטה בקערה כדי שלא יהיו בועיות אוויר. חוזרים על הפעולה הזו שלוש פעמים. קורצים כדורים קטנים מהבצק ונותנים להם לתפוח עד שהם מכפילים את נפחם. מחממים שמן צמחי עמוק ל־160 מעלות. בעזרת האגודלים עושים חור באמצע כל כדור ומותחים קצת. מכניסים בזהירות לשמן ומטגנים עד שמזהיב יפה. מוציאים מהשמן, מעבירים לנייר סופג ומצפים בסוכר מכל הצדדים.
