פיסמייקר: כך הגיימינג יקדם את השלום
פיסמייקר: כך הגיימינג יקדם את השלום
אסי בורק, בכיר בעולם הגיימינג, משנה את התדמית והאופי של משחקי המחשב ממדיום מאצ'ואיסטי של מלחמות, נשק ופשע לכלי שדרכו אפשר לפתור משברים עולמיים, בעיות רפואיות וגם את הסכסוך המדמם במזרח התיכון. בספר חדש הוא מסביר איך משחק נכון יכול לגרום אפילו לילדי פורטנייט להתעניין בשאלות של מוסר ומדע וכיצד השירות ב־8200 רק חידד אצלו את ההכרה שבסוף גיימינג יקדם את השלום
בשנת 1998 הוצגה עבודת גמר שעשה תלמיד בבצלאל ונקראה "ישראל 2023". היה זה מיצג שנראה כמו חלל מוזיאון ובו תמונה גדולה של יגאל עמיר כנשיא המדינה, דגלים וסמלי שלטון, ופסקול עם דיווח חדשותי מפיו של השדרן מיכה פרידמן, המדבר על המצב: המדינה מפולגת בין ישראל לבין יהודה, יגאל עמיר נמשח לנשיא מדינת יהודה עוד בשבתו בכלא, הימין הקיצוני משתולל ואנשי הזרוע הצבאית "חזית יהודה" השתלטו על הכור האטומי בדימונה ומאיימים להשתמש בו.
את העבודה יצר אסי בורק, אז תלמיד המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל והיום מנהל בכיר בתחום הגיימינג והטכנולוגיה. בשנה החולפת שב הפרויקט ונהפך ויראלי, כי היה בו למרבה הצער משהו נבואי. בורק, שהוא גם בנו של איש העסקים יעקב בורק, הוא מנהל פיתוח עסקי ראשי בחברת טילטינג פוינט, יצרנית משחקי מובייל מובילים בעולם, בהם "Star Trek Timelines", "SpongeBob: Krusty Cook Off" ו"Cypher 007". במקביל הוא משמש כיו״ר עמותת ״משחקים לשינוי״ — ארגון ללא מטרות רווח המקדם שינוי חברתי באמצעות משחקי מחשב. הארגון כבר שיתף פעולה עם גופים כמו הבית הלבן, נאס"א, הבנק העולמי וקרן הנשיא קלינטון. בורק חתום דרך הארגון על שני משחקי מחשב מצליחים: "Peace Maker", שהציע בדרכי משחק את פתרון שתי מדינות לשני עמים; ו"Half The Sky", שנועד לקדם זכויות נשים באפריקה ובאסיה.
כעת רואה אור בעברית ספר שכתב ביחד עם העיתונאית האמריקאית לורה פרקר "משחקי שלום" (הקיבוץ המאוחד), המציע חינוך לשלום ושינוי חברתי דרך עולם הגיימינג. זו גישה יוצאת דופן שכן עולם הגיימינג מאופיין בדרך כלל במשחקים מבוססי נשק, מלחמות, יריות ופשע, ומייצג לא פעם גישות שוביניסטיות. הספר סוקר שורה של משחקי מחשב שיכולים לשנות את העולם לטובה, החל ב"פיסמייקר" של בורק, עבור דרך משחק שמסייע לבני נוער להכיר את מבנה הממשל הדמוקרטי, ועד המשחק הראשון שזכה לאישור ה־FDA האמריקאי ומסייע לטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
ההנחה המוצגת בספר היא שאם משחקי מחשב יכולים להשפיע לרעה, יש להם גם יכולת להשפיע לטובה, לשפר את הלימוד וההבנה של נושאים מורכבים, ואולי לעודד תגליות ופיתוחים מדעיים. בספר מתאר בורק כיצד גיבש את תפיסת עולמו והחליט להקדיש את חייו ליצירת מציאות חברתית אחרת. "בצומת היסטורי ניתן לפנות ביותר מכיוון אחד", הוא כותב בהקדמה. "העולם הולך ומתמלא אנשים שנעשו ציניים לגבי פוליטיקה וממשל. אנשים שרואים צביעות ואפילו קונספירציה בכל מקום, ונואשו מן האפשרות של שינוי. הספר הזה מיועד לאלו שעדיין לא איבדו את האמונה במין האנושי וביכולת השרידות, העמידות והשינוי שלו".
איך בדיוק משחקי מחשב יכולים להשפיע לטובה על העולם?
"ההתפתחות של משחקי מחשב דומה להתפתחות של כל מדיום תרבותי ותקשורתי אחר: ספרים, תיאטרון, סרטים, טלוויזיה או קומיקס. משחקי מחשב משתכללים עם הזמן, ופונים לטעמים מגוונים, למגדרים שונים ולרגשות שונים כמו שמחה, הנאה, עצב וחרדה. וכמובן עוסקים בכל הנושאים של התודעה האנושית, כולל נושאים עכשוויים ופוליטיים, ואפילו הסכסוך במזרח התיכון. יש לא מעט דוגמאות למשחקים עם אימפקט חזק ומוכח. יכולת ליצור תודעה לנושאים מסוימים, ולהאיר עליהם בזרקור. או להניע אנשים לפעולה, לתרומה, לשליחת מכתבים לאישי ציבור. בספר מתוארים אפילו משחקים מתחום הרפואה שהולכים רחוק יותר וממש משנים התנהגות, או מוכיחים השפעה חיובית שדומה לתרופה. ויש גם דוגמאות למשחקים שבכוח המשחקיות והעובדה ששחקנים יכולים להתאגד — הצליחו לפתור סוגיות מדעיות שהמדע לא הצליח לפתור באמצעים מסורתיים".
3 צפייה בגלריה
אסי בורק. נראה יותר משחקי מחשב שמתמודדים עם דילמות מוסריות ונושאים חשובים
(צילום: איוון צימרמן)
בורק (53) חי עם משפחתו בברצלונה. הוא גדל בהרצליה ובתל אביב, שירת כקצין ב־8200 ואחרי הצבא למד בבצלאל. "התחלתי לצייר בגיל צעיר מאוד", הוא מספר. "התחלתי לצייר דמויות, בהתחלה של ליצנים, אחר כך התחלתי לצייר חיילים ומטוסים. אמא שלי שמרה ציור שלי מגיל 4 או 5 שמראה מלחמה ממש, כולל יהודים וערבים. תמיד הייתי מעורב פוליטית. בצבא עסקתי בתחום של בינה רשתית. המומחיות שלי היתה חזבאללה וארגונים פלסטיניים. חמאס עוד לא היו אז".
לעקוב אחרי ארגון כמו חזבאללה כמה שנים טובות יוצר קשר כמעט אינטימי איתו ועם אנשיו.
"יש בזה אינטימיות, אני רואה היום שמות ומזהה אותם מהשירות. ובאמת הכרתי אותם היטב. אבל השירות הצבאי השפיע על היכולת שלי לראות את הפרספקטיבות. מה שהצבא לימד אותי זה לראות עוד נקודות מבט. גם אם אני נלחם בהם והם האויב שלי, אני צריך ללמוד אותם ולראות איך הם חושבים על העולם. ככה עבדנו. למדנו את האג'נדה שלהם. היום בשיח הכללי זה הלך לאיבוד כמעט לגמרי, וזה מאוד מצער. השיח ברשתות החברתיות כל כך בינארי".
אז עכשיו, כשאתה רואה את מומחי האולפנים מפרשים מה חשב סינואר ומה חשב נסראללה ומה רוצים ממשיכיהם, זה נראה לך הגיוני או בדיוני? אנחנו באמת מסוגלים להיכנס לראש של האחר?
"הדוגמה הכי טובה זה הסרטון שפורסם עם סינואר והרחפן. דובר צה"ל חושב 'הנה אנחנו משפילים אותו ברגעיו האחרונים', אך בעולם הערבי רואים בו גיבור שנלחם עד הרגע האחרון. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים, אבל אנחנו באים עם עולם התרבות והערכים שלנו. בשירות שלי הרגשתי — וזה גם מה שאני מרגיש היום כצופה מן החוץ — שאנחנו טובים בטקטיקה, אבל מפספסים באסטרטגיה".
3 צפייה בגלריה
יגאל עמיר כנשיא המדינה בעבודת הגמר של בורק בבצלאל. "הלוואי שלא הייתי צודק בכלום"
(אסי בורק)
אגב מה שאנחנו טובים בו ומה שלא, הופתעת מהשיבה לכותרות של עבודת הגמר שלך מבצלאל?
"הלוואי שלא הייתי צודק בכלום, אבל העבודה, שנעשתה כמה שנים אחרי רצח רבין, הצליחה לזהות ולחזות מגמה של התחזקות הגורמים בישראל שיש להם חזון שונה לגמרי לגבי עתיד המדינה: הפרויקט הוא אחת הפעמים הראשונות ש'מדינת יהודה' הוזכרה באופן כל כך פומבי. רבין סימל עבורי את הציונות של מלחמת העצמאות ושל השאיפה לחיות פה יום אחד בשלום עם כל שכנותינו. יגאל עמיר והקהילות שאליהן השתייך סימלו עבורי חזון משיחי דתי לאומני, שהיהדות בו תנצח רק בכוח החרב ובסיוע אלוהי, ולקחתי את זה עד הסוף. זו פשוט היתה האצה של תהליך שראיתי בפועל".
אחרי הלימודים בבצלאל, ועבודת הגמר הפוליטית והטכנולוגית למדי ביחס לתקופה, עבד בורק שנתיים בפרסום, ומשם המשיך לחברת הסטארט־אפ ואליס (שבהמשך התמזגה עם אקסיס). אחר כך עבר לארה"ב ללמוד תואר שני בקרנגי מלון, בתחום שנקרא טכנולוגיות בידור. "זו היתה תוכנית מדהימה שבעצם שילבה את האונה הימנית והאונה השמאלית שלי, כלומר גם אמנות, מוזיקה ועיצוב, וגם תכנות ומחשבים. זו תוכנית שנועדה להפוך אנשים ליוצרים בעולם טכנולוגי. למשל משחקי וידאו, שם ברור שאתה צריך את שני הצדדים".
בורק השתמש בידע שרכש בצבא ובלימודים ליצירת משחקי המחשב שפיתח, משחקי "סיבה ותוצאה" (Cause and Effect) — מה גורם למה. "אלה בסך הכל משחקים עם מבנה מאוד רציונלי", הוא אומר, "על המאבק להשפעה, לכוח, להשגת עמדות וניצחונות". הוא יצר את המשחק "פיסמייקר", ומשם הכל התגלגל: "עבדתי עם הרבה פלסטינים, עבדתי עם הנכדה של אבו מאזן, דרכם נחשפתי לעומק הסכסוך, ולכך שיש על מה לדבר".
בעקבות המשחק היה סיקור בתקשורת האמריקאית, הוא החליט להקים חברה ולהפוך את המשחקים הללו למסחריים.
משחקי מחשב מבוססים על ניצחון, הכנעה וריגוש, וכל אלה מתגברים במאבקים ומלחמות. עד כמה משחקים שמבוססים על ערכים חיוביים של השכנת שלום באמת יכולים להצליח מסחרית?
"אתן לך דוגמה לשני משחקים שהצליחו מסחרית, והם 'הגביע הקדוש' מבחינתי. האחד נקרא 'Papers, Please', בתרגום מילולי 'את הניירות בבקשה'. והוא מבוסס על החלטות של חיים ומוות: אדם יושב במעבר הגבול במדינה מזרח־אירופית פיקטיבית בתפקיד של קצין ביקורת גבולות, וצריך להחליט לאילו אנשים הוא מאפשר לעבור. יש הנחיות שמשתנות מיום ליום, ואתה באמת מתמודד עם החלטות אתיות, כשאתה יודע למשל שאתה הולך לעבור על החוק אם אתה נותן למישהו להיכנס — אבל הוא יחיה. זה משחק שהוא מאוד game for change — ונועד להציג נקודות מבט שונות, אבל הוא מאוד הצליח. גם סרט קולנוע פוליטי מעולה עדיין יכול להצליח בקופות. זה קשה, אבל אפשרי. למשחק השני קוראים 'This war of mine'. זה משחק די מדכא תכל'ס, של הישרדות באזור מלחמה, אבל הוא הכניס עשרות־מיליוני דולרים".
כמה אנשים משחקים בזה?
"מיליונים. תלוי באיזה משחק. בשביל לעשות משהו מדהים ואיכותי בעולם הגיימינג אתה צריך שילוב של כישרון עיצוב טוב ותשוקה לשינוי חברתי, הם צריכים לבוא יחד. תראי, זה קצת סיפור הברוקולי המכוסה בשוקולד: לספק אוכל בריא דרך פיתוי השוקולד". מי ירצה לאכול ברוקולי בכלל? רוב הגיימרים הצעירים מחפשים ריגוש ופחות עניינים דידקטיים.
"עולם המשחקים הוא רחב, נכון שיש אנשים שרוצים רק את ה'שוטרס', המשחקים היורים, אבל אפילו בשוטרס ראיתי דברים מאוד פוליטיים, עם דילמות מוסריות. גם שלום לא חייב להיות רגוע, גם בשלום יש רגעי משבר של החלטות. 'פיסמייקר', למשל, היה משחק קשה. תחשבי על רבין שניסה לעשות את אוסלו, אתה הולך על חבל מתוח וזורקים עליך את כל הדברים בעולם. גם כשאתה עושה שלום אתה נלחם כל הזמן, אתה לוחם שלום בעצם. וגם היוצרים התחילו להרחיב גם את טווח הגילאים,אני מאמין שנראה יותר משחקים, שמתמודדים עם נושאים חשובים כמו רפואה ומדע, זה חלק מתהליך ההתבגרות של המדיום".
